הסעתי ארבעה חברי כנסת ממפלגות השמאל, לביקור בגוש עציון. כמובן כל אנשי התקשורת המתינו לנו ברובע היהודים בחברון. הנסיעה הייתה כיפית, חברי הכנסת היו עליזים וכל הדרך סיפרו בדיחות וירדו אחד על השני. בין בית שמש לצומת עמק האלה החליטו החברה שהם רעבים. עצרנו להם במזנון בצומת עמק האלה, חברי הכנסת ירדו למזנון והזמינו בגטים ושתייה. נעלתי את הרכב והתכוונתי לקנות לעצמי בגט. הנהג הקבוע שלהם ברכב הנוסף עצר אותי. "אלון אל תאכל איתם." "למה שאלתי." "בוא תשב לידי, הם מחפשים קורבן." לא הבנתי למה הוא מתכוון, שתקתי והתיישבתי לידו, בחלק הפתוח של המזנון. הוא שלף כריכים מצידנית קטנה למאבטח ולי. חברי הכנסת אכלו ושתו בהנאה, הראשון סיים ושאל את בעל המזנון היכן השירותים. הנהג מסמן לי ואומר, "הינה זה מתחיל." השני קם ממקומו ופונה לבעל המזנון, "כמה יצא החשבון", הליצן עושה את עצמו מחפש את הארנק ולא מוצא. פונה לשלישי, "שכחתי את הארנק במשרד תשלם אתה." השלישי מחפש את ארנקו ולא מוצא, "גם הארנק שלי במשרד." פונה לרביעי "תשלם אתה." אין בעיה. מחפש את ארנקו, גם שלי במשרד." הראשון חוזר מהשירותים, "אין לנו ארנקים תשלם אתה. " "אין בעיה, אבל גם ארנקי במשרד." אני הבנתי את התעלול. הם יוצאים אלינו ומסתכלים עלי בעיני עגל. "אל תסתכלו עלי, אני לא חבר כנסת, אני שייך למפלגת הפועלים מזי הרעב. אומנם ארנקי עלי, אבל אין בו אגורה שחוקה, בגלל חברי הכנסת כמוכם." מסתכלים עלי וצוחקים. הנהג הקבוע נאנח וקם מהכסא ומשלם את החשבון. שהוא יוצא אני אומר לו, "מה קרה יצאת בסוף הקורבן." הוא ענה לי, "אל תדאג לי הם משלמים כפול עם ריבית אני מיפו." |