קוראי היקרים היה זה ערב קסום. בבית-הסופר מתקיים מפגשיר, זהו מפגש משוררים/ות הקוראים משיריהם לפי נושא מסוים, המועלה בדרך כלל ביוזמת המפגשיר וילהלמינה זיוה ברנדס סוסק. לפעמים היא מוסרת את שרביט ההנחיה לאחד המשוררים ותמיד זה מרגש תרבותי ויוצאים בהרגשה שקבלנו משהו לנשמה. הפעם קבלו את משימת ההנחיה שתי חברות ממפגשיר, אסתר ויטקון זילבר ודר' נורית צדרבוים. הן החליטו על
נושא: "אמנות לאמנות אלה לאלה יביעו אומר". הכוונה היתה שהמשורר/ת יביאו מפרי יצירתם ואולי היצירה נכתבה כהתכתבות ליצירה של אומן אחר מתחום אחר כמו למשל הציור. ואולי יכתבו במיוחד לערב זה יצירה אשר באה בהשראת ציור או פסול שראו התרשמו עד כדי
כך שהיו חייבים לכתב להתכתב עם הציור. וכך נולדו ופרחו יצירות מופלאות. המנחות חלקו ביניהן את עבודת ההנחיה בין העבודות שהגישו המשוררים, ודר' נורית צדרבוים הכינה מצגת, ובה השירים והמגבילות בציורים או פסלים. דברי הקשור בין העבודות,
הובאו על ידי המנחות. וכן נתנה האפשרות להביע במספר מלים נוספות את דברי המשוררים, כדי לספר את הרגעים המופלאים שבהם היצירה קרמה עור וגידים, או רק נזרע זרע הרעיון, אחר כך ההבשלה ותהליך היצירה. כאן
לא עמדו האמנים בפתוי והרבו לתאר את הרגעים האלה. היה נושא אחד מהראשונים שהגיעו לשולחן ההנחיה והוא נושא עקדת יצחק. נושא טעון, והובאו יצירות מספר, וכן אי
אפשר היה לעמוד בפרץ הרעיונות והרצון לספר ולדבר בנושא. עלה בדעתי שכאן 'מתחת לשוליים של הכובע'. אפשר להשתמש בבמה זו, ולהביא ולהביע עוד, היוצרים שלא יכלו להביע עוד מגודש הרצון לספר, מפאת סד השעון . ואני מוכנה להיות הראשונה שמביאה כהמשך לרעיון העקדה, את השיר שלי בנושא. אני באה מהצד הפמניסטי של הנושא, מהצד של אם הקורבן, ושלא כהרגלי, אני מגיעה אפילו למקום אישי מאד בנושא. דבר אחר שאני מבקשת לומר כאן בנושא, וזה לא מגיע בצורה יצירתית כל שהיא, אלא כהבעת דעה. רבים בימינו תוקפים את עקדת יצחק שבמקרא, כדבר אכזרי ביותר ומביעים סלידה מהרעיון, ואיך קרה לנו שואלים עצמם, איך קרה לנו ספור מזעזע כזה בתורה. אני רואה את ספור העקדה, מזוית ראיה של חופשית מדת, כספור דידקטי, המלמד את האדם שמיום זה והלאה, אין יותר קרבן אדם. האל איננו זקוק לקרבן כזה כדי שיהיה בטוח באהבת האדם ונאמנותו. זהו שלב בחיי האדם, האנושות, שקרבן האדם נאסר. אם למי מבין קוראי יש דעה בנושא אנא כתבו אותה. היו רגעים נפלאים בערב זה של מפגשיר, אולי אוכל להביא כאן את המצגת, ואז כל היצירות יכולות להיות בהישג יד. אי אפשר שלא להזכיר בראשית הדברים את התגלגלות ספורה של משפחה בתחום האומנויות. הסב,
יחזקאל מוריאל חבר ותיק במפגשיר, אשר לדברי המנחה נורית היה אובד עצות ולא ידע איך
יצא ידי חובתו במבצע זה. עד שנתקל בציוריה של ציירת אשר השפיעו עליו וגלגלי ההשראה
החלו לעבוד, והוא כתב שיר מקסים בסגנון משוררי ספרד העתיקים. הוא הראה את השיר
לבנו המוסקאי וזה נדבק בהשראה יתרה וכתב מנגינה נפלאה תואמת למילים. על הבמה עלתה
הנכדה, נערה צעירה יפיפיה, שרה בקול הזמיר את השיר של אביה וסבה. אני מקווה שיש
למשהו ממפגשיר תמונות מהמופע המקסים. (השיר שלי
בשרשרת היצירות על נושא עקדת יצחק.)
מִכְתַּב פְּרֵדָה
לָקַחְתָּ אֶת פְּנִינַת הַכֶּתֶר וְיָצָאתָ
מַהֲלַךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים. יָדַעְתִּי,
מִיּוֹם חוֹלַלְתִּיהוּ, הוּא, יְבַקְּשֶׁנּוּ וְאַתָּה? וַתִּקַּח
אוֹתוֹ בְּיָדְךָ הַקָּשָׁה לְהַחְזִיר הַפִּקָּדוֹן. לָקַחְתָּ
נַפְשִׁי וְחָפַנְתָּ בְּיָדְךָ הַקָּשָׁה וְהָלַכְתָּ מַהֲלַךְ
שְׁלוֹשָׁה יָמִים מְחַפֵּשׂ אַחַר הָהָר וְהַמּוֹרָא
גָּדוֹל עָלֶיךָ מֵעִם יָהּ
הַמּוֹרֶה
לְךָ דְּבַר הַנִּסָּיוֹן.
וְהַמֹּרִיָּה
שָׁם מְחַכֶּה לְךָ וּלְבִנְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.
מֵאָז
נָטַלְתָּ לְךָ זְכוּת
תֻּמָּתִי
נָטַלְתָּ וְהִטַּלְתָּ קָרְבָּן לְרַגְלֵי פַּרְעֹה.
אָמַרְתָּ
כִּי
הַמּוֹרָא גָּדוֹל עָלֶיךָ
וְעֵינֵי
זָר בּוֹלְשׁוֹת בּוֹטְשׁוֹת תּוֹכִי.
חִפַּשְׂתִּי
בּוֹר קֶבֶר
אֲבָל
מַכְפֵּלָה וְחֶבְרוֹן מַהֲלַךְ יָמִים רַבִּים
בַּמִּדְבָּר.
לְשׁוֹנִי
יָבְשָׁה מִלְּשׁוֹן אֲמָתְךָ אֲשֶׁר יָדַעְתָּ
וְחַם
הַמִּדְבָּר כְּקַרְחוֹן מוּל לִבִּי הַדּוֹמֵעַ
מַה
לִּי אוֹר יוֹם
מַה
לִּי שְׂחוֹק וְרִנָּה,
עָלֶיךָ
מוֹרָא הַמְּלָכִים
וְהָאֱלֹהִים
שֶׁעַל הַמֹּרִיָּה.
יָדַעְתָּ
שֶׁאֵין עָלַי מוֹרָאָם.
הוּא
לֹא הֵעֵז לְבַקֵּשׁ אֶת פְּנִינַת הַכֶּתֶר מִמֶּנִּי.
לְלֹא
זֹהַר הַפְּנִינָה חַיַּי אֲפֵלִים מִכּוּר הַקֶּבֶר.
אֵלֵךְ
לִי אֵלָיו לְבַקֵּשׁ דִּין הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה.
אַתָּה
אַתָּה
תִּשָּׁאֵר לְעָבְדוֹ לְשָׁרְתוֹ
וַאֲנִי
יוֹדַעַת שֶׁמְּעַטִּים יִהְיוּ יְמֵי בִּכְיְךָ.
קוּמִי
וּרְאִי הָאֵם הַגְּדוֹלָה מוֹצָ"שׁ אֲמָתֵךְ
כָּאן מְגַהֶצֶת מַדִּים אֲנִי
מַזְכִּירָה אוֹתָךְ וְחֶרְדָתֵךְ חֶרְדָתִי עֲדַיִן.
ר. מיפו.
|