מילים...
אני כותבת לך את עצמי במילים, חיים שלי... שיח האוכמניות משתקף מזגוגית החלון, מרפד בענן כחלחל את ערימת הדפים שעל שולחן הדובדבן. אהבה שלי, אני כותבת, אם יכולת לתאר לעצמך ולו במעט, כמה אני נושמת אותך רושמת אותך באותיות נשמתי שמצטרפות יחד לפואמה קסומה של אור מסחרר, כזה שממלא לי את הריאות באושר גדול, הניחוח, הטעם, הקול.. משב הרוח, איש שלי, נושא אותי אליך גם כשאינך קרוב... "תקשיבי " אתה לוחש לי, "אני מבטיח שיהיה לך טוב, שאני לא אוותר, לא זקוק לשום זימון אחר, זה הטעם שלך אצלי בשפתיים, לא רק לבינתיים, סימכי עלי, יפה שלי, חייכי אלי חיוך שאסמן בך קבוע הכל כתוב וידוע את שלי עד תום גבולות הזמן, סינכרון משומן שעובד כמו שעון מבלי שנצטרך להתאמץ"
העור שלך נוצץ, מאיר אותי בהילה שרק שנינו נוכל לראות.... אני כותבת לך את עצמי במילים, איש שלי, לילה אפלולי מסמן על הקיר נתיבים מאיימים של בריחה, אתה הרי יודע עד כמה אני נרתעת מהחשיכה... "אין ממה לחשוש אהובתי, חבקי אותי תוכלי להרגיש כמה זה אמיתי... גופך הרעב מבעבע בחום נמס בשלי, זוכרת ? אמרתי לך אל תיבהלי, את בטוחה, אשביע רעבונך במנת תשוקתי הסמיכה, אפרוט על ביטנך את התווים הברורים, ארווה צמאון פתחייך הפעורים ואקשיב לך מיללת מתפתלת נמרה משתוללת, סוערת בדיוק כמו שאני אוהב, עירבוב מטורף של כמיהה וכאב..."
אני כותבת לך את עצמי במילים, חיים שלי, יונקת אותך לתוכי בשקיקה, ציפייה ארוכה, זכרונות ישנים, סימנים חרוטים, קמטים בפנים אשמור עלי בשבילך ועליך בשבילי, כותבת לך את עצמי, איש שלי אנסוך בפניך רוגע מושלם, מילים שיונצחו לעולם.
|
