צביקה שרף מאמן מכבי תל-אביב, קטש הולך הביתה. זו המציאות. 

תהליך ההתפוררות של האימפריה הצהובה, שהחל עם עזיבתו של שאראס (ולאו דווקא בגללה), ממשיך עד היום, והלידה מחדש ממאנת להגיע.

 למה? כי ככה זה ב"מועדון כדורסל מכבי תל-אביב...". 

אני רוצה להתחיל בקטש. מינויו של עודד קטש למאמן הקבוצה התחרותית ביותר באירופה לא יכול היה להיות גימיק בשום פנים ואופן. הנהלת הקבוצה האמינה (וכנראה עדיין מאמינה) בכישוריו, במחויבותו למועדון וביכולתו להוביל אותה להישגים חדשים.  

אך העובדות הן שקטש קרס תחת הלחץ. גם אם לא נעים להטיל עליו את האחראיות. 

הרוח המכביסטית היא חרב פיפיות שלא מאפשרת מקום לתהליך טבעי. כשאתה דורש למקסימום, אתה נדרש למקסימום. הפחד מההפסד מגיע על חשבון תהליך למידה. 

פיני גרשון, המאמן המעוטר ביותר במכבי, הצליח למצות את פוטנציאל המערכת סביב הקבוצה בצורה כל כך אופטימאלית בעיקר משתי סיבות – פילוסופיית משחק חדשנית, והרבה יותר מזה, יכולת ספיגת אש שמאזנת את מפלס הלחץ.

אבל אנשים נוטים לשכוח שלמרות שגרשון הגיע למכבי כמאמן עם קבלות ברמה הלאומית, מכבי עצמה הייתה קבוצה בינונית וחסרת יומרות ברמה האירופאית.

כאנדרדוג, הרבה יותר קל ליצור תהליך. 

הבעיה של מכבי היא לא בעיה של כישורים. בלאט, ספאחייה וקטש מוכשרים. סולומון, ביינום ופייזר גם. כדי שנבטים יתחילו לצמוח, הקבוצה צריכה שקט וריכוז.

ואז מגיע צביקה.. 

פילוסופיית המשחק של שרף רחוקה מלהיות חדשנית. היא פשוט בסיסית מדיי כדי להיות חדשנית. אבל להבדיל מספאחייה, קטש ואפילו שמיר ודרוקר, שרף מסוגל להתמודד עם התקשורת והקהל, ולהוריד את הלחץ מהשחקנים. מכבי אולי לא תיתן הצגות ותדרוס את אירופה השנה, אבל עד סוף השנה ייווצר בסיס קבוצתי שיוכל להמשיך לעתיד. 

כפי שקרה בנבחרת ישראל. שרף הגיע ב-2005 בתור המציל הלאומי כשהנבחרת הגיעה לשפל שלה, וסיפק את הסחורה עם ההעפלה לאליפות אירופה. בשביל להציל את הנבחרת שוב בטורניר ההזדמנות האחרונה שנתיים מאוחר יותר, הוא היה חייב גם להטביע אותה בטורניר המוקדמות... 

מינויו של צביקה שרף למאמן מכבי צריך לסתום את הגולל על תפקודו כמאמן הנבחרת, והאמת שזה טוב לכל הצדדים.

הנבחרת כבר לא צריכה שיצילו אותה, מכבי כן.  

מי יודע? אולי שרף וגודס זה פיני ודייויד החדש...