הכרתי אותה אתמול,את יקירתי הרומניה.

ואני לא יודע איך להתחיל,היא פשוט שונה מכל מהשהכרתי,כאילו מחלל אחר.

ראיתי את עצמי שעוד עובר אורח,אבל יקירתי סימנה לי,תישאר בשביל.

היו לי חששות,היו לי פקפוקים,אבל נשארתי והמשכתי.

יקירתי שונה,יקירתי מיוחדת

בשבילה אני מוכן הרבה ללכת 

היא מאמינה בי,וזה מספיק.

,היא מפקפקת בי,ואני מוכן לצעוד קדימה.

היא גורעת שינה מעיניי,ודימיון מראשי.

אני רק מחכה לה,לאהובתי הרומניה.

לא,לא לדמיון,למציאות,לנשימה שלה, למחשבה שלה,ולחיוך שלה.

אני כאן,כבר דיי מוכן