כותרות TheMarker >
    ';

    פילוסופוס אנליסיס

    פילוסופיה שימושית, ספרות ושירה עם נגיעות אקטואליות.

    תחבק אותי נעבעך 6

    0 תגובות   יום שישי , 12/10/12, 18:49

    הרב שראה שידו על העליונה, ניצח על חסדיו שהמשיכו להתפרע,

    ואז כולם צעקו יחד. –

    כופרים לכו הביתה, צאו מן המדינה, טובל ושרץ בידו. שטוף זימה, שטינקר קורא למשטרה. שייגץ...שייגץ...שייגץ

    מה רציתם שאני אעשה, אעמוד מול כולכם? - מלמל ירח.

    הקצין פנה אל הרב ובידו אחז, אבל באותו רגע ממש הרגיש באבן שחולפת ליד אוזנו. הוא ציווה מיד להוציא מגנים, כי חשש ששוטריו יחטפו אבנים כרימונים.

    הרב.- צעק הקצין בין כל ההמולה.

    לא ייתכן שתשלחו יד ביהודים, מה זו מלחמה.

    כולם מסביב התחילו לצעוק. –

    מלחמה...מלחמה...מלחמה...

    ראשונה נורתה, וכבר עלתה בעשן מכולה ברחוב הראשי של מאה שערים, זו הייתה הסנונית שמבשרת את בוא האביב. כי פתאום בלי להזהיר התחילו מדליקי המשואות להבעיר את המכולות, לתפארת מדינת ישראל. האירוע חרג מגבולות האזור, ואלפי חרדים התחילו לזרום לכיוון רמות. מי במכונית ומי ברגל, המהדרין הזמינו אוטובוס מחברת "כובשי" הסעות. והתחילו לרדת בגדול לאזור רמות.  הקצין הזמין עוד כוחות, אבל כביש רמות כבר היה סגור בפניהם, כי החרדים בהמוניהם השתלטו על הכביש, וחסמו אותו עם עגלות של זבל. מסתבר שזה היה אירוע מתוכנן, וכי אלה החסידים היו בסך הכול החלוץ. שבאו לעשות מהומה קטנה שתבעיר את העיר, אשרי הגפרור. לא הייתה ברירה בפיקוד המשטרה ושם החליטו לשלשל לוחמים מתוך המסוק. שיוכלו לעמוד מול ההמון שהשחית כל שנקרא בדרכו, כמו עדת תאואים.

    מפקד המשטרה התקשר למפכ"ל, שמע המפקד מלחמת עולם. מה עושים מול ההמון המשולהב.

    תן לאירוע להתגלגל, רק אל תחמם אותם מעבר למידה סבירה.- אמר המפכ"ל.

    לא מיותר לציין שהחרדים היו מתפרעים, לעיתים תכופות בשל כל מיני עניינים, אבל הפעם היה מדובר בשלהוב יצרים של ממש.

    בין כול המהומה. יללות הצופרים, צעקות החסידים, ולהבי המסוק המפלחים. התקרב ירח לכיוונו של הרב, ואז צעק באוזנו . –

    רייב סושה, קונה?

    מוכר, כויפר?

    כן, אבל צריך לדבר עם אשתי.

    קול באישה ערווה, שייגץ.

    אני אתווך  בניכם.

    גימעכט אה גישעפט.- סינן הרב.

    הרב פנה אל תלמידיו, והם השתתקו באחד. אחר לחש להם משהו והם עשו אחורה פנה ופשוט נעלמו. ירחמיאל היה המום. תוך שעה נגמר האירוע כלא היה.

    תגיד לי מפקד המשטרה, איך מתקשרים החרדים כל כך מהר.

    בקולות ועם שפת גוף, כמו הפינגווינים.- אמר תורג`מן בחיוך, ונכנס אל רכב המשטרה.

     טיסת לילה 

    עכשיו היא באמת פורצת גבולות. חבל הכביסה של השכנה בלהה הפך להיות קו הרקיע של השמים. היא ישבה במטוס מח` עסקים, כשהוא נסק כלפי מעלה. כוחות הג`י מסמרו אותה למושב, מן החלון ראתה את האורות של תל-אביב. היה לילה.  עוד רגע המטוס התיישר וחושך ישתרר על פני תהום. באותה רגע היא רצתה להיות בבית או אצל שורל`ה אחותה. שבטח עכשיו היא גוערת באריה, ומרביצה בו מוסר. אולי היא בהריון, מביאה ללייזר עוד ילד קטון. הבחורה הזו לא מבזבזת זמן, מה שלא בטוח כלפיה. מהחלון שלה היא בטח רואה את האורות של השכנה שלה, ולא כמו פה חושך על פני תהום, תוהו ובוהו. היא קראה את השפתיים של הדיילת, אבל לא שמעה אותה היא נטלה ממנה משהו לשתות, לא שיכר כמובן אלא משהו קר שישיב את הנפש לאחר הנסיקה. בתוכה הייתה משורעפת, כנראה שאפשר היה להוציא אותה ממאה שערים, אבל אי אפשר להוציא את מאה שערים ממנה. מן מנטרה כזו שלא המציא איזה אושו באשראם, זו רק הרגשה פנימית.  אולי תעצרו את המטוס אני רוצה לרדת. חבל הכביסה של בילהה היה רחוק עכשיו, עד כדי כך רחוק שאי אפשר היה לראות אותו. לא לחינם כתב ביאליק על מרניקא, כשפורצים גדר השמים הם הגבול. אין לצפות את מה שיהיה, חכמים בלילה יש תמיד על מה שהיה. מה לה במחוזות רחוקים, איך הגיעה בכלל לכאן. למטוס אל-על שעושה טיסת לילה, לנמל תעופה קנדי בניו יורק. מה היא תעשה שם, כולם מדברים אנגלית צחה. היא תלך לבלומינגדיילס רק בשביל לנבור בערימת תחתונים בארבע דולר או איזו שמלה צבעונית בעשר דולר. את זה היא הייתה עושה בבזאר שטראוס לא רחוק מהבית.

    היא נזכרה ביום בו נכנסה לחנות הספרים של תמיר, והתבוננה בעיניים כמהות על הספרים. הם היו מונחים שם אחד על השני, ערימות של הגיגים ורעיונות של אנשים. היא רצתה לקנות אז את כול הספרים, אבל לא היה לה כסף לאחד. את הספר של ביאליק שאלה מחברה, סיפורים קצרים, של נער הגולה שכל כך כמהה להגיע לארץ. היום הכול פלסטיק. הגיבורים, האנשים וכול השאר. אולי הכול נעלם כאן בשמים השחורים של הים התיכון בטיסת לילה למנהטן, איפה שפעם היו אינדיאנים מקרקפים גיבורי ספאגטי. גם היום העניין לא שונה, היום מקרקפים אנשים באופן אחר. מה שהשתנה זה האופן ולא הרעיון.

    בטח עכשיו בבית שלה  אוכל לייב אריה האב, את הארוחה שמגישה לו אשתו ואולי הוא צועק על מינדל`ה על זה שהיא לא שמרה עליה, על לאה. כי הוא יודע לצעוק על כל הסביבה. בעיקר על אלה שלא עשו כרצונו, עריץ פיאודלי. אבל שם לפחות היה מתחת לרגלים שטיח שאף אחד לא משך אותו מתחת לרגליים. פה בשמים הכול יכול לקרות, אתה תלוי בין ארץ למים ותלוי כל כולך בטייס שמטיס את המטוס ובמטוס עצמו. כלי מכאני ריק ממוח שרק מחשבים מנווטים אותו. הנה הטייס מתבדח עם הדיילות, שותה משקה קר, בעוד המטוס ממשיך באופן אוטומטי את דרכו. אפילו טייס לא צריך בכדי להטיס מטוס. אבל מה לה כי תלין, הרי היא הביאה את הדבר על ראשה. כמה היא כמהה פעם לראות את העולם, כדברי מוכרת הספרים מסטימצקי. לראות את העולם, מוישה גרוס, מה זה לראות את העולם!? כמה שאדם יראה זה לא יספיק, ילמד כול חייו אבל ימות טיפש. אז בשביל מה כל הסיבוב הזה!? עדיף אולי חיים בצניעות, היו יכולים להיות לה בעל וילדים. עם חבלים של כביסה, ומכנסיים קרועים שצריך לתפור בחוט ומחט בידיים. אולי במכונת תפירה של רחל התופרת, כי היו לה ידיים של זהב, אבל זה עלה כסף. עכשיו היא אשת העולם הגדול באה והולכת בבית רוזנים. בטח אבא של אייל גר בארמון מזהב. ומשרתים מנגבים לו את התחת. בטח משוטט הוא במבוכי עולם העסקים עם לימוזינה ונהג שמבין בתנועות לאן רוצה לנסוע כבודו. במסעדות הכי יקרות יש לו מקום של כבוד, הוא סועד בטח עם חברים ומצקצק בשפתיו מרק של זנב כריש. אחר-כך משאיר טיפ של מאה דולר למלצר או המלצרית, והם יודעים שהיום שפר עליהם גורלם. בטח הוא לא משלם כסף כזה קטן אלא רושם על החשבון. כמו שהיא הייתה רושמת על החשבון במכולת, עד שלא היה מקום במחברת. אבל שם יש בטח ספרים גדולים, ויש הרבה מקום בספר. כי עד שיגיעו לסופו ייקח הרבה זמן. אף אחד לא יגיד לאבא של אייל, לא רושמים יותר. כמו שעשו לה פעם במכולת, והיא רצה הביתה בוכה. מעניין אם גם אייל היה הולך לרשום במכולת, או שתמיד היה הולך עם כסף. בטח הוא היה משלם במזומן ואפילו משאיר טיפ לבעל הגרוסרי המופתע. עוד מעט תעלה השמש, ותצבע את היקום באור צהוב. בטח ירחמיאל משתעמם נורא, שמה בבית לבד. אין לו את מי להפתיע במיטה, בשעת ליל מאוחרת, ולהציע לה הצעה מגונה. מעניין מה עם סחלבי, היא מעט התגעגעה אליה. טוב שמכאלה וסמדר באו איתה. גם עימאד קשקש עם אייל עד שקראה לו קשקש. או שאולי מתוך חשש עימאד מנסה לשמור על כיסאו כבמאי. שאבא של אייל לא יביא את סטיבן שפילברג שיעשה לו תשדיר מצולם. ככה עם מלתעות שבולעות אנשים שלא משתמשים במקלדת שלו. כי לך תדע, עם מיליונים כאלה הכול אפשר. או שלפתע יזרוק מהחלון שלו בקומה המאה ושתיים, מבניין אימפייר סטייט בילדינג את כול עבודתם, ויבקש מאייל שיעשה הכול מחדש. אולי הוא בכלל קמצן וירד מכול העניין כלאחר יד. כאן בשמים אין קרקע מתחת לרגליים, אין אחיזה במציאות, אזי כל אחד יכול להיות מודח.           

    אאוריקה

    בעצם במחשבה שנייה השמש לא זורחת לעולם, היא תמיד עומדת במקום אחד רק כדור הארץ מסתובב סביבה. דמיינו לעצמכם שהיה אפשר לבנות מעליות אל החלל. לעמוד בנקודה אחת עד שכדור הארץ יסתובב חצי סיבוב . אחר-כך לרדת לאותה נקודה ממנה עלינו במעלית. מן הסתם נרד בתחנה של דרום אמריקה, ברזיל או אורוגוואי, נוכל לקרוא לזה תחנות בחלל. השמש לא יודעת שהיא זורחת, היא גם לא תרצה לשקוע לעולם. אבל אנו בני האדם מבטאים בשפה תופעות בקשר לכדור הארץ שלנו. לרובנו לא משנה הדבר, הרי אנו מקבלים את זריחתה ושקיעתה של השמש כדבר מובן מאליו. מלבד כמה פילוסופים שהתבוננו על העולם ושאלו-

    מה הם כל הדברים כולם, כמו תלאס. פעם שלאה הייתה ילדה קטנה היא נכנסה לחנות של נתן, מן גלנטריה כזו שמכרה כל מיני מחברות יומנים, משחקים ועזרים. עמד שם על תושבת כדור הארץ, ולצידו מנורה ששיחקה את השמש. הכדור היה מסתובב ואז חלק מכדור הארץ היה מואר וחלק חשוך. לאה לא הבינה מה המשמעות של זה, כשנתן הסביר לה על התופעה היה הדבר מוזר בעיניה. נתן אהב ללמד ילדים מן מהשכונה, אולי כי ידע שאותם ילדים לא ילמדו על התופעות בצורה מדעית אם הוא לא ילמד אותם. כמו למשל שהיה ממלא כוס במים, מכסה אותה בנייר והופך את הכוס לקול פליאתם של הילדים. הם ציפו שהמים ישפכו לו על כל המחברות, אבל לתדהמתם המים נשארו בתוך הכוס. לפעמים היה מעניש בכוונה את האבות של אותם ילדים, עם חשמל סטטי. עוד ניסוי שהסכים ללמד את הילדים. הוא הראה להם כי כאשר משפשפים את האצבעות בפלסטיק, הן נטענות בחשמל סטטי ומתפרקות על גוף שבאים איתו במגע. כגון: לחיצת יד, או מגע אקראי. היו ילדים שחששו ממכות חשמל כאלה, והיו אחרים שחיכו בחנות כדי לראות את מי נתן רוצה להעניש.

    פעם הוא ספר להם על גלילאו גליליי שטען אז בזמנו שכדור הארץ, הוא זה שמסתובב סביב השמש משום כך השמש לא זורחת ולא שוקעת. אלא רק בלשון ציורית. כיוון שכך שרפו את ספריו, כי הכנסייה ראתה בו בוגד ואויב שלא לומר שקרן ומתחזה. משום כך נתן בנה את המומנט הזה של כדור הארץ עם המנורה, לזכרו של גלילאו גליליי. בכלל הוא הרשה לילדים לשאול אותו בקשר לתופעות שהם לא מבינים. אז היו באים אליו בכל מיני שאלות, שלילדים הן נראות סוף העולם. נתן היה יושב בנחת או עומד תלוי בסיטואציה, ומסביר להם על התופעות. את לאה הטרידה השאלה –

    האם השמש תגמר? נתן היה צוחק, ודאי היה עונה, רק שלך זה כבר לא ישנה. כל זה יקרה עוד הרבה זמן. ללאה הוא נשמע כמו נביא שיכול להתנבא על העתיד. כששאלה אותו אם הוא נביא, היה צוחק במלוא הפה ואז אפשר היה לראות את הסתימות השחורות, של השיניים שלו. היו ילדים שרצו הביתה לעשות את הניסויים שהוא היה מלמד אותם, ולא תמיד זה הצליח להם. אז הם היו חוזרים ובודקים יחד איתו את הבעיה. נתן היה בעל לב זהב שכילה את כל עיתותיו, על לימוד ילדים ודאג פחות לפרנסה. לפעמים לא היה נוטה להתמקח, בעיקר בשעה שהיה מסביר לאיזה ילד על קרני האור שמתעקמות מסביב למכשולים. אז הלקוח היה משאיר את הכסף על השולחן והולך. קרני שמש שמתעקמות? איפה נשמע דבר כזה היו אומרים הילדים במקהלה. שמעתם על אינשטיין היה שואל. פרופסור אלברט אינשטיין, הוא היה יהודי. הילדים היו מסתכלים בו במבוכה באותו נתן, ומשיבים בשלילה. אז על מי אתם לומדים בחדר? היה מזדעק. תבואו לכאן היה מציע, כאן נלמד כל יום ניסוי חדש. בדרך הזו היה מושך הרבה ילדים לחנות, אבל לא קליינטים. כי כאשר היה בא קליינט והיה רואה את נתן הופך כוסות מים, מקפיץ מטבע, או מאיר את כדור הארץ ומחשמל את המבוגרים בלחיצת יד. היה נס על נפשו. אז נתן היה פנוי ואף אחד לא יכול היה לבוא אליו בטענות, שלא הביא מספיק כסף הביתה. הוא ניסה היה בחנות כל הזמן.

     הכי אהבו הילדים את ארכימדס. קודם כל הצחיק אותם שהוא רץ עירום ברחובות סיציליה העיר וצעק - אאוריקה. מה זה האאוריקה היו שואלים הילדים. נתן היה עונה – אאוריקה זה מצאתי. ומה הוא מצא ? היו מקשים, שגרם לו לרוץ ברחבי העיר עירום. נתן היה מושך קצת זמן ואז היה עונה להם שארכימדס מצא, שכל גוף השוקע במים, דוחה כמות מים בנפח הגוף השוקע. אז היה מתפנה לניסוי ועורך אותו לעיני כול. היה לוקח כלי וממלא אותו מים, לאחר מכן היה מכניס גולה גדולה לתוך הכלי. והמים כמובן היו עולים במפלסם. כי נתן, סימן בטוש שחור את מפלס המים לפני ואחרי. זה היה הניסוי הכי מעניין, כי הילדים היו רצים הביתה ועורכים ניסיונות כאלה. כל המטבח היה מתמלא מים. אלה שהייתה להם אמבטיה, היו מסמנים את מפלס המים לפני שנכנסו למים, ואחרי. כך ידעו מה נפח הגוף שלהם. הגדיל לעשות נחמיה השמן, שגם הוא מילא לו אמבטיה אבל לא ידע לחשב את ניפחו. לכן שנכנס למים, הוצפה האמבטיה והמים הגיעו עד לשטיח וצבעו את הרצפה באדום. אימא שלו נכנסה ללחץ ואסרה עליו ללכת לנתן. למרות תחינותיו שהוא כבר יודע שמילא יותר מדי מים באמבטיה. אבל שום דבר לא עזר. הוא הלך לנתן ועוד איך הלך, כדי לאשש את השערתו המדעית. כך ראה שצדק ובאמת בפעם הבאה זה כבר לא קרה.  אשתו של נתן הייתה באה לפעמים לחנות לגעור בבעלה. זה היה מפריע לכולם, כי תמיד הייתה באה בשעת ניסוי או הסבר אחרי הניסוי. נו ילדים, לכו הביתה. – הייתה אומרת. מה זה פה? קרקס. היא הייתה כזו גבוהה, עם מצח רחב, ואף שבור. למען האמת היא הפחידה את הילדים, לכן קראו לה כולם, קלעפטה. כאילו, אישה רעה. אחרים תרגמו למכשפה, עד כדי כך. אבל האמת היא שזה לא היה נכון. היא רצתה שנתן יעבוד במקום לשחק עם הילדים. אבל נתן הסביר לה שהוא רואה בעבודתו המדעית שליחות. אם אחד מן הילדים האלה יהיה פעם מדען, זה יהיה בזכותו. את תראי שהוא יבוא להגיד לי תודה. אשתו לא הייתה משתכנעת, כי היה  חשוב לה שהוא ירוויח כסף ולא ישחק. סליחה, ילמד מדע. אבל נתן צדק, רק שהוא לא ראה את הצדק יוצא לאור. כי כשבא פרופסור באוואר להגיד לו תודה, החנות כבר לא הייתה שלו, נתן המדען מת אמרו לו. ופרופסור באוואר הזיל דמעה, על מורהו הראשון למדע.             

    כיס אוויר

    עכשיו אייל מחליף את נתן המדען, ולוחש לאוזנה את פלאי עולם, לא השבעה הידועים אלא אחרים, שגם הם מספיק מופלאים. הידעת? כך הוא אומר, אולי שואל. יותר שואל, כי הוא יודע שהיא לא יודעת. בנמל תעופה היתרו בלונדון יש כל כך הרבה תנועה, שהמטוסים מחכים בתורם לנחות במסלולי ספיראלה. הם עושים באוויר סיבובים ומנמיכים עוף לאט. זה נשמע לה יותר כיתרו ההוא מהמדבר, מאשר כשדה תעופה. אבל למדה עוד משהו על תולדות התעופה. אחר-כך הוא מספר לה על אטלנטיס, כמו מורה להיסטוריה. על תרבות שנכחדה בגלל ההיבריס שלהם, גבהות הלב. נשמע לה יפה גבהות הלב, יש בזה הרבה ביטחון של האדם מול הטבע, התגרות של ממש. אבל בסופו של דבר הטבע מנצח, ככה זה בחיים. מידה קטנה של צניעות לא הזיקה לאף אחד. הדיילת מגישה להם את ארוחת הבוקר, הם לוקחים מאפה חם, ולאה בוחרת מיץ תפוזים סחוט טרי. אייל דווקא מעדיף קפה. כדי להתעורר על הבוקר. מכאלה יושבת בנחת מעלעלת בכמה תוכניות שהביאה מהבית, וסמדר ועימאד מצטרפים אליהם. עימאד מת לסיגריה, פעם עוד היה אפשר לעשן במטוס בחלק האחורי. אבל עכשיו נאדה, גורנישט מיט גורנישט. אין סיכוי לסלסל עשן יחד עם הקפה שחור. לשתות קפה שחור בלי סיגריה, זה כמו סרגיי בובקה בלי המוט. 

    לאה מסתכלת מן החלון, חוץ מהכנף של המטוס ומים אינה מבחינה בדבר. עימאד משבח את אל-על בעודו נוגש בלחמנייה הטרייה שמוגשת לו. הוא מצקצק ככה בשפתיים ובוטש ברגליים, בגלל הסיגריות. הוא מספר להם שפעם הפסיק לעשן אבל הרגיש כמו זומבי, שזה לא הוא. אזי רץ לאינטרנט לקרוא מאמרים על אלו שהפסיקו לעשן, וראה שהבעיה רחבה הרבה יותר. משום כך חזר לעשן, תחילה חמש סיגריות ביום. אחר-כך עשר, וחמש עשרה וכך הלאה.  

    יצא שכרו בהפסדו. – אמר אייל.

    לא רק בהפסדו אלא הרבה יותר מכך. מכאלה שתקה כמו נסיכה. רגליה היו קצרות ומעט שמנות, הקרסוליים היו עבות, לכן אף פעם לא לבשה טייץ שהסגיר את הקרסוליים העבות. שיערה היה מתולתל וקצר, מחלפות שובבות שנפלו על הכתפיים. הייתה לה קצת כרס, שהייתה מנסה להכניס אותה, להסתיר. אבל תמיד היא הייתה בולטת.  

    תנשמי.- הייתה גוערת בה לאה. מה זה השטויות האלה?  

    מכאלה הייתה מסמיקה, ועיניה השחורות עורביות משהו היו נוצצות. היא אהבה מכנסיים שמכסות את הכרס הקטנה שלה,  פעם מה זה התפדחה. כי מישהו שאל אותה אם היא בהיריון.

    מכאלה כמעט החטיפה לו סטירה. אימא שלך בהיריון. איך אתה מעז?

    אבל עכשיו בטיסה 391 לניו-יורק עניין אותה רק דבר אחד, להיות לה, ללאה לעזר. הכול מתגמד כשיש לאדם מטרה. כמו כולם היא לא ידעה מה צפוי, לכן הייתה דרוכה לכל מקרה. כך ישבה רגל על רגל, ישבה וחקרה את כול התוכנית שעמלו עליה רבים מן המשרד.

    סמדר הציצה בחלון, בצד של לאה. ריח בושם הציף את נחיריה של לאה. סמדר הייתה גבוהה ודקת גזרה. כמו אוליב של פופאי. שיער שחור וחלק, שהתפלח מפלח רקתה עד מעבר לכתפיים. ממש איים לרדת עד לתחת, רק משום שגזרה אותו היה מתנפץ בגלים על גווה הזקוף. סמדר הכירה את לאה עוד בימים שהייתה אז נערה חרדית מבוישת. איך באה וישבה אצל ירחמיאל, ואיזה שאלות חבל"ז היו לה אחר-כך. אבל סמדר למדה להכיר את לאה, ואפילו לחבב אותה. עתה היא הסתכלה עליה, כברת דרך עשתה לאה הנחשונית. קפצה עד לטופ. סמדר לא סנטה לה, כי לאה לא  מפקירה חיילים בשטח. אם היא עולה מעלה, כולם עולים יחד איתה. זה הכלל. לא מפקירה חיילים בשטח, אבל גם לא לוקחת שבויים. יש לציין. עימאד סיפר להם שאחת המנטרות שלו הייתה – לא מפקירים חייל בשטח. בצבא זה עבד לו יפה. כשהיה הולך הביתה, לא בא לו לנסוע בטרמפים. אז הוא מצטרף לאחד הסיורים שנע צפונה. כשהיו באים להוריד אותו בטרמפיאדה חשוכה, היה שולף את המנטרה – לא מפקירים חייל בשטח. מפקד הסיור היה מתרצה ולוקח אותו יותר צפונה.

    פתאום המטוס נכנס לכיס אוויר ומזדעזע, לאה תופסת באייל כאילו היה קרש בלב ים.

    כולה כיס אוויר. – היה מרגיע את לאה.

    מאיפה אתה יודע, שזה רק כיס אוויר? אתה טייס?

    הייתה אומרת ברעד של עלה נידף.

    אייל היה מחייך ושיניו הצחורות זוהרות אל מול חלונה. אני טייס חובב. היה עונה. יש לי מטוס פרטי, אמנם קטן מסוג ססנה, אבל טוב מספיק לקפוץ לכל מיני מקומות באמריקה. כמו למשל – מיאמי ביץ, שיקגו ובוסטון. שם יש לנו משרדים. לאה מתחילה להרגיש שהבטן שלה מתהפכת, כיס האוויר הזה היה שוק חשמלי. היא קמה להלך מעט ולחלץ את עצמותיה. מח` עסקים רחבה ונוחה לתנועה. היא מתבוננת באנשים, חלק מהם מחויטים כמו אייל, וחלק ככה יותר ספורטיביים כמוה. אין כמעט ילדים וקבוצות של אנשים מנהלים רב-שיח בענייני עסקים. היא שומעת על נסדק, על הוול סטריט, על הוויסקי האירי המשובח שטועמים שניים.  היא יודעת שהחברה של אייל מושקעת בנסדק כי שמה אוהבים חברות היי-טייק. עדיין אין לה את כול הפרטים אבל בטח בפגישה עם הוריו יחשפו עוד עניינים. בא לה להנפיק את החברה שלה ושל סחלבי בנסד"ק זה נשמע שוס גדול, לגייס איזה חמישים מיליון דולר, ולעשות דברים גדולים. תמיד היו לה חלומות, לכן הייתה נמשכת לספרים. שם הסופר יכול לכתוב מה שהוא רוצה, דוגמת סטיבן קינג. הוא יכול להלחם בתחנות רוח, ובמגנט בלתי נראה רב עוצמה, ואף אחד לא יקרא לו דון-קיחוטה. 

    תיבת נוח

    אבא של אייל היה קטן ואחוז תזזית, שערו השחור היה משוך לאחור. עיניו הכחולות היו עוקבות כמו נץ אחר כל תנועה. הוא קרא את שפת הגוף יותר מהר מאשר קרא את שפתיו של בן השיח. הבגדים שהוא לבש היו מכותנה ופשוטים, כאילו נקנו בבזאר ב - H&M. הוא לא דבר הרבה רק הנחה והכריע. זה היה תפקידו, להכריע. כאשר ישבו לשולחן הערוך לאכול צהרים, שת ליבה של לאה שבצלחתו שחו שקדי מרק אפרפרים וחתיכת עוף מכובס. הוא אכל מעט, וחייך פחות מכך. הבית היה דומה לצריף של גדנ"ע אוויר שהיה בשכונת כרם אברהם, אם כי רחב ומרוהט בפשטות. כאילו הייתה בזה אמירה של צניעות, כי ההיבריס משחית את הנפש. האימא של אייל הייתה גבוהה בראש מן האב, שיערה היה בלונדיני וחלק, שפתיה רופדו בליפסטיק אדום. ותנועות ידיה הענוגות נתנו בבית גוון של רגיעה בניגוד לאב הנמרץ.

    ניגודים ומשלימים- הרהרה לאה, בינה לבן עצמה.

    לא יהיה לנו הרבה זמן, אייל. – אמר מייקל נרקיס. אני צריך לעבור על החומר שלכם, יחד ניגש לאולפנים הסמוכים ונתחיל לעבוד.

    אני מניח שלורימר יהיה שם. – אמר אייל.

    כן...לורימר ועוד כמה אנשים נחמדים שתרצו להכיר.

    מי זה לורימר? – שאל עימאד.

    לורימר הוא הבמאי של התשדירים, לא מזמן הוא זכה באיזה תחרות בסרט קצר. – השיב אייל.

    נו טוב, צחקה לאה. לפחות לא סטיבן שפילברג.

    חוש ההומור שלך מוצא חן בעיני, גברת. – אמר מייקל. נראה לי שיהיה לנו על מה לדבר. לאה הנהנה בראשה כאילו נענית לאתגר.

    מכאלה רשמה את כל הנאמר במחברת, כמו קצרנית בבית משפט. זאת משום שלאה אהבה לקרוא את הדברים מן הכתב, ולזכור מה שכול אחד בלשונו אמר. סמדר החזיקה את התיק הקריאטיבי ואת כל עתידו של עימאד.

    באולפן בחר מייקל לראות את התשדיר האוריינטלי של  עימאד, רקדנית הבטן המענטזת גרמה לו לחייך.

    של מי הרעיון הזה? שאל לורימר.

    שלה. אמר אייל והצביע על לאה. לורימר פרך באצבעותיו, פשט ודרש בעניין, ואז אורו עיניו.

    זה נפלא, אני לא הייתי חושב על זה...פשוט רעיון נפלא.

    אז כולם התרווחו על הכיסאות, ומתחו חיוכם מאחד לרעהו כאילו היו החבל של השכנה בלהה, או הגדר של ביאליק.

    בעיקרון, סיכם מייקל. אנו לא נתייחס לחומר שאתה ביימת, הוא יישאר על כנו כמות שהוא. ממך עימאד אני צריך עזרה, שתהיה סמוך ללורימר בתשדירים הנוספים. מה שכבש אותי בתשדירים הייתה השמחה על פני האנשים, הריקוד והשמחה. ריקוד תמיד מכניס שמחה לחיים. אני רוצה לשמור על הקו הזה גם בתשדירים באנגלית. המשרד שלך לאה יהיה מעורב גם באמריקה, ואפילו יוביל כאן. כאשר שני הבמאים ינצחו על התשדירים.

    הייתה דממה, עימאד רץ החוצה והדליק סיגריה. אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לאה באה אחריו ולחצה את ידו. עימאד אמר לה שזה בזכותה, בזכות האמון שהיא נתנה בו. לאה הציעה שיעשה סרט קצר, עימאד צחק. רק שתדע לך, שהאחריות הזו רחבה ומורכבת. כפי שאני רואה את פני הדברים, מכרנו את החירות שלנו, וחזרנו לסיר הבשר במצרים. הם יכנסו בנו עם טרקטור, ירצו דוחות, הסברים, והספק שבארץ לא הכרנו. אם נצליח נקנה את עולמנו, אם לא נחזור למלונה עם הזנב בין הרגליים. זהו רגע היסטורי, אנחנו כותבים את ההיסטוריה.

    אני בצד שלך, לאה. באש ובמים אני איתך. – אמר עימאד.

    בקולו נשמע רעד קל, וחריכה של עשן סיגריה.

    לאה חזרה לאולפן, קראה לישיבה דחופה את כול הסגל.

    ברוכים הבאים לגיהינום. פתחה ואמרה. עימאד, אנחנו נרקיד את הוול-סטריט, נרקיד את הנסדק, נרקיד את הרחוב. עד שכול העולם יעבוד עם "קליאו" כאילו הייתה חלק מאצבעותיו. מכאלה לפרוטוקול.

    עימאד, קבץ את לורימר ושבו יחד על תשדיר, שבו תדמו את הבורסה. סמדר, קחי אישית מאצ`-אפ את מנהל האולפן, בקשי ממנו שיכין תפאורה של הבורסה, לדאוג לניצבים ושחקנים עוד היום. כולם חושבים כאן שהם בהוליווד, אנחנו נעשה להם אודישנים לשחקן נולד. לורימר שהיה במקורו אנגלי בכלל, הופתע מלאה שדחפה את העבודה כמו בולדוזר.

    קדימה, לורימר. קח את עצמך בידיים ושב עם עימאד. האנגלית שלה הייתה אולי מעט רצוצה, אבל לורימר הבין כל מילה ומילה.

    תשמעי, תפס אותה אייל בצד. את משהו...בעלת הבית ממש.

    אין לנו זמן אייל, תוצאות זה אינסטנט פודינג, מהיר ועצבני. אני רוצה תנועה, מאמינה בתנועה חוץ מזה הבטחת לנו משהו.

    מה? שאל אייל.

    מגורים קרוב לאולפנים. – הזכירה לו לאה.

    אייל צחק, אל תדאגי. מריה כבר העבירה את הדברים שלכם לבית מאחורי המגורים של הוריי. הסירי דאגה מליבך. הנה המפתח לבית, זה בדיוק בית סמוך עם כל השכלולים, אפילו מצרכים בסיסיים יש שם.    

    מי זו מריה?

    העוזרת בבית שלנו, היא גידלה אותי מגיל אפס.

    אנחנו מתחילים לדבר, אייל. קדימה זוז אל תפריע לי לעבוד.- אמרה והדפה אותו מעל פניה.

    קדימה, תנועה...אמרה לאה.

    כל אחד התכנס לתפקידו והעסק התחיל לתקתק כמו שעון. על מנהל האולפן היה לבנות דגם של הוול סטריט, לארגן צוות שחקנים, שיגלם את הברוקרים, הפקידות והמנהלים בבורסה. בשעת ערב מאוחרת לאה רצתה כבר לעשות פיילוט, מהיום להיום.     

    לאחר שנוסרו החלקים האחרונים של התפאורה, עמד נוח מנהל האולפן נדהם, זה היה כמו לבנות את התיבה ביום אחד. לניצבים לא הייתה משמעות, מלבד העובדה שחבשו את מקלדת קליאו. שני הבמאים כנסו את השחקנים, ואת הצלמים. הסבירו בצורה מדוקדקת את תפקידו  של כול אחד. לאה הייתה צריכה להראות אקשיין, לנווט את כל המערכה בטיסה. אחר-כך יהיו שינויים, אבל הבסיס בדרך כלל יישאר אותו דבר. יש בבראשית מידה מסוימת של בריאה, לכן צריך לנצל את הזמן הזה הראשוני, היחידני, להתחלה. מאוחר בלילה שראתה את התוצאה, לא האמינה למראה עיניה, זה בדיוק מה שרצתה. זה בדיוק מה שמקלדת קליאו צריכה. הרבה אקשיין, ריקוד ושמחה בפנים של האנשים. הם גמרו לעבוד בארבע לפנות בוקר. כולם היו שפוכים, ושכבו מיד לישון. לא לפני שהבינו מלאה שהשכמה תתרחש כבר בשעה שמונה בבוקר.  

    תקדין

    ידידי אלופי ומיודעי, אחיתופל. מה שרואות עיני זה תעתוע או מציאות הזויה. גם אם אבחין באלף דקויות בתמונה הנשקפת אל מול פני, עדיין אהיה בטוחה כי מדובר בירחמיאל, ובעדת מעריצים שחורה הסובבת אותו כקוצים. זה עוד כאין וכאפס מול הכתוב, נמצא בית-מרחץ יווני בירושלים, בית מרחץ. החרדים טוענים שזה מקווה טהרה של יהודים. מים זכים היורדים ממעיין מי נפתוח ומחלחלים מתחת לבית שלי. מעבר לכך שאני רוצה להחטיף סטירה לפרצוף המשתקף מן העיתון, נדמה לי שזה שווה מיליונים. גם אם יפקיעו את הדבר, הגם שאמכרהו לחרדים, הרי לפני מיליונים רבים. רק להתכופף ולהרים.

    את חושבת רק על חומר. כול הדברים כולם אצלך הם חומר. אשכרה, בחורה חומרנית כדברי מדונה.

    זלמן, אל תחלוק עלי יותר, אם אתה רוצה להישאר בחתיכה אחת. כל העולם זה חומר, אנחנו מוסבים לחומר. אז על מה אתה מדבר, שייגץ.

    אני רואה שלמדת דבר או שניים מן החרדים, זה הכינוי שהשתמשו בו כנגד ירחמיאל. כבר הסברתי לך שאיני אוהב שמשנים את שמי, ובטח לו בשמות גנאי.

    אז מה אתה רוצה, התנצלות. אזי מתנצלת אני בזאת עד לפעם הבאה.

    תראי סחלבי, משפחה לא בוחרים, אני לא יכולתי לבחור בך, ברגע שבחרת בי זה היה הסוף שלי. דווקא קיוויתי להזדקן בצל עצי תאנה וגפן, אצל אישה יקרה, שאופק האירועים שלה יותר רגוע. ככתוב- איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

    אתה יכול לפרוש, אחיתופל. בזה הרגע. צא לפנסיה בצל עצי גפן ותאנה. סחלבי לקחה את היומן וזרקה אותו לתוך התיק שלה. היא הרגישה מין ליאות כזו של רגיעה ומשכה את העיתון אליה, לקרוא הכצעקתה.

    מאת סופר העיתון בירושלים, יהושפט דנינו –

    אלפי חרדים הפגינו אתמול ברמות בני ביתך, ברחוב החורש. עדיין חלוקות הדעות על תוכן ההפגנה. דובר העירייה, מר צוקר זיכר טוען –

    לא היו דברים מעולם, ואילו החרדים מוכנים להישבע כי מקווה הטהרה אכן קיים, בביתם של בני הזוג פעמונים. ד"ר אלקריף נמרוד, הארכיאולוג הראשי, טוען שדווקא החרדים הפעם צודקים, ויתכן כי בביתם של משפחת פעמונים נמצא מקווה המים. המים חלחלו מן מורדות ההר הדרומיים, ובגלל הבדלי גובה וקרקע סלעית במורדות, המים חלחלו עד לבית המדובר. מחזק את דבריו ההיסטוריון מן האוניברסיטה העברית, פרופסור ענבל פלסתר, הטוען שהאזור שבו בנויה רמות, היה משמש את הצבאות שצרו על ירושלים. ייתכן כי בית המרחץ הזה שימש אותם. אין ספק שבית המרחץ היה גם מקום הוללות ועינוגים לחיילים, שכר לפעולתם. כנראה שמסביב נבנו בתים ששימשו למגורים. צריך לחפש אצל כתביו של יוסף בן מתתיהו, יתכן וקיים אזכור לנושא.  נציג הכנסייה היוונית האורתודוקסית כבר שלח נציגים לשאת ולתת עם העירייה בהקשר הזה, וכבר השגריר בתל-אביב הגיש בקשה לראות את בית המרחץ. אם יוחלט שבית המרחץ הוא אכן יווני, מתכוון השגריר היווני לעתור לבג"ץ. תקדין מצביע על כך כי כבר הייתה קיימת עתירה בעבר. שנדונה בפני השופט ברנזון שישב בדין יחד עם שני שופטי העליון מרקובסקי ומרקוביץ . אשר קבעו כי קרקע המריבה הצמודה למסגד בבית חנינה שייכת לבעליה החוקיים אשר מושבם בירדן. לעומתם הרב סושה נציגם של החרדים מוסר בתגובה – גבינו עדות מהקבלן שעבד בביתם של בני הזוג, והוא אישש את דבר קיומו של המקווה. העירייה רוצה לבצע שוד לאור היום, ולהפקיע את שכיית החמדה הזו לטובת התיירות. נעמוד אל מול הסכנה עם נשינו וטפנו עד שנשחרר את מקווה המים לטובת הציבור...

    סחלבי לא יכלה יותר, היא שכבה על המיטה ומלמלה – משתמשים באבא שלי כדי לגזול ממני את הקרקע. הבן זונה החמסניק הזה, מסר אותנו כמו יהודה איש קריות. היא צלצלה לאבא שלה. למזלה השופט ברנזון ענה לטלפון.

    אבא, מה נשמע? מה קורה?

    סאלי, שרי. כמה התגעגעתי אליך בתי האהובה.

    אל תשאל, נפלנו למלכודת.

    כן, אני יודע. ראיתי את התכשיט שלך בעיתון. קראתי את כל הכתבה של יהושפט דנינו. אל דאגה בתי. אנחנו שומרי חוק. היוונים בחיים לא יצליחו להוכיח מעבר לכל ספק שאכן מדובר בנכס שלהם. אני כשופט יכול להכריע רק לפי הוכחות חותכות. כאן לשמחתי, איני רואה דברים נחרצים.

    זה הוא...שהחליט משעמום לחפור. ככה הסתבכנו.

    אנחנו נצא מזה בתי, גם אם יהיה עלי לפרוש מן העליון ולייצג את בתי האהובה, רק בקשה לי אליך – אל תדאגי, בבקשה.

    העירייה לא תוכל להפקיע את האגן הזה בתואנה לנכס לאומי. פאפא.

    זה הליך ארוך ומייגע, יש לנו הרבה זמן...או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות...

    מה עם החרדים, פאפא? מה עושים איתם.

    מר ברנזון צחק, וצחוקו התגלגל במדרון. החרדים... את יודעת לטפל בהם יותר טוב ממני, סאלי שרי. מי שצריך לחשוש במקרה דנן, זה הרב סושה. הוא לא יודע עם מי הוא נפל.

    איפה את סאלי?

    אני באפיק בקיבוץ, לקחתי חופש. כי לאה נסעה לאמריקה עם צוות המשרד. ושעמם לי נורא. אז נסעתי.

    איך את מבלה שם, סאלי שרי?

    אתה יודע, אבא. אוהבת אני היסטוריה וליבי יוצא אל הגולן. חוקרת את תולדות עמנו כאן בצפון. הידעת, שאפיק פעם היה אפק? וישבו פה יהודים, ויש שרידים של בית כנסת. תראה קטע.

    טוב, בתי. תשמרי על עצמך סאלי שרי, נשיקות ולהתראות.

    שנאת חינם

    נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתם העין. נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה, נופל וגלוי עיניים. מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. כנחלים ניטיו כגגות עלי נהר...

    בא לקלל ויצא מברך, בדרך כלל אומרים את המשפט הזה על אדם שבא להגיד - ככה, ויוצא לו – ככה, וככה. יחסי שנאה ואהבה יש בכל אחד מאיתנו. אלה שני כוחות הפועלים בכל אדם. מה שיגרום לנו לשנוא אדם יכול לגרום לנו לאהוב אותו. תלוי איזה כוח אנו מפעילים באותו רגע. לחץ חברתי יכול לגרום לנו אהבה ושנאה. זה יכול להיות במקום העבודה, בפוליטיקה, מנהיג יכול להוביל עם שלם לשנאה, ומנהיג יכול להוביל עם שלם לאהבה. מנהיג יכול להיות מובל על פי דעת רוב, לשנאה או לאהבה. אלה שני רגשות חזקים מאוד, יצריים מאוד. אהבה או שנאה יכולות להפוך אותנו לחלק מן החברה, או מחוצה לה. אם בחברה מסוימת שונאים אדם על לא עוול בכפו. אזי הסיכוי שזה יהפוך לנחלת הכלל גדול מאוד. דווקא חוסר הסיבתיות יכולה לסחוף הרבה  אנשים לשנוא פרט מסוים בחברה. כמה שזה ישמע פרדוכסאלי. מכאן נובע המינוח – שנאת חינם. אילו הייתה סיבה לשנאה, הרי יכולנו לשקלל את השנאה בהתאם לסיבות. מה שאולי היה גורם לכך שהיינו שונאים פחות, או בכלל לא. אבל בשנאת חינם שאין בעטיה סיבה, אנו נגררים למערבולת השנאה מבלי יכולת  לשקול את הדבר בכלים רציונאליים.

    יכול להיווצר מצב שבו אותו שונא, לא מבין למה הוא שונא אדם ספציפי, או להיפך. שאדם לא ידע להסביר למה הוא אוהב אדם מסוים. מכאן נובע ששינוי יחס קוטבי לגבי פרט מסוים, יהא שרירותי למהדרין ולא יושפע משיקולים רציונאליים. הרגשות הללו הם אימננטיים בכל אדם, ואפילו מתהווים זה מזה. השנאה מתהווה מן האהבה, והאהבה מתהווה מן השנאה, הגדרה פילוסופית מבית מדרשו של אפלטון. עתה נביט על בלעם בנו בעור, הבא לקלל את ישראל ויוצא מברך. דווקא מתוך הגישה האפלטונית אפשר להבין את מה שעובר על בלעם. 

    נעיין תחילה נפנה לגישתו של אפלטון שטוען שלכל דבר שיש לו ניגוד, יתהווה מניגודו. בלעם בא לקלל, הרי הקללה הייתה בפיו, מן הסתם תכנן להגיד איזו קללה עסיסית. אבל יוצאת לו ברכה.  אותה ברכה היא ניגודה של הקללה ממנה התהוותה. אם נקבל את ההנחה של אפלטון הרי נוכל לדעת מהי אותה קללה אשר בקש בלעם לקלל את ישראל. לשם כך, ניקח פסוק קטן שאותו בלעם אומר – מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל, כנחלים ניטיו כגגות עלי נהר. זה נוסח הברכה. מהי הקללה? הניגוד של הברכה. 

      

    סחלבי צחקה, זה בדיוק מה שהיא צריכה. את המאמר הזה היא כתבה ביומנה, ברגע פואטי מרגש, באולם ההרצאות באוניברסיטה עברית. עכשיו זה נראה לה די שימושי.

    מה אתה אומר זלמן, מיודעי?

    תשמעי, זו מסה מאוד מעניינת, ואולי מסבירה את יחסך אלי.

    אתה תמיד חושב רק על התחת שלך, זלמן.

    ההיפך, זה מסביר אותך, משום כך אני חושב עליך.

    זה מסביר הרבה דברים, אבל אתה מצליח לנחש לאן אני חותרת?

    בטח, כפי שאני מכיר אותך.

    האם דעתך נוחה?

    תאמיני לי או לא, הפעם אני מאה אחוז בצד שלך.

    אז עכשיו אנו נפרד בטוב מחני, נחמה, וארגז כלים גדול. ונצור על ירושלים עד שנשחרר את מקווה המים, או בית המרחץ היווני מידי שוביו.

    אור גנוז

    סחלבי לא האמינה למראה עיניה. המערה שכך קראה לה, הפכה למקווה מים טהור, בית מרחץ גדול. המים הזכים מתחת נתנו בה הרגשה של רעננות, ויותר מכך הרגשה של טהרה. ירח עמד לידה והתבונן אף הוא במים. זה מדהים, אמרה סחלבי. לא יאומן כי יסופר, עלינו על מכרה זהב ששווה מיליונים. ירח הציע לה להתפשט ולקפוץ למים. הוא עשה את הקפיצה הנחשונית, וסחלבי אחריו. המים היו צוננים אבל עם הטבילה הראשונה המים משווים את הטמפרטורה לחום הגוף, ואז מתברר כי המים חמימים. השינוי הזה בטמפרטורה הופך את הרחצה לגן-עדן. סחלבי צללה וכשפתחה עיניים מתחת למים יכלה לראות, את המדרגות המובילות מן המים החוצה, היו אלה מדרגות לולייניות משיש. לא היה להם מעקה, ואולי היה ונעלם עם השנים. אם היה מעקה מן הסתם בנוי היה מעמודי שיש, כמו שהיוונים ידעו לבנות. כל זה בהנחה שאגם המים הזה אכן יווני. יכול להיות שזה מקווה מים יהודי קדמוני וטהור, שבו היו טובלים גברים ונשים. גברים כדי להיטהר, ונשים אחר תקופת הנידה.

    המים היו כל כך צלולים שהיה נדמה לה שהיא שוחה באוויר. המקווה היה מואר, חלק מן האור בא מן החור שפער בלעם החמסניק. אבל היה שם עוד מקור אור שסחלבי לא ידעה מאין בא. נראה לה שמקורו מן הדרום. או שמה המים בצלילותם נתנו אור, משהו פנימי, כאילו אור גנוז. היא צללה כמה שיכלה כדי להתחקות אחרי מקור האור, זה בא מהדרום באמת, ממורדות ההר. היא שתתה מן המים, ויכלה להישבע שטעמם מתוק. דמה טעמם למן במדבר, כצפיחית בדבש. היא לא רצתה לצאת מן המים, הליטוף הזה שהמים ליטפו את גופה, לא  היה דומה לו.  עלה בדעתה שאולי זה מעיין הנעורים, והיא תצא החוצה בת עשרים ואולי פחות. היא לא שמרה על קשר עין עם ירח, לכן חשבה שהוא נעלם, אולי טבע. אבל ירח שחה פתאום למולה כמו לוויתן, מגושם ומקליח. ההרגשה הייתה מאוד מיוחדת במים, הגוף כאילו התפרק מן הזרמים כמו בג`קוזי. היו זרמים במים, בטמפרטורות שונות, שסובבו את הגוף, עיסו אותו, והרגיעו את מפרקיו. היא יצאה מן המים כדי לחוש את תופעות הרחצה. גופה לא רעד, נהפוך הוא. הייתה בה הרגשה של רעננות, וחום אפף אותה, זה היה בלתי נתפס. היא קפצה שוב למים, נשענה על הגב ומפקירה את גופה במים, לזרמים שבו. עכשיו במחשבה שנייה היא לא רוצה למכור, ולוותר על שכיית חמדה זו. השחייה בבריכה שלה בחוץ דמתה יותר לשחייה בבריכה ציבורית. כאן למטה זה היה משהו מן הסרטים.

    ירח, מה נעשה עכשיו?

    עומדות שתי אפשרויות, וצריך לבחור את הטובה ביותר.

    למשל?

    אחת, לסגור את החור הזה, ולבנות קיר כבעבר ואז הכול נעלם מאחורי הקיר. – אמר ירח.

    השנייה?

    להשאיר את המקווה כמו שהוא, כי הרי שלנו הדבר ולא יעזור לאף אחד.  – סיכם ירח.

    זה לא פשוט ירח, שתי האפשרויות שלך לא פשוטות.

     

     

    דרג את התוכן:

      פוסטים אחרונים

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      מולוקו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין