כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המאורה

    היה עסקי נשאר אישי.

    0

    הדייג והנחש

    37 תגובות   יום חמישי, 3/1/08, 10:22
     

    אומרים שברשת חברתית אפשר לפגוש חברים, ובאמת את טלטל פגשתי ברשת החברתית. אל תשאלו למה קוראים לו טלטל, זה כמו לשאול למה קוראים לי סנייק. בכל מקרה, מענייני בורסה, לבדיחות שנונות, ועד לשיחות על יאכטות, ים ותבשילי דגים - כך הכרתי אותו. התחברנו ואפילו הוזמנתי לשייט על גבי היאכטה שלו.

    אתם שומעים ? איפה יצא לכם להכיר מישהו שיש לו יאכטה ? כך יצא שמטיפוס עם ביטחון עצמי המשודר מהמקלדת, הפכתי להיות ככל האדם הפשוט, המקבל שיחת טלפון האומרת לו - אתה מוזמן לשייט על יאכטה, כלומר, איבדתי באיזה שהוא מקום את כבודי, והתחלתי לנהוג, כאילו אני חבר של שרי אריסון.

     

    ***

     

    החלטתי שאת הציוד הימי ארכוש במחסן 13 בנמל יפו - שם נאמר לי שאפשר למצוא הכול.

    ואם אומרים הכול, אז לא התכוונתי ממש, לרכוש הכול, אבל, בהחלט, כמה דברים שיסייעו לי להראות כמקצוען, איש ים אמיתי.  בקיצור להגיע מוכן.

    יצאתי עם נעלי גומי סגולות, מכנסי ניילון אדומים, שני מעילי ניילון צהובים, מצפן התלוי על שרשרת, ושני תיקים שהכילו מפת חופי ישראל, מפת אתרי צלילה, עלון של איכות הסביבה על מוקדי זיהומי ביוב... ועוד מספר פריטים שנועדו לעשות רושם.

    הכנסתי את המצלמה הדיגיטאלית, מחשב הנייד, ותרשימי ניתוח בורסה, לתיק.

    את הבקבוק אוזו(למרות שטלטל אמר בי הוא אוהב ערק), עטפתי בקפדנות בעיתונים עם שלוש כוסיות קטנות ומעוטרות, ובסה"כ - אני חושב שהייתי מוכן.

     

    ***

     

    מוכן ומזומן לפגוש את טלטל, במרינה של הרצלייה, הגעתי בשעת צהרים. למעט זבובים טורדנים, רציפי הבטון היו ריקים, ואני כמו סהרורי הסתובבתי בין היאכטות. בחורה ג'ינג'ית שנראתה נחמדה, קרבה אלי ואמרה " אסור להסתובב כאן, .. רק אם אתה בעל יאכטה"

    "אני מחפש את היאכטה של טלטל " אמרתי.

    היא הביטה עלי מלמעלה למטה - ממש בעוינות גלויה, ובבוז אמרה " אתה מתכוון - איפה הסירה שלו ?"

    היא לקחה אותי לכיוון קצה המרינה, ובקטע שנראה כמו ניקוז הביוב של המסעדות של קניון ארנה, ראיתי את הסירה עם הצבע המקולף, שלא היה ברור מהו הגוון האחרון.

    על הסירה היה רשום " הפולניה".

    כבר חשבתי להסתובב ולברוח, אבל דמותה של הג'ינג'ית עם ידיה על מותניה, ניצב מאחורי וחוסם את הגישה, לכיוון הבריחה.

    " תגיד למניאק - שאירית אמרה שהוא בן זונה ,, אתה שומע? אל תתבייש תגיד לו"

    היא הסתובבה והלכה, וגם אני כבר הרמתי את התיק לברוח, כשמאחורי נשמע קול לוחש " היי, סנייק, ..זה אתה? ... הג'ינג'ית הלכה ?? בוא, בוא!"

    הוא היה שחום מקריח עם הרבה שערות לבנות, אבל לא במקום הנכון.

    משום מה המכנסיים המרופטות, רגליו היחפות הבהירו לי שעשיתי טעות - טעות גדולה מאוד.

     

    ***

     

    כשמנוע מעלה עשן מסריח, מנגן לי ברקע, נפרדנו מהמרינה בהרצלייה, והים קיבל אותנו בברכה ובטלטלה עמוקה. אחרי דקות הרגשתי סחרחורת, והבטן שלי שהייתה ריקה ממילא, ניסתה להפוך כיוון כל העת, גורמת לי לשהק בטירוף.

    בדרך כלל, כשאני נפגש עם מישהו בפעם הראשונה, אני מדבר הרבה, ומנסה לעודד את השיחה מתוך מטרה ברורה, לדלות מספיק מידע על בן שיחי. אבל, טלטל לא נראה בר שיח, והוא דווקא נהנה מהשקט, וההתעסקות בסירה, מנווט אותה ללב הים. במקרה זה, לא דיברתי פשוט שיהקתי, ואחזתי את הבטן.

    "שתה ערק,, זה טוב ל בחילות" הוא ניסה לשכנע אותי כל העת, אבל סירבתי.

    "לא תודה" גנחתי בכבדות, מנסה להסדיר את השיהוקים.

    חופי ישראל, נראו רחוקים מתמיד, והיה כבר מאוחר לסגת, אפילו הגיהוקים חלפו להם, וישבתי קצת יותר רגוע, מביט בטלטל המכין את הקרסים העבים וחוטי הניילון המגולגלים על קרש.

    השמש שקעה במערב, בין ענני ערפילים כתומים - דולקים בלהבה, ולמעט מכשיר הרדיו שטרטר אחת לכמה דקות, השתררה שלוות ערבים על המים הכתומים.

    הוקסמתי מהגופות הלבנבנים ששחו במים תחתנו.

    "אלה דולפינים מיוחדים" אמר טלטל כשהוא ראה אותי לוטש מבט במים.

     

    ***

     

    מבחינה מדוקדקת, במצב רוח עגמומי, כשהאפלה יורדת מסביבנו,  יכולתי להסיק, שהבחורה הג'ינג'ית לא טעתה, מדובר בסירה ישנה, במנוע המפיץ ריח דיזל, ודייג זקן ההולך יחף. לא הייתה זאת יכטה ונעלי הגומי הסגולות, דשדשו בתוך שלולית עכורה בתחתית הסירה - מתלכלכות בשיירי סנפירים מסריחים.

    התביישתי לשאול מתי חוזרים, והחלטתי שאסיים את המסע הזה על רגלי - כמו גבר, ולא בזחילה.

    טלטל זרק את החוטים למים עם פיתיון, פרס על הספסל הרחב, שמיכה מרוטה, פתח את הצידנית והציג את מרכולתו הדלה, שכללה בקבוק ערק, שאפשר להשיג רק במכולת השכונתית, מספר פיתות וסיר מרק.

    " קודם אוכלים, אח"כ שותים ערק.. אי אפשר לשתות על בטן ריקה."

    לי נראה ההסבר, מאוד הגיוני, אבל אחרי שעתיים של בטן הפוכה, לא נראה לי שאוכל לעמוד בשום פריט בסדר אותו הציג טלטל.

     

    ***

     

    ידעתי שכל מה שעשיתי בחיי הרעים והריקים, מתנקז בתשובה ברורה ביום זה - עונש!

    אחרי שעה, שאני מכונס בפינה, בתוך מעיל ניילון צהוב, ומכנסי ניילון העולים 299 ₪, טלטל ניגש לטפל באוכל.

    הפרימוס הישן דלק בעוז, והירח הצהוב עלה במזרח - הישר מעל בנימינה.

    ריח מרק תימני נישא באוויר, והרגשתי השתפרה במהירות, וחשבתי - "אולי בכל זאת אשתה קצת מהאדום הזה"

    כרעי התרנגולת רבו בניהם על מקום בחלל הגדול הפנוי שבקיבתי, והחילבה החריפה, נוגבה עד תומה מהקערית. היה נדמה לי שתי הפיתות התימניות מחאו כפיים בבטני, למהלך גאוני של טיפול בבעיות הבטן. למרות השיפור בבטן, עדין הייתי סר וזעף, על כל העסק ביש אליו נקלעתי, והאורות הרחוקים של בנימינה, נראו נכספים יותר מתמיד.

    הפרימוס הלבן שינה תפקידו, ומקרן אור שהונח על ראשו, פיזר את האור מסביבנו, מטיל צללים כבדים שהתנחשלו מצידה השני של הסירה.

    "שוב הופיעו הגופות הלבנים, והיה נדמה לי שהם לא יותר ממטר מתחתי - שוחים בחושניות, נעים במין ריקוד מוזר"

    הוא ישב בתנוחה של שכיבת צד, על השמיכה מולי, בידו כוסית ערק. עיניו היו בורקת, ומידי פעם הושיט ידו לגעת בחוטים הלבנים - דואג שהם מונחים במקומם.

    "מתי נסיים כאן" העזתי לשאול.

    "באמצע הלילה, כשהירח יעלה למרכז השמים ", אמר באדישות, ונראה לי כי גם אני נמאסתי עליו.

    לא היה איכפת, לי רק רציתי לעזוב. " מתי זה בערך..? אחת עשרה .. ?"

    הוא הציץ בי בהבנה ואמר " אם לא נדוג שום דג  -נתקפל ברגע שנגמור עם  הערק."

    לא כול כך היה נוח לי לקבל לוחות זמנים מאחד שקובע את פעילותו לפי עליית הירח, או לפי בקבוק ערק, אבל שתקתי בנימוס.

    קול חריקת המיתר על העץ, וזמזום ההשתחררות שלו, הקפיץ את שנינו.

    טלטל ניצב ליד המיתר המתוח, לוחץ אותו, מלטפו בהתרגשות, ואמר " זה דג גדול ".

    אחרי הכנות קדחתניות שכללו, כפפות עבות, שחרור העוגן של הסירה, ולפיפה זהירה בבדים של הגיד הלבן שרטט בצווחות מוזרות כל כמה שניות.

    "זה גדול מאוד" הוא התרגש, אבל אני התיישבתי באנחת רווחה, ממתין לסיום הפרשה העגומה התלויה על המיתר.

     

    ***

     

    לא התעניינתי בנעשה, למרות שבליבי נשאתי תפילה לסיום מהיר של העניין. ליתר בטחון לקחתי לגימה נוספת מהערק, מקווה לסיום מהיר של הלילה.

    טלטל נע כמו מטורף על הסירה - מגלגל את החוט מעלה מטה, כורך את החבלים על החוט למניעת חיכוך, ומידי פעם מטה את הסירה לכיוון חדש.

    הבטתי בו כל העת, מנסה להבין מדוע קילו דגים נקיים בשוק פחות טוב, מההתרוצצות המסוכנת הזאת.

    כול הקטע הזה נראה מאוד אובססיבי וילדותי, ורק לגימה נוספת מהערק, טשטשה את המבוכה שלי. בעוד טלטל מתרוצץ לטפל בחוט הלבן, התפניתי  להביט בבנות הים הלבנות, שהיו שוחות מתחת לסירה, בגופות לבנים ובוהקים, ואורות בנימינה המתרחקים כבר לא עניינו אותי.

    אחרי שעה, שמתי לב, כי הוא היה מתנשף בכבדות, וגופו היה מבריק מזיעה. הכפפות על ידיו נקרעו, והוא היה מצנן ידיו במים.

    למרות עיסוקו המתיש והטפשי, לא הרגשתי שום צורך לעזור לו.

    זה כבר לא היה בגלל הרצון לחזור, אדרבא, רציתי להישאר - להמשיך ולצפות בתרגילים המשעשעים של בנות הים הלבנות והיפות, שהיו צפות לעיתים, ליד הסירה - שרות בהתרגשות וסורקות שערותיהן הארוכות.

     

    ***

     

    שחר אדמדם עלה, מעל הים, וחופי בנימינה מזמן נעלמו.

    אני מביט בהתרגשות בבנות הים, וטלטל בידיים אדומות מדם, וגוף זקן העומד לקרוס, נמצא כל העת ליד החבלים - רועד כולו. הבטתי בגופו השזוף, וחולצתו הכרוכה על ראשו. כולו גיד קשוח, המהמר בעקשנות מול מפלצת מעמקים המנסה לקרעו.  הוא הציץ בי תחת גבות עיניו השחורות והנוצצות, ולא היה בהן מורך, אלא רק עקשנות וסבלנות.

    לפתע צעק טלטל  " הוא עולה !" ואני נפלתי לאחור, כששרידי הבקבוק ערק והכוסות, מתפזרים סביבי - "מי ? " שאגתי, כמתעורר מחלום בנות הים..

    לא קיבלתי תשובה, אלא רק ראיתי את טלטל מסיר את החבלים והכריכות, ומגלגל את הגלגלת בטירוף.

    עמדנו שנינו מציצים מעבר למעקה, וראינו את הגוש השחור העולה כעשרים מטר מאיתנו.

    הסירה החלה לנוע בסכנה, וטלטל חייך באושר " הוא מאבד כוח ..".

    לא ידעתי מי מאבד כוח, כי טלטל נראה כמו סמרטוט זקן ורועד. הגוש השחור, החליט להוציא ראשו ולהביט עלינו בעין בוחנת, אולם לא יכולתי להבחין בו בבירור.

    הוא צלל, ומשך אותנו מערבה, כשהשמש החלה לעלות במזרח - ומתחילה לשרוף את מה שנותר מחופי ארץ ישראל. טלטל התרוצץ הלוך ושוב - מותח, ומשחרר את החבלים, מריץ את הגלגלת הלוך ושוב, ומטה את הסירה בזוית כזאת, שהכבלים לא יקרעו.

    באותו רגע, רציתי לעזור לו, אבל רגלי לא תפקדו. התיישבתי חזרה על הספסל וסחרחורת תקפה אותי, ורק צורך עז לשתות מים, נראה לי הפתרון הכי יעיל בשלב זה.

     

    ***

     

    כשאדם עייף, הוא טועה, כך אמר לי אבי, כשהייתי נער מטופש החוזר מאוחר למיטה, והמקצוע שבחר לו טלטל אומר - טעות שווה בדם. שני חתכים מדממים כבר היו על זרועותיו, אות ועדות לחוט המשתולל, שבקצהו יושבת מפלצת השוקלת 300 ק"ג לפחות.

    זה היה קרב בין ענקים, כך הרגשתי.

    זה היה קרב, בו העד היחידי יושב בצד, מותש, חולה ושותה ערק ומים  בטרוף, מבלי להפסיק!.

    הצהרים עלו, ואני סוף כל סוף הורדתי את המעיל הצהוב שגרם לי להזיע. לקחתי שלוק אחרון מהג'ריקן.. טלטלתי אותו בפראות, וצרחתי כמוכה טרוף " יש עוד מים ?".

    טלטל שהיה עסוק בליפוף החבלים מחדש, הציץ בי ואמר, " מתחת לבית ההגה יש ג'ריקן אחרון לחירום "

    אני נשפתי בכבדות  "טלטל ... תעשה טובה ותביא אותו ".

    נחרתי נחירה כמו חזיר, וצנחתי על הספסל בכבדות.

    סיר המרק חוסל לפני שעה, את העצמות גירמתי ככלב, ומבקבוק הערק של טלטל נותרו אדים.

    טלטל הגיע אלי, ברגלים רועדות, והגיש לי את הג'ריקן.

     

    ***

     

    היה כבר קשה לי לנשום שהשמש, עמדה בדיוק מעלינו, שורפת בלהט. לא היה איכפת לי מהדג, ורק המפרש שהיטלטל מעלי, כיוון את תנועת גופי, המחפש את צילו.

    למעשה גם קריאות הקרב לא עניינו אותי - הייתי מרוכז כולי בשירתן הענוגה של בנות הים שקפצו ליד הסירה -קוראות לי לבוא.

    ידעתי שזה לא אמיתי, אולם לא יכולתי להתנתק מהשירה הענוגה, וריצוד גופן מתחת למים.

    למזלי המפרש היה בורח לפעמים, והייתי נאלץ לייצב את גופי - מתנער מהקרקורים של הדולפינים, מושיט ידי למים האחרונים, ומביט מבט חטוף בגבו הכחוש של טלטל " למה לעזאזל הוא רודף אחרי הדג הזה? בוא והקשב לשירת בנות הים... טלטל"

    טלטל לא השיב, הוא נשען על הספסלים, מזיע ונושם בכבדות, אפילו יותר ממני.

    הבטתי בג'ריקן הריק, ומחשבה חלפה בראשי שחמישה ליטרים חוסלו על ידי, מבלי שטלטל לגם לגימה

    "טוב זאת בעיה שלו אם הוא רוצה לשחק עם הדג.."

    רכנתי קדימה, למים מקשיב לסירנות, והצימאון הטריף את חושי. היה נדמה לי שהן רומזות לי, כי המים הקרירים וקסם הים, יפה הוא לי. " בוא , בוא ! " הן לחשו ( כדי שטלטל לא ישמע )

    " בוא אלינו, בוא לים !"

    כבר החלטתי לוותר על היותי בן אנוש, וממלכת בנות הים, נראתה לי פתרון מוצלח לבעיות הכלכליות, בהן התייסרתי.

    " נו טוב אני בא !", צעקתי, והסרתי את המכנסים - מותיר רק את הסנדלים, מחשש קיפודי הים שבמעמקים.

    הרגשתי טלטלה חזקה, וגופי נמשך לאחור... " אבל הן שרות יפה !" צרחתי על טלטל, שהיה עסוק בקשירתי לתורן הספינה ... " עזוב אותי ... עזוב !  אני לא רוצה לחזור ליבשה !!"

    הוא לא שמע לי, ולא התרגש מהצרחות העמוקות שלי. איימתי עליו בכשפים וקללות, וזה לא עזר.

    לבסוף התחננתי ובכיתי, והוא רק הסב מבטו ונלחם בדג שנראה קרוב מאוד.

    בכיתי כמו תינוק, כשאטם את אוזני מלשמוע את שירתן המופלאה, וריח הדיזל שבסחבות, היווה את שבירתי הסופית.

     

    ***

     

    כשהשמש החלה להעריב, הדג כבר שחה באדישות כעשרה מטרים מהספינה, וטלטל, היה עומד עדין ניצב ליד החבלים.

    הרגע ההרואי בו החל טלטל לקשור את הדג לספינה התערבב ביללות האדירות שלי - בכי תינוק.

    אבל זה נגמר עם שקיעה. בלילה, אני חושב שהתעלפתי מספר פעמים, וכול גופי קדח. גם טלטל היה שוכב רועד על הספל המרופד בשמיכה הרקומה, ובבוקר, שמעתי קולות..

    בבוקר עגנו בכפר מוזר, ואנשים שדברו יוונית.

    טלטל עמד על הרציף, מדבר באנגלית, ואומר כל העת " דוקטור, דוקטור " ומצביע עלי.

    אני לא יודע כמה זמן חלף, אבל התעוררתי במיטה לבנה, וריח תרופות חזק היה באוויר...

    צלילי סירטקי, ובוזוקי עצוב, ניסרו את האוויר, מביאים אותי לחרדה, שהנה הגעתי, לכפר בקצה עולם - בו אין ציוד מתאים, או רופאים מהימנים, שיוכלו להציל אותי.

    הרופא המדבר אנגלית עילגת, נראה לי בוגר רפואה של אוניברסיטת לטביה, והאחות הצבועה בבלונדיני, נראית לי ערנית להפליא - מוכנה ומזומנה לביצוע ניסויים קליניים.

    " מיסטר זניייק, יור פריינד - טלטל איז גוד.. וורי וורי גוד....."

    אני מנסה להשען על הכרית, בודק את מצבי.

    " יו אר גוד,,, וורי וורי גוד...." המשיך הרופא להרגיע אותי.

    לאחר שעזר לי לשבת, הבנתי שמצבי שפיר, ובסה"כ מדובר במכת שמש, או סתם מחלת ים.

    להפתעתי נשאלתי " יו אר טייק דרג ?"

    עניתי " וואט ? "

    הרופא שאל " דראג, דראגז... נרקוטיק ....?"

    לא הבנתי למה הוא שאל לגבי הסמים, מה שכן, שכחתי לגמרי מעניין הערק.

     

    ***

     

    בחדר הסמוך שכב טלטל, בעיניים עצומות.

    תחת הסדין בצבצו התחבושות.

    לא רציתי להפריע, למעשה לא רציתי בכלל לדבר איתו - מה שחשוב היה זה טלפון.

    הבלונדינית עם החזה הכבד הביאה לי טלפון, וחייגתי לארץ.

    אחרי חצי שעה, הפלאפון שלי התחיל לדבר יוונית. וטלפון נוסף, סידר את העניין והפלאפון התחיל לדבר עברית.

    הערתי את מיכאל לובינסקי, שיתקשר לשגרירות היוונית, השגרירות הטורקית,  למשטרה, לאשתי ולכל הגורמים האפשריים - העיקר שמישהו יחלץ אותי.

    תוך שאני מחייג לחברת הביטוח לראות אם המקרה יכוסה, ושאפשר לתבוע את הרופא שנתן לי חומרים מסוכנים, או השתמש במחטי אינפוזיה מזוהמים, הצצתי החוצה.

    ראיתי את הדג הענק שוכב בארגז קרח גדול, כשזנבו בולט החוצה.

    אוסף ילדים סקרנים, עמדו ורבו בניהם, מי יעז להכניס את ידו לפה הענק.

     

    הרופא מחה בצדקנות מעושה, שהכרחתי אותו לקחת 20$. הוא לא ידע שהקבלה, תהווה עדות בבית משפט, שהוא זה שאחראי לכל הטיפול הקלוקל שקבלתי במרפאה.

    בסופו של דבר, התעקשתי שהתיק שלי ישמר בכספת המצוננת עם התרופות.

    רק לאחר שוידאתי, שהרופא נעל את הכספת, יכולתי לצאת מהמרפאה.

    בדרך ראיתי את טלטל שוכב בעיניים עצומות, והאחות המטפלת בו, מרטיבה את מצחו במים קרים.

    לרגע חלפה בי המחשבה להיכנס לחדר, אבל, מה אני מבין ברפואה.." מי יודע אם יש לו בכלל משפחה "

     

    ***

     

     

    הדג שכב, כשהקרח הנמס מגלה את גופו הארוך, לבטח הוא שוקל 400 ק"ג. ראשו העצום והעיניים הזגוגיות היו פעורות. קפצתי לאחור כשגוש קרח התפרק והרטיט את ראשו של הדג.. הילדים צחקו ואני עיקמתי את פני בכעס, ביקשתי ממישהו לצלם אותי במצלמה שברשותי.

    החלטתי, שלא אחרוג מגבול 300 מ' מהמרפאה, כך שלא תהיה שום עילה לרופא, מול חברת הביטוח שלי.

    הכפר הקטן נמשך מהנמל מעלה לכיוון מצוק קטן, עליו הייתה תלוי כנסיה קטנה. האוויר התחיל ללהוט כשהשקפתי מגינת הכנסייה על הכפר. כביש קטן התפתל מהכנסייה, לכיוון עיירה גדולה, במרחק של חצי קילומטר - " כמובן שהמזל המחורבן שלי, הנחית אותנו בדיוק בכפר הזנוח, בעוד שהעיירה הגדולה נמצאת פחות מקילומטר מהכפר"

    קיבלתי טלפון מלובינסקי שיש יאכטה ישראלית  באזור ובערב יגיעו לאסוף אותי.

    חזרתי למרפאה, ושוב עברתי ליד הדג. ראיתי לתדהמתי, שמישהו חפר והסיר חתיכה גדולה מגופו.

    "איזה גנבים ?" כעסתי.

    היה נדמה לי שדמות שחורה, מתחמקת, לתוך הסמטה הצרה בין הבתים, ואיתה סל גדול.

     בפנים שכב טלטל, והבלונדינית בחיוך טיפשי המופנה אלי, ממשיכה לקרר את מצחו במים.

    שכבתי, על מיטתי, וחשבתי - אם עשיתי כל מה שצריך?, ומה עוד צריך לעשות ב6 שעות הקרובות עד שיגיעו לאסוף אותי.

    לא הסכמתי לאכול, ממה שהציעו לי, רק ביקשתי מים מינרלים, כשאני מוודא שהפקק סגור.

    נרדמתי בניגוד לרצוני, והתעוררתי בבהלה, כשהשמש החלה לשקוע.

    הצצתי בשעון, ועוד שעה נותרה. ליתר בטחון בדקתי בפחד את הפלאפון, וראיתי כי היו שמונה ניסיונות חיוג אלי ושלוש הודעות.. פחדתי מהגרוע מכל - פחדתי כי משהו השתבש.

    בידיים רוטטות לחצתי על פתיחת ההודעה, ואנחת רווחה נפלטה מפי " ...אנחנו בדרך, בשיא המהירות".

    הודעה שנייה מאשתי " מה אתה עושה ביוון ?"

    הודעה שלישית מהילדה "  תקנה לי בדיוטי פרי, מיקרו SD, שני ג'יגה "

     

    הצצתי מהחלון, והמעגן הקטן נראה שליו עם הסירות המתנדנדות ברכות, והשמש האדומה ברקע.

    הכיכר הקטנה, החלה לשקוק חיים, וטברנה קטנה כבר ניגנה שיר נוגה, כשממול טברנה נוספת, היו עסוקים בסידור כסאות.

    לפתע נמשכו עיניי לארגז הגדול, סביבו עמדות דמויות שחורות ואפלות המכרסמות בדג. זקנות קטנות ומקומטות, גזרו חתיכות מהדג ומילאו את סליהן.. עיניי יצאו מחוריהן שרק שדרת הדג בצבצה מהארגז.

    נתקפתי חמת זעם, וצעקתי בזעם, מנפנף באגרופי. הן הביטו בי בבהלה ונרתעו.

    " איך הן מעזות לגנוב את הדג שתפסנו ? אין גבול לחוצפה האנושית!"

    גועל נפש !

    אבל למרות מבטי רצח, חלקן התעלמו ממני, והגבירו את מהירות הנבירה בדג.

    קפצתי חזרה לחדר, מוכן ומזומן, לרוץ החוצה ולעצור את הגזל.

    מיהרתי כשאני עובר ליד חדרו של טלטל, ועצרתי בבהלה על מקומי - החדר היה ריק.

     

    היכן טלטל צעקתי על הרופא, הוא הביט בי בתדהמה וסימן לכיוון החלון. ניגשתי לחלון, ולחרדתי ראיתי בית קברות קטן.... "אלוהים" יללתי בפחד.

    מה שחסר לי עכשיו, שטלטל התפגר על אי יווני, ואנחנו בלי אשרות כניסה, והמשטרה הקפריסאית, תבוא לחקור, ואין לי ביטוח למקרים כאלה... והחברים ביאכטה ? - מה אספר להם ?

    " נו .. נו ..." צחק הרופא, כשהוא מצביע על הבית קברות, ואוחז בידי המטלטלות בהיסטריה...

    " לוק לוק.." מנסה הרופא להסביר לי שזה לא בית הקברות... לפתע ראיתי את טלטל, מהלך בגו הקטן, נשען על האחות הבלונדינית, ברפיסות, ובצליעה קלה.

    " מנייק " לחשתי לעצמי.  מנייק טלטל!, שהכניס אותי לצרה הזאת - ונשמתי כמעט פרחה.

    לקחתי את התיק, בדקתי מתחת למיטה, ובדקתי שוב את כיסי לראות אם הארנק והפלאפון במקומם.

    בדקתי שוב פעם את התיק לראות אם ערכת הכבלים של המחשב במקומה, ומפתחות המכונית תקועים בכיס האחורי.

    טלטל נכנס בצליעה, מתנשף בכבדות. האחות החייכנית נראתה טיפשה לחלוטין כשהיא גוררת אותו למיטה " איך לעזאזל, היא הרשתה לעצמה לקחת אותו לטיול.. ועוד במצבו ?"

    ישבתי על שרפרף קטן, ודיברתי... אני לא בטוח שהוא הקשיב - הוא כל הזמן לחש מילים ביוונית לאחות הצבועה, שנאלצה כל הזמן לישר את הסדין, ללחוץ כאן - להרפות שם, בעוד טלטל נאנח עם כל נגיעה שלה, כעומד למות.

    סיפרתי לו הכל!

    סיפרתי לו עד כמה אני סובל כאן, ושאני חרד מרמת התברואה במקום.

    סיפרתי לו שאני חושש מכך שאנו עלולים להסתבך עם השלטונות.

    סיפרתי לו עד כמה אני סובל, ורוצה לחזור.

    בסוף, סיפרתי על כך שעוד עשר דקות אני הולך.

     

    הוא הנהן בראשו, כאילו משתתף בסבלי.. אבל מבטו בחן את עכוזה הרוטט של האחות כל העת.

    הוא נראה אדיש, וידעתי שאין לי עם מי לדבר.

    אמרתי שלום ויצאתי.. לפתע ראיתי את הארגז עם הדג. הרגשתי הלם שראיתי שמהדג ענק נותר רק שלד ארוך וזנב..."אפילו את ראשו גנבו הזקנות"

    חזרתי בזעם למרפאה, לחדרו של טלטל.

    היה נדמה לי שראיתי את ידו של טלטל נמשכת מעכוזה של האחות, שנרתעה לאחור.. אבל זה ממש לא עניין אותי.

    " אתה שומע " הרמתי את קולי מול פניו המשתאות..

    " הם גנבו את הדג שתפסנו.. רק שתדע!... ואם תרצה שאעיד על כך במשטרה, אני מוכן לשלוח הצהרה בפקס מהארץ"

    בפנים לוהטות ראיתי את מבטו חמור הסבר, לבטח הוא צריך להתרגז יותר ממני, אבל הוא שתק בסבל.

    הלכתי, כשאני יודע שלא אחזור.

     

    ***

     

    חלפתי ליד הטברנות, שהיו מוארות בעשרות נורות של 20 וואט, צהובות, אדומות, וירוקות.

    השמים האדומים העכירו בכחול עמוק.. והחושך החל לטפס.

    אחרי דקה של שיחת טלפון יכולתי להבחין ביאכטה הארוכה, מבצבצת מאחורי המצוק.

    תוך דקה הייתי על הסיפון, עם כל החברים של לובינסקי.

    אותו רגע נשרה עדות שמחת אושר מעיני, סוף כל סוף מקום מוכר ובטוח, מקום בו יש לי שליטה על הנעשה. הסוואתי את הדמעה, ובהילוך בטוח צעדתי על הסיפון - לוחץ בנונשלנטיות את ידי החברים, מציג ארשת בטוחה " אם רק היו יודעים מה עבר עלי "

    " ספר לנו סנייק - מה קרה ? " צעק מישהו בגרון ניחר, כשהוא מרים כוסית מלאה קוביות קרח.

    הרמתי את ידי בדרמטיות ( בזה אני מומחה).. כחכחתי בגרוני עד שכולם השתתקו ( ברקע נשמע הניגון היווני מהטברנות של הכפר )...

    "ידידי" פתחתי ואמרתי. " אני רוצה מקלחת, להחליף בגדים, ואח"כ תקבלו את כל הסיפור...."

    טפיחות על גבי, ליוו אותי למעבה הספינה,,, זמזום המנועים המואצים ע"י הקברניט.

    לבשתי את הבגדים הנקיים, סרקתי את שיערי הרטוב, והתזתי כמות נדיבה של פולו ירוק, על לחיי המגולחות.

    ככה מול המראה, הצצתי בעצמי - דמות חדשה לגמרי...

    בעודי משנן במוחי את עיקרי הסיפור, כבר הרגשתי את טעם הבירה הצוננת.

    עליתי במדרגות, ושוב נשמעו השאגות " קדימה סנייק.. קדימה. הנה הבירה,, ספר! ספר לנו!"

    התחלתי לספר.

    "חברים יקרים, הואילו להציץ בבקשה לעבר האורות המתרחקים !  שם .. אתם רואים?"

    כולם הביטו לעבר האי המתרחק ואורותיו המנצנצים.

    " שם נמצא הדג הגדול שתפסתי.. דג ענק! דג ששוקל פי שניים מהדג שתפס לובינסקי בקריביים!" אמרתי בדרמטיות ואני לוגם שלוק מהבירה.

    ידעתי שספקות עולות בליבותיהם, והמתנתי שנהמות המחאה תחלופנה.

    ביקשתי שיחברו את המצלמה שלי למסך  ה LCD 50 אינצ' שבטרקלין הסיפון, והופיעה תמונתי ליד הדג הענק השוכב בארגז...

    "וואוו" אדיר נשמע..

    כעת יכולתי להמשיך בסיפור.

    סיפרתי להם כיצד קדחתי מחום יום שלם. וכיצד הדג לא נכנע, וכיצד כמעט והלכתי למות... אבל לא נכנעתי...

     

    ***

     

    נסוגותי לאחור, לכיוון המעקה, צופה באורות הרחוקים, נותן להם לצרוח מאחורי " סנייק אתה ענק, סנייק אתה גדול... אתה חייב להעלות את זה כסיפור"

    הכול היה מוכן בראש, המאבק של שני לילות ללא שינה בדג, בלי אוכל ובלי מים, הסבל, המחלות באי....

    לפתע נזכרתי בבנות הים, והצצתי למים. הקולות השתתקו מאחורי, ואני הבטתי במים האפלים - דבר לא נראה.  העמקתי להציץ - מתכופף מעבר לסיפון, וגורם למישהו לאחוז אותי בכתפי.

    חשבתי שזה טלטל שאוחז בי, ומונע ממני ליפול לחיקן של בנות הים, ששרות בקול ענוג - לעזאזל, אבל, על מה הן שרות?

    כשניסיתי להיזכר בשירתן, ואז נזכרתי בסיפור האמיתי.

    הסתובבתי אט, אט, מביט בהם בעיניים דומעות. הקולות השתתקו במהירות, והם הציצו בי בחרדה.

     

    ***

     

    הסירה הורידה אותי בכפר, והלכתי לאט לעבר המרפאה בקצה הכיכר - חלפתי בין שתי הטברנות שהחלו להתמלא בחוגגים - צלילי הבוזוקי נשמעו לי יותר ענוגים ממה שיכולתי לצפות.

    " סנייק ! חזרת ? " הציץ בי טלטל מנסה לנחש מה קרה.

    התקרבתי למיטה, בעוד האחות מותחת את החצאית הקצרה " תשמע טלטל, רצית לבקש סליחה ממך"

    טלטל הביט בי בעיניים בורקות וחיוך רחב מלא שיניים, נפרס לפני.

    " אחי ! מה קורה לך ?" הוא שאג בצהלה.

    לפתע הוא נראה הרבה יותר צעיר ועליז.

    הוא זינק מהמיטה, והתקרב " היי ! מה עובר עליך ? קח את העניינים בסבבה " אמר, וחיבק אותי בחיבה.

    הפעם כבר לא בכיתי, כמו שאני רגיל בשעת לחץ והתרגשות.

    הרופא - בוגר לטוויה, נכנס והביט בי בסקרנות " חשבתי שהלכת" אמר באנגלית מושלמת.

    אני הצצתי בו בחיוך " היי, מה פתאום הלכתי ? סנייק לעולם לא יעזוב את טלטל " שיקרתי, אם כי בליבי נשבעתי שזה יהיה נכון מעכשיו.

    יצאנו מהמרפאה, כשהרופא לוקח איתו שני בקבוקי אוזו, והאחות נושאת איתה סל מלא מצרכים.

    " אין ברירה,, אם אין ערק 50%, גם אוזו יספיק " אמר טלטל כשהוא מושך אותי.

    הדלקנו מדורה על החוף, האחות שהפעם הייתה עם ג'ינס שהבליט את גופה החטוב,  הפעילה טייפ רעשני, שהשמיע מוזיקה קצבית ומטלטלת.

    הרופא תיבלן נתח דג, שזיהיתי בוודאות כי הוא מהדג הגדול.

    הצצתי בו בפנים מתפלאות, וסימנתי על הדג בשאלה.

    טלטל הצביע על הדג " אחי, אל תדאג לגבי הדג, אני נתתי לחברים מהכפר את בשר הדג,,, מה הטעם לתת לדג משובח כזה לשכב בארגז,,, אין כמו דג טרי עם אוזו או ערק,,, שיהיה לכולם לבריאות "

    הפעם לשם שינוי, ירדתי לסוף דעתו.

    האחות החושנית, התקרבה אלי וסימנה לי לרקוד. משום מה פתאום שמתי לב כי היא בלונדינית טבעית.

    " בשר שוודי משובח,, " צרח טלטל בתענוג כשהוא מציץ בעכוזה המתנענע " היא מתנדבת מנורווגיה, קום , קום " שאג טלטל וזינק לאחוז במותני השוודית/נורווגית.

    התביישתי לרקוד, למרות שרציתי מאוד. רק שתי כוסיות אוזו הבעירו בי אש להט נעורים, והסרתי את חולצתי...

    הרופא צרח " הדג מוכן", וסחט שני לימונים מעל הנתח הענק...

    " דג אדיר " צרחנו אני וטלטל בפה מלא... גם השוודית גנחה בתאווה, והרימה כוסית רביעית של אוזו לאוויר.. " נגמר האוזו " היא צרחה.

    אני זינקתי לתיק ושלפתי את הבקבוק אוזו מתל אביב. כולם צרחו בכיף.

    לפתע הלילה הקסום נמלא בקולות הגלים שפיזמו את שיר הבוזוקי, ושערות עורפי סמרו...

    היה נדמה לי, שמהים המבליח בנצנוצי גלים, אני שומע את בנות הים, מנגנות ושרות שיר יווני עתיק.

    הסתובבתי לכיוון הים, ובעודם מתנועעים מאחורי לצלילי הבוזוקי, היה נדמה לי ששמעתי את בנות הים שרות את השיר.

     

     

    ניתן לקרוא אותו גם בתפוז

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/08 08:31:

       

      צטט: zarmelak 2008-01-10 19:51:42

      וואהו !!!

      קראתי מההתחלה לסוף וקשה לי מאוד הקריאה של סיפורים ארוכים במחשב
      אבל מרתק !
      וכמה שלא סבלתי את הדמות של סנייק (סליחה שלך :0) )
      עד שבסוף הוא עשה תפנית הבן תפנוקים !

      סיפור מדהים !!!

      תודה (אני עוד אחזור ..)

       

       

      תודה מחייך

        11/1/08 08:30:

       

      צטט: flicker 2008-01-07 17:57:13

      איזה יופי זכי.

      מהפעם האחרונה שקראתי אותך זה אחר לחלוטין.

      איזה יופי של נופים.. תענוג.

      תודה.

       

       

      תודה ... מחייך

        10/1/08 19:51:
      וואהו !!!

      קראתי מההתחלה לסוף וקשה לי מאוד הקריאה של סיפורים ארוכים במחשב
      אבל מרתק !
      וכמה שלא סבלתי את הדמות של סנייק (סליחה שלך :0) )
      עד שבסוף הוא עשה תפנית הבן תפנוקים !

      סיפור מדהים !!!

      תודה (אני עוד אחזור ..)
        7/1/08 17:57:

      איזה יופי זכי.

      מהפעם האחרונה שקראתי אותך זה אחר לחלוטין.

      איזה יופי של נופים.. תענוג.

      תודה.

        4/1/08 21:19:

       

      צטט: אדם לב ארי 2008-01-04 20:42:19

      אהבתי!

       

       

      טוב !

      שמח!

      קורץ

        4/1/08 21:19:

       

      צטט: רונתי 2008-01-04 20:17:07

      סנייק, כמו תמיד תענוג לקרוא את הסיפורים שלך... לא יודעת מאיפה אתה מביא אותם... הסיפור שלי על נסיעה ביאכטה הרבה יותר קצר: פעם אחת נסעתי ביאכטה, היו גלים 2 מטר, והקאתי את הנשמה שלי כל הלילה.קורץ

       

       

      בפעם הבאה קחי איתך ערק, ושתי פיתות.

       

      קורץ

        4/1/08 20:42:
      אהבתי!
        4/1/08 20:17:

      סנייק, כמו תמיד תענוג לקרוא את הסיפורים שלך... לא יודעת מאיפה אתה מביא אותם... הסיפור שלי על נסיעה ביאכטה הרבה יותר קצר: פעם אחת נסעתי ביאכטה, היו גלים 2 מטר, והקאתי את הנשמה שלי כל הלילה.קורץ

       

        4/1/08 12:57:

       

      צטט: שמוליק_ 2008-01-04 11:56:19

      שמע..אתה ענק.

      נכנסתי לאתר ריפרפתי מה חברים כתבו לאחרונה. ראיתי משהו משלך שעלה לאחרונה אמרתי..נציץ..לא  "בניתי" על זמן קריאה איכות...אתה יודע, משהו קלילי להתעכן בחומר חדש שעלה לאוויר אבל .איזה נציץ ואיזה נעליים...הסיפור תפס אותי חזק עד סופו.

      נהנתי מאוד

       

       

      שמח.. ותודה גבר.

        4/1/08 11:56:

      שמע..אתה ענק.

      נכנסתי לאתר ריפרפתי מה חברים כתבו לאחרונה. ראיתי משהו משלך שעלה לאחרונה אמרתי..נציץ..לא  "בניתי" על זמן קריאה איכות...אתה יודע, משהו קלילי להתעכן בחומר חדש שעלה לאוויר אבל .איזה נציץ ואיזה נעליים...הסיפור תפס אותי חזק עד סופו.

      נהנתי מאוד

        4/1/08 10:01:

       

      צטט: אינדיאנה 2008-01-04 09:28:20

      מצויין , כתוב נפלא ומרתק כרגיל .

      השארתי כוכב לשבת .

       

       

       

       

      תודה, גבר.

       

        4/1/08 09:28:

      מצויין , כתוב נפלא ומרתק כרגיל .

      השארתי כוכב לשבת .

       

       

        4/1/08 09:16:

       

      צטט: י ר ו ן 2008-01-04 08:42:26

      ציפור קטנה לחשה באזני שיש כאן מישהו שכותב ממש יפה.

      כהרגלי באתי סקפטי.

      יצאתי מוקסם.

      כתוב יפה ומרתק. 

       

       

       

      תודה ירון.

      וברוך הבא.

       

        4/1/08 08:42:

      ציפור קטנה לחשה באזני שיש כאן מישהו שכותב ממש יפה.

      כהרגלי באתי סקפטי.

      יצאתי מוקסם.

      כתוב יפה ומרתק. 

       

        4/1/08 07:54:

       

      צטט: מיכל גזית 2008-01-03 20:27:15

      וואוו,

       

      בשבילך צריך לפנות זמן איכות,

       

      מרתקת כרגיל התפתחות העלילה,

       

      למה באמת קוראים לך סנייק אגב?

       

      תודה מיכל.

      ולגבי השם... זה התחיל מפורום אינטרנטי, משנת 2003... כינויים... ככה הפך לשמי למשך שנים.

        4/1/08 07:52:

       

      צטט: איתי33 2008-01-03 17:47:01

      כרגיל אתה תותח

      אהבתי את הטוויסט לקראת הסוף ואת הסוף

       

      איתי

       

       

       

       

      תודה גבר.

       

        4/1/08 07:52:

       

      צטט: rom-w 2008-01-03 16:55:33

       

      סיפור יפה.

      יופי של חבר מצאת בקפה. לא רע - העביר אותך חוויית עולם הה?

      חוץ מזה, אתה יודע, סיפור שמדבר אלי, יוון, טברנות מוזיקה.

      הה, כן ושירת בתולות הים - שירת הסירנות - אין עליה הן מושכות את כולם אז אל תרגיש רע :)

       

       

       

      תודה נשמה שלי.

       

        4/1/08 07:52:

       

      צטט: רוז'ינקה 2008-01-03 14:18:09

      ואוו סנייק ריתקת אותי למסך..

      חתיכת סיפור יש לך פה.. אני רוצה להגיד לך שאתה כותב מרתק.

      סיפור שראוי להפוך לתסריט.נהנתי מאוד.. שמחה שגם אתה נהנת לבסוף.

      כל כך חבל שאין לי כוכבים כבר מעל ליומיים. 

       

       

      תודה

       

        4/1/08 07:51:

       

      צטט: אחר40 2008-01-03 11:30:54

      אוי סנייק גדול גדול .

      גדולללללללל!!!

       

      אין ספק שמאז ימי סיטרייד העליזים , לא זכרו לי מישהו שכל כך הרבה זמן אני עוקב אחריו ברשת .

       

      מעולה .

       

       

      תודה גבר

        4/1/08 07:50:

       

      צטט: ריקי ד. 2008-01-03 11:23:35

      סיפור  מרתק

      נהניתי לקרוא.

       

      שמח שנהנת

      צוחק

      תודה

        4/1/08 07:49:

       

      צטט: דנה* 2008-01-03 11:20:10

      מעולה!!!

      נהנתי מכל רגע..

       

      שמח שנהנת והגבת.

       

      תודה.

        4/1/08 07:48:

       

      צטט: irisnaor 2008-01-03 11:14:58

      סיפור ענק.  אהבתי את " אין ברירה, אם אין ערק 50%, גם אוזו יספיק " אמר טלטל כשהוא מושך אותי.

       

       

      תודהמחייך

        4/1/08 07:45:

       

      צטט: mai7@ 2008-01-03 10:52:49

       

      מה שהים עושה לאנשים..

      ממלא אותם בסיפורים :)

      יופי של סיפור !!

      מפתיע שאתה מאמין לסיפור 72 הבתולות.

      ממך ציפיתי ליותר. :)

       

       

      אני חייב להודות, שלא מכיר את סיפור 27 הבתולות.

       

      תודה.נבוך

       

       

        4/1/08 07:41:

       

      צטט: ציפור נודדת 2008-01-03 10:31:30

      וואוו חתיכת סיפור

      לא יכולתי להסיר את עיניי מהמסך

      חוויות לא קטנות עברת.

      חבל שניגמרו לי הכוכבים בהחלט ראוי לכוכב טוב

      על הכתיבה, על החוויות.

      מאחלת לך יום נפלא.

       

      חן חן....

       

        3/1/08 21:43:

       

      צטט: rom-w 2008-01-03 20:55:25

       

      צטט: mai7@ 2008-01-03 17:05:08

       

      צטט: rom-w 2008-01-03 16:55:33

       

      סיפור יפה.

      יופי של חבר מצאת בקפה. לא רע - העביר אותך חוויית עולם הה?

      חוץ מזה, אתה יודע, סיפור שמדבר אלי, יוון, טברנות מוזיקה.

      הה, כן ושירת בתולות הים - שירת הסירנות - אין עליה הן מושכות את כולם אז אל תרגיש רע :)

       

       

      ואני חיכיתי שתבואי ותעשי מהדייג, הנחש והבתולות

      סלט טונה משובח :)

       יפה שלי, אני מתכוונת לעשות משהו כמו "סלטא מטבוחה"...אבל לא בסיפור ההמשך שאני מאוד מקווה להתחיל לכתוב אותו מחר...מאוד מאוד מקווה  -  אלאבסיפור הבא הבא הבא אחריו :)

      ולפי דעתי אני אזמין אותך בתפקיד אורחת... 

      אבל את צריכה לתת לי רשות לעשות בדמות שלך מה שאני רוצה...לא בטוח שכל כך תרצי יקירתי. 

       

       

      תתאבדי עלי :))

        3/1/08 20:55:

       

      צטט: mai7@ 2008-01-03 17:05:08

       

      צטט: rom-w 2008-01-03 16:55:33

       

      סיפור יפה.

      יופי של חבר מצאת בקפה. לא רע - העביר אותך חוויית עולם הה?

      חוץ מזה, אתה יודע, סיפור שמדבר אלי, יוון, טברנות מוזיקה.

      הה, כן ושירת בתולות הים - שירת הסירנות - אין עליה הן מושכות את כולם אז אל תרגיש רע :)

       

       

      ואני חיכיתי שתבואי ותעשי מהדייג, הנחש והבתולות

      סלט טונה משובח :)

       יפה שלי, אני מתכוונת לעשות משהו כמו "סלטא מטבוחה"...אבל לא בסיפור ההמשך שאני מאוד מקווה להתחיל לכתוב אותו מחר...מאוד מאוד מקווה  -  אלאבסיפור הבא הבא הבא אחריו :)

      ולפי דעתי אני אזמין אותך בתפקיד אורחת... 

      אבל את צריכה לתת לי רשות לעשות בדמות שלך מה שאני רוצה...לא בטוח שכל כך תרצי יקירתי. 

       

        3/1/08 20:27:

      וואוו,

       

      בשבילך צריך לפנות זמן איכות,

       

      מרתקת כרגיל התפתחות העלילה,

       

      למה באמת קוראים לך סנייק אגב?

        3/1/08 17:47:

      כרגיל אתה תותח

      אהבתי את הטוויסט לקראת הסוף ואת הסוף

       

      איתי

       

       

        3/1/08 17:05:

       

      צטט: rom-w 2008-01-03 16:55:33

       

      סיפור יפה.

      יופי של חבר מצאת בקפה. לא רע - העביר אותך חוויית עולם הה?

      חוץ מזה, אתה יודע, סיפור שמדבר אלי, יוון, טברנות מוזיקה.

      הה, כן ושירת בתולות הים - שירת הסירנות - אין עליה הן מושכות את כולם אז אל תרגיש רע :)

       

       

      ואני חיכיתי שתבואי ותעשי מהדייג, הנחש והבתולות

      סלט טונה משובח :)

        3/1/08 16:55:

       

      סיפור יפה.

      יופי של חבר מצאת בקפה. לא רע - העביר אותך חוויית עולם הה?

      חוץ מזה, אתה יודע, סיפור שמדבר אלי, יוון, טברנות מוזיקה.

      הה, כן ושירת בתולות הים - שירת הסירנות - אין עליה הן מושכות את כולם אז אל תרגיש רע :)

       

        3/1/08 14:18:

      ואוו סנייק ריתקת אותי למסך..

      חתיכת סיפור יש לך פה.. אני רוצה להגיד לך שאתה כותב מרתק.

      סיפור שראוי להפוך לתסריט.נהנתי מאוד.. שמחה שגם אתה נהנת לבסוף.

      כל כך חבל שאין לי כוכבים כבר מעל ליומיים. 

        3/1/08 11:30:

      אוי סנייק גדול גדול .

      גדולללללללל!!!

       

      אין ספק שמאז ימי סיטרייד העליזים , לא זכרו לי מישהו שכל כך הרבה זמן אני עוקב אחריו ברשת .

       

      מעולה .

        3/1/08 11:23:

      סיפור  מרתק

      נהניתי לקרוא.

        3/1/08 11:20:

      מעולה!!!

      נהנתי מכל רגע..

        3/1/08 11:14:
      סיפור ענק.  אהבתי את " אין ברירה, אם אין ערק 50%, גם אוזו יספיק " אמר טלטל כשהוא מושך אותי.
        3/1/08 10:52:

       

      מה שהים עושה לאנשים..

      ממלא אותם בסיפורים :)

      יופי של סיפור !!

      מפתיע שאתה מאמין לסיפור 72 הבתולות.

      ממך ציפיתי ליותר. :)

        3/1/08 10:31:

      וואוו חתיכת סיפור

      לא יכולתי להסיר את עיניי מהמסך

      חוויות לא קטנות עברת.

      חבל שניגמרו לי הכוכבים בהחלט ראוי לכוכב טוב

      על הכתיבה, על החוויות.

      מאחלת לך יום נפלא.