שלחו לי הזמנה לאסוף שר ממשרדו, הזמנה הייתה לשני ימי עבודה. יום ראשון ושלישי, הגעתי למשרדו לפני הזמן, גורם הפאניקה. ישבתי לשתות קפה עם נהגו הקבוע ושוחחנו שיחה חולין. כל השיחה הוא קיטר שאין לו חיים, "השר עובד כל היום ללא הפסקה. אני מסיע אותו בכל רחבי הארץ, אין לי רגע מנוחה." אני לא האמנתי, אבל שתקתי, הסעתי כמה שרים, הם לא עבדו קשה. זה עוד בלשון המעטה. להפתעתי השר עבד קשה, פגישות בכל רחבי הארץ, הוא באמת ניסה לעזור לאנשים בנושאים שקשורים למשרדו, הוא התיש אותי. לאחר תום יום העבודה בחצות התקשרתי לבוס, "אני חייב יום חופש, תן לי לנוח מחר. אני הולך לים לצבור כוח ליום שלישי, צפוי לי יום קשה, השר הזה לא נח." "אין בעיות תלך לים תעשה חיים." למחרת נסעתי עם אשתי לים ולאחר מכן למסעדה, מילאתי את המצברים. ביום שלישי אספתי את השר, את יועצת התקשורת שלו ומאבטחו. החלנו בנסיעה, שאלתי את השר, "נו איך היה אתמול." הוא התחפר עמוק בכסא וענה, "אתמול היה לי יום קשה, נפגשתי עם כמה שרים ודנו על עניני המדינה, דברים חשובים מאוד." אף פעם לא היו לי מעצורים. "גם אני לא עשיתי אתמול כלום, הלכתי עם אשתי לים." הייתה דממה ברכב במשך דקה ארוכה. יועצת התקשורת התחילה לצחוק ללא שליטה, השר אחריה, מאבטח השב'כ שתמיד היה תמיד רציני הצטרף לחגיגה, כל יום החיוך לא נמוג מפנינו.
|