שוטים מתפעלים מארץ רחבת ידיים,

קו האופק שלה איננו נראה,

בניניה הכעורים סמויים מהעין, 

שוטים מתפעלים מבקעות ועמקים. 

תנים וצבועים, צרצרים וכוסות פלסטיק,

שבילים סלולים כמחי יד מתפלשים בתוך

רגליהם של מיטיבי לכת - הרשו לי 

למשוך כתף ולבהות בם חזרה.

אך תהום של ממש פעורה מתחת לאפכם, 

מישור צחיח ודק כקרום מתקלף,

נשל שביר מתפצח אל הרוח, 

תהום לאה ומתפוררת, רופסת וחיוורת.

זוהי ערירותי הנמתחת אל שנות אלמוות!

קרושה ושותקת, בה כתמי זיכרון אבוד,

חובקים את שדותיה הצהובים, 

חבולה ועוד נחבלת, לנצח מיותמת.