שאיפה שאיפה שאיפה שאיפה שאיפה שאיפה שאיפה
בלי להוציא אוויר.
כל הגוף דרוך
לנפח את הריאות. כמו לנפח את הלב. עוד רגע הוא מתפקע.
להכניס את הראש למים. ולצלול. נכנסים לעולם חדש. הכל אחר. דוחפת את המים ויורדת מטה צוללת עולם שלם יש בתוך המים. השקט שקט.
קרני שמש שנשברות באלפי זוויות בתכלת
אין נשימות.
הכחול מתחלף בכחול אחר. המרחבים הם אינסופיים. צוללת. הכחול נהיה כחול יותר.
הגוף לא שואף לצוף יותר
הוא נע עם המים ביחד. למטה.
שניים שהם אחד. אני נמשכת לבד. אינני עושה למען זה דבר. הכחול נהיה כחול של ערפל. לא מכירה את העולם הזה. ושקט דממה.
עולם שלם מסביב מים אינסוף מוקפת בלא נודע
לא רואה.
לא שומעת.
נמשכת לבד. לא יכולה להתחרט מחוייבת לשמור על התודעה
כל זרזיף של מחשבה הכי קטנה יכול לשבש את מנוחת האוויר שנותר וממלא את ריאותיי. תנועה אחת קטנה שמפרה את הסנכרון הזה והדין הוא מוות. רגיעה.
הכל. לא להכנע לבהלה. שלווה.
דממה.
נשארת רגע בשקט הזה מתמסרת
למוות.
עושה איתו אהבה.
שאוכל לחיות
אחד עם המים. עם הלא נודע.
דממה
מניעה את רגליי ומתחילה במסע מעלה המים מתנגדים מושכים למטה, מושכת למעלה לאט למרות שהאוויר נגמר תנועה מהירה מידי מפרה את האיזון הכחול עדיין כחול מידי מניעה את גופי מעלה בתנועה ישרה המים כבר לא מושכים אותי מטה זה מקל על הגוף נושמת דרך התודעה עוצמת עיניים עוזרת למים לשאת אותי מעלה למעלה מעלה עד שקרן אור חודרת את עפעפיי
פוקחת עיניי בתוך הדממה הזו ומודה לאלוהים.
מוציאה את הראש מהמים |