מבקרים בשבע עיניים אך לא (תמיד) את עצמם

ש"העין השביעית" תתקן את עצמה?  השתגעתם?

איתי רום כתב רשימה כאובה ונוקבת באתר המוקדש לסקירת וביקורת עיתונות. היתה כלולה בה ביקורת שאני מסכים עימה על עמדה אומללה לטעמי של המשנה ליועצת המשפטית של מועצת העיתונות לפיה אין פסול בכך שעיתונאי פעיל יכתוב נאומים לפוליטיקאי.

אלא שרום לא ציין לצערי כי מליאת המועצה הפכה  את ההחלטה על פיה בעקבות דיון מיוחד במליאתה שהתקיים - לבקשתי.

 לאחר דיון והצבעה קבע הרוב חד משמעית שאין כתיבת נאומים שכזאת מתיישבת עם פרשנות נכונה של תקנון האתיקה של המועצה.  אם היה צורך בהבהרה נוספת – היא באה ובקול רם. 

רום קיבל את הערתי ברוח טובה - ואני מודה לו. אך שוקי טאוסיג בשם מערכת "העין השביעית" הודיע לי שהחלטת המועצה לא נראית לו סופית ומצדיקה את האיזכור-תיקון שביקשתי. הוא לא פורסם – גם לא בצמוד להערת מערכת חולקת.

חברים יקרים מאד בעין: המשיכו לעקוב בשבע עיניים אחר נושאים טעונים תיקון  – של כותבים אחרים כמובן.

אני כ"דינוזאור" 

טלי חרותי-סובר כתבה אייטם תיקני למדי ב- The Marker   על היוזמה המשותפת לי ולחברים באגודת העיתונאים בירושלים להקים עם מכללת הדסה בית ספר לעיתונות מעשית.

אחר כך- בהגיגיה בפייסבוק, עשתה פולו-אפ על הידיעה שלה עצמה ותיארה את המיזם בין היתר כ"זילות" של רעיון החינוך לעיתונות מקצועית. לא פחות – ולא יותר.

ככל הנראה, היגגה, מדובר ברצון, לגיטימי אומנם,  להשלמת הכנסה. רוצה לומר – חלטורה. למילים בית ספר היא הצמידה מרכאות.

קיבלנו יריקה מלומדת כביכול - עוד לפני שיצאנו לדרך. עוד לפני השיעור הראשון.

שאלתי אותה במסר לפייסבוקה: כל כך למה ומדוע ואיפה הניסיון ללמוד תחילה ולעומק ומשיחה ישירה מי האנשים ומה הניע אותם? היא השיבה לי שאני "דינוזאור" ואף חמור מכך:  מזה כמה שנים אינני עובד ב"ידיעות אחרונות".

היתה פליאה של ממש במסריה החוזרים. איך זה שאינני מבין? בפייסבוק  מותר לה לפגוע בנכסי מוניטין בדרך משלימה למה שכתבה בעיתון. כללים אחרים. משחק אחר. זמנים חדשים.

ועוד שבה ו"עקצה" אותי במסרים חוזרים ולשיטתה על מקום עבודתי הנוכחי כמנהל תקשורת ב"יד שרה".

אוי ואבוי. אללי לי. נתפשתי על חם.

אז ככה.....כמו שאמרתי פעם במשפטי למג"ד שיריון אחרי שהתחצפתי לסמל אחד במסדר בקר: מודה בעובדה ולא באשמה.

נכון שאחרי 27 שנות כתיבה ועריכה ב"ידיעות אחרונות" - מהן 17 שנות סיקור בכנסת- אני לא שם מזה 7 שנים. גם לא אחוז געגועים עזים לעיתון דהיום  או לכנסת של מניין מנהיגי אמת משכמם ומעלה (במחזור טוב)  מתוך 120.

 ואמת ויציב: את  התואר השני שלי בעיתונות  סיימתי גם כן בשנות עבר  ובאוניברסיטה אמריקנית דוקא.

וגם נכון שאני לומד מעשית מזה שנים את התחום הקרוי משפט ותקשורת אך עורך את בטאון לשכת עורכי הדין בירושלים- בלבד.

בחקירת שתי וערב צולבת אודה שאני פעיל כמידת יכולתי הצנועה  אך ורק בנשיאות  מועצת העיתונות, באגודת העיתונאים בירושלים ובפדרציה הבינלאומית של איגודי העיתונאים.

מודה.

אך אם הכתיבה הפייסבוקית של טלי חרותי -סובר מתיימרת לייצג את הניו ג'ורנליזם  של היום  - זכות להיות דינוזאור.

ועוד משפט על "יד שרה" : באצבעו הקטנה של כל אחד מ-6000 המתנדבים בארגון החסד הזה יש יותר אנושיות ואהבת אדם מאשר בהוויה היומרנית של עיתונאית המנסה  לשלול תו תקן מקבוצת עיתונאים שעשו דרך חיים בתקשורת והעיתונות היתה ונותרה מקצוע אהבתם.

נשאף תמיד להעביר מורשת של עיתונות טובה לצעירים  בניו-מדיה.

לטעמנו – עיתונות טובה מתחילה בהוגנות.

מרדכי גילת על מקום עבודתו (בעבר)

אינני עוצר מכונית בצמתים כדי לקחת חינם את "ישראל היום" ולא רק כדי שלא להפריע לתנועה. אך האפליקציה של העיתון באיי פאד נוחה מאד לקריאה. אמרו לי שמרדכי גילת כתב על "ידיעות אחרונות" שהיה מקום עבודתנו המשותף בעבר ועל ההטייה הפוליטית שלו הבולטת יותר מאי פעם – לקראת הבחירות. גלשתי לקרוא.

מצאתי רשימה המפרטת נכון את מה שהעיתון של המדינה היה ואת מה שהוא היום.

אך גילת עצמו כותב בעיתון שההטייה הפוליטית שלו מובהקת וחד משמעית. אני לא בטוח שניתן לפרסם היום ב"ישראל היום" באותה יריעה נדיבה רשימות דעה היוצאות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני נוטה להמר  שגם ב"ישראל היום" מחולקת המפה הפוליטית ל"טובים" ול"רעים" – בעיני המכוון ו/או המממן.

אם כך – מה עדיפות מוסרית מקצועית מוכחת יש לגילת על פני הדברים בכלי התקשורת שלו היום – על פני עיתונו בעבר אותו הוא תוקף?

אולי, למצער, העובדה ש"ישראל היום" אינו טורח לטשטש מאד או מתאמץ להסוות את תעודת הזהות הפוליטית שלו.

רק זה ולא הרבה יותר מזה.

צילום: בנימין נתניהו מכריז על הליכה לבחירות.  נקלט בעדשות המצלמה של צלמת עיתונות מן המקוריות שהיתה לי זכות לעבוד לצידן: מרים אלסטר מצוות "פלאש 90"