כותרות TheMarker >
    ';

    בלוג ומגוג

    ברוכים הבאים להיכל הפך השמן, מקדשו של משיח הקשר, בלוג ומגוג.

    יש לדומם מנועים, לחלוץ מליצות, להחריש ניידים ולהסיר (רק) נעליים בכניסה.

    נא להיכנס בדומיה על הבהונות פן יופר הריתמוס של מעגל הצהריים....

    אפשר לעשות צ'ק אאוט בכל רגע, אך לא ניתן לעזוב לעולם.....

    עשיתי אותה ביום, ירושלים של עכשיו...

    4 תגובות   יום ראשון, 14/10/12, 01:57

    יש לי יחסים אמביבלנטיים איתה, עם ירושלים, מצד אחד נוסדתי שם (מעטים יודעיםקריצה) ומצד שני עשיתי אקזיט ראשון משם לשפלה בגיל שבוע, מצד אחד יש לי זכרונות ילדות מרנינים בעיר ומצד שני אנלא מכיר ולו שמות שני רחובות לאנחות, מצד אחד העיר מרגשת ועוצמתית, אך מצד שני העוצמה הזאת קצת מאיימת לפעמים. כי דומה שכל האנרגיה הקנאית בעולם מתכנסת לכמה אבנים עתיקות בלב העיר הזאת, שרבים יקריבו נשמתם למען אלו ובין אם נעלה אותה על ראש שמחתינו או זנב חרדתינו, העיר הזאת חזקה ומרתקת, באופן בלתי מדיד בעליל.

     

    כבן תמותה, שלדעתי ולדעת הוריי שפוי פחות או יותר, אודה שאני מתקשה להבין את הנפיצות הזאת, אך בו זמנית סקרן מאוד לפענחה, לחקור, לגעת ולטעום מתוצרי הבירה. החברים מספרים על זה שיש כבר ירושלים אחרת, חיה ובועטת, שחושבת מחוץ לחומה, חיפשתי את ההזדמנות לגיחה על מנת להתבונן מקרוב בחיטוביה. ככלל אין לי ספק שניגודים יכולים להיות קרקע נפלאה לחיבורים אנושיים, יצירה והתפתחות ובירושלים הם מתערבבים בחיכוך טעון, שאף אם לעתים מיטלטל, במצעד גאווה, או כשאיש מזוקן משתולל, הרי שבשנים האחרונות נראה שהווקטורים מתייצבים, ואפילו מפלסים דרך חדשנית לעבר העולם החדש.

     

    כמי שמזוהה עם המרכז התל אביבי על ערכיו הנשגבים, פינוקיו המדושנים וחטאיו האקסטרימים החלטתי שהגיעה השעה, לקחתי פאס ליום ועליתי ירושליימה למסע חולין תרבותי קולינרי, בלי מקדשים, עתיקות, מוזאונים ומוסדות, לנסות להעביר יום נורמלי בירושלים כאילו היתה תל אביב.

     

    ויום נורמלי מתניעים בברקפסט קליל, הלוקיישן הנבחר קפה לרנר בהר הצופים הוכיח את עצמו וטען את יום ירושלים שלנו. פוקאצ'ה מקומית חמימה, נשנושי חצילים בטחינה, שקשוקה ריחנית וסלט חלומי טרי עם אספרסו ומיץ טרי, יחד עם הנוף הקסום והאווירה העירנית של מרכז הספורט לרנר סיפקו את הסחורה והשלימו סיפתח מבטיח ליום ארוך. קפה לרנר, של שף ערן בן ארוש, בוגר הקורדון בלו בפסדינה קליפורניה, מתאים לז'אנר הטבעי, מענה בריא ומחדש אנרגיות, שיכול לבוא בראשית או שחרית יום עמוס, לוקיישן אידאלי לפגישת עסקים, או פוסט אימון במרכז הספורט המקומי. התפריט במקום שם דגש על רכיבי בריאות ומנות עשירות במינרלים ואלמנטים משמרי ומחדשי אנרגיה, כל זאת בעיצוב ישראלי נקי ומרווח, נוף הרים, ואווירת קאזו'אל מלבבת ומקרבת.

     

    ''

    ''

     

    מלאים במקומות הנכונים המשכנו מקפה לרנר לביקור בהיכל התכשיטים של YVEL. קחו את שם משפחתכם תהפכו אותו ויצא לכם לרוב שם סתום ומסתורי חסר משמעות ואז הא לכם אתגר, צקו לשם הסתום את תוכן חלומכם, צאו לדרך להגשימו והיפכו אותו למותג על, עולמי כזה ששמו הולך לפניו. למה אני מספר לכם את זה? זה בדיוק מה שעשו אורנה ואיציק לוי לפני 28 שנים, החליטו להפוך את השם השכיח,LEVY  ל YVEL -  ולטפס איתו הכי גבוה שאפשר. ממבנה האבן המרשים בסיבוב מוצא על כביש 1 מגשימים את חלומם וכובשים את העולם.

     

    "המבנה של הפנינה הוא שמכתיב את הדיזיין של התכשיט ולא להיפך, אנו זורמים עם היצירה של הטבע ומעטרים אותה בדמיון שלנו" אומר איציק לוי הבעלים ומציג בפנינו את תהליך היצירה של ענק. מרכז המבקרים מהמם, חצר ירוקה עם מזרקת מים זורמים על צדפות הפנינה, אקווריום פנינים, אודיטוריום אינטראקטיבי, מפעל ייצור, מתחם עיצוב ופיתוח, בית ספר לתכשיטנות על טהרת עולי אתיופיה, אולם תצוגה קסום, והכל נינוח, מלא השראה ומעוטר ברוח החדשנות של YVEL...


    מה שמרגישים בביקור ב YVEL הוא חזון קורן מן הכתלים, כל זיג וסיג מדיף את ארומת המותג, פנינים, יוקרה, יצירה ירושלמית, שלמות, אהבת אדם והשבה לקהילה, קשה שלא להתרגש במקום לנוכח האיכות, ההשראה, ההגשמה והרוח היזמית שנושבת בין כותלי ההיכל שבנוי בהשראת צדפת אם הפנינה, לכאורה תכשיט רגיל, אולם בYVEL  כבר יפליאו ביצירתיות וחדשנות שתנביט תכשיטי על ושתזכה בהכרה עולמית ובשלל פרסים בתחרויות בינלאומיות.  YVEL הוא אתר חובה לכל בעל דעת שוחר חן ודיזיין, פאר ישראלי בהדרו, ציונות חדשה של יצירה. בבית האבן המרשים הזה בדרך לירושלים בנו אורנה ואיציק לוי ארמון תכשיטי יוקרה, שמוכיח שמציון יצא הרבה דמיון ולא רק תורה וסטארט אפים. באווירה נינוחה ובצניעות מציגים אורנה ואיציק את המרכז שיש בו כמעט הכל, אפילו יקב קטן ובר שתיה ובלבד שהחוויה תהיה שלמה, לאו דווקא קניית תכשיטים, כי אם השתלבות בחזון והפצתו סביב לעולם על צווארי, ידי ואצבעות נשות הסילון והבואינג אנינות הטעם וההדר. Unforgettable . 

    ''

    ''

    ''

    ''

     

    הרעב התחיל לנדנד ואת הלאנצ' בחרנו לעשות בלארא, שחגגה שנתיים עם תפריט חדש. מי כמונו גרגרני תל אביב שנעוט על חגיגה ובוודאי על מניו חדש אצל שף ליאור חפצדי, השף של הצמרת הפוליטית של המדינה. לארא מעוצבת בעיצוב ירושלמי אותנטי, מבנה ערבי עתיק עם תקרות אבן גבוהות עטור קשתות, אבנים ירושלמיות עתיקות וחלון מטבח פתוח בכינון ישיר ללב העשייה הקולינרית.

     

    בהמתנה לארוחה עלעלתי בטעמי נשיאים ואורחים רמי דרג, והתוודעתי לנטיות הקולינריות של קיסינג'ר למשל, המזכיר לשעבר, שפתח יחד עם ביבי בבייבי סלמון צרוב עם קרם חרדל ואספרגוס מאודה. יאמי, גמאני רוצה. במנות הראשונות ירדנו על סלט אנדיב- עלי אנדיב עם טרטר פירות, חומץ בלסמי ורכז רימונים, סשימי דג ים עם תאנים מקורמלות, צ'ילי טרי, קולפניית מלפפון וויניגרט דבש ולימון, קרפצ'יו סלמון -  צנוניות, שאלוט, שמן זית, לימון וואסאבי ווויניגרט סויה. הכל מצויין, טרי ומתובל בטוב טעם. לעיקרית כבר לא נשאר הרבה מקום, אבל בכל זאת טעמנו מכמה הבטחות של התפריט החדש: פילה סלמון צרוב עם קרם פלפלים, סלט עשבים ואספרגוסים, דג ים מוגש עם קרם אפונה ונענע, נתח קצבים מוגש עם פורטבלו צלויה, מח עצם ורוטב פלפלת, נתח אנטריקוט עם עגבניות צלויות, שאלוטים מושחמים, רוטב דמי ובלסמי מצומצם, יופי של מנות, נראות מצויין וגם מנגנות בהרמוניה עם בלוטות הטעם שלי. יש מה לחזור ללארא, בציפייה לחידושי היצירה הקולינרית מבית השף ליאור חפצדי. 

     

    ''

    ''

    ''

     

    אי אפשר לעשות את ירושלים בלי לעשות שוק, כלומר לא קניות, סיבוב טעימות צבעוני כזה. ואם כבר שוק אז שוק מחנה יהודה שם נרדף לכזה. אז חנינו במחנה של יהודה לעשות שוק. שווקים כבר מזמן אינם רק סלי עגבניות ומלפפונים, גיחה לשוק היא בילוי בפני עצמו, לכל המשפחה, אפשר לשבת בקפה ולהתבונן בעו"שים, אפשר לטייל ולטעום מהשלל הטרי תוך שיחות עומק עם בעלי הבסטות, משוררי השוק העסיסיים, נוטפי חן וסיפורים. החושים מתחדדים בשוק, המוכרים טופפים כטווסים במעשה החיזור אחר הקונים שעסוקים בציד אינטנסיבי אחר התמורה הטובה לכספם, כאילו אין מחר, החוויה רב מימדית, מולטי חושית, ססגונית, טעמים, ריחות, קולות וטיפוסי שוק שאין שכמותם באף מרכז מסחרי עירוני.

     

    אבל לאן הולכים? איך מוצאים את האייקונים של השוק, פינות החן הנסתרות? יש מפה? מסלול? מי יעשה סדר בבלגאן בין הבסטות? מיזם התיירות יאללה בסטה הרים את הכפפה והושק לאחרונה בדיוק למטרה זו, לפשט ולהעצים את חווית הביקור בשוק, כאתר בילוי. יאללה באסטה יצרה חבילת תיור מקיפה וייחודית לשווקים הפופולאריים בארץ. החבילה כוללת כרטיס טעימות מיוחד המכיל טעימות ודליקטסים מובחרים ממיטב התוצרת המקומית של כל שוק, מדריך מלא למטייל העצמאי בשוק ומפות התמצאות, כאשר החבילה כולה נמכרת באתרי אינטרנט ייעודיים שהוקמו לכל אחד מהשווקים המובילים בישראל. כרטיס הטעימות של מחנה יהודה כולל מאפה ירושלמי מהטאבון יאממי, קפה אורגני עם טעימות מקונפיטורות ביתיות, בורקס פינוקים ירושלמי כולל שתייה, טעמתי, באמת פינוק טרי וריחני, גבינות בין לאומיות אצל באשר, עצרנו לסיפורי גבינות, טעימות וכוס יין – באסטה חובה, משקה בריאות טבעי, צלחת חמוצי שוק תוצרת בית, תבשיל היום בתוספת תבלינים מיוחדים לבחירה, כוס מיץ שקדים אמיתי והרכבת מנת גלידה ירושלמית בשילוב הסבר על תהליכי ייצור הגלידה במקום. עשינו עוד מספר תחנות, ביקרנו אצל מלכת החלבה ועוד. מבריק, טיול שוק קולינרי תרבותי אותנטי שיאלה באסטה סידרה לנו בפשטות ויעילות.

    ''

    ''

    ''

     

    בדרך למסיבת הערב חנינו בבית של סוזאן. סוזן קפלנסקי, אישיות חינוכית ירושלמית נפטרה ממחלה קשה בגיל 38, בעקבות מותה, החליט בעלה, אייל קפלנסקי, להקים את "הבית של סוזן", מתוך רצון להגשים את חלומה לסייע בשיקום ושילוב בני נוער במצבי סיכון בעולם העבודה, באמצעות עולם האמנות. בבית של סוזאן אפשר לרכוש מוצרים שנמצאים רק שם, בעלי יופי ייחודי ונשמה של ילדים שמצמיחים כנפיים.

     

    בבית של סוזאן מתקבצים בני בלי בית, ילדים שאין להם אופציה אחרת, המקום מעניק להם תעסוקה ומעט דמי מחיה, אך בעיקר את האפשרות ליישר את חייהם שהחלו בדרך לא דרך, שלא באשמתם. בני הנוער מתוודעים עקב בצד אגודל בסבלנות אין קץ ביכולות הטמונות בהם, וגם פוגשים לראשונה בטוב האנושי שעוטף את פנינת החום המשפחתית בבית של סוזאן. הם גם יווכחו שניתן ליצור ולהתפרנס בעולם עם אפשרויות אינסופיות שלא יפסחו על מי שנקודת הפתיחה שלו היתה פגומה, או מרוסקת.

     

    שוטטתי משתאה בין בני הנוער באולם הייצור, התפעלתי מחדוות העמל והמיומנות הקלילה, ממנגינת היצירה ובעיקר מהעיניים הבוהקות באישונים עמוקים עמוסי כאב שמתכסה לאיטו בשכבה של סיפוק ותקווה. רציתי לחבק אותם ולהודות על ההשראה. רכשתי מתנות תליון קסום לשרשרת ומחזיק מפתחות דב פנדה מתוק שזכו לתשואות ממקבלם. לכו לשם, קנו מוצרים נפלאים ותנו יד לנשמות יקרות, שמנווטות דרכן מחושך לאור, גם בעזרתכם.

     

    ''

    ''

    ''

     

    הפינאלה של היום הארוך התקיים בראצ'ה שחוגגת שנה, המסעדה נמצאת במבנה עתיק מתקופת המנדט הבריטי ברחוב החבצלת שבלב העיר ומציעה מטבח משפחתי בניצוחו של ישראל השף שמנגן על מיטב המטעמים של המטבח הגרוזיני המסורתי. ראצ׳ה אינה מסעדה טיפוסית, כי אם מוקד בילוי אותנטי רב חוויתי, מן הסוג שמטעין אותך בהרבה חום ואהבה, נכון יש אוכל מסורתי ויש דרינקים, והם לא רעים בכלל, איספנחי, טפנד תרד עם אגוזי מלך וחומץ בן יין, פטריג'אני, שכבות חצילים עם תערובת אגוזים ועשבי תיבול, צ'אנחי, צ'יבוריאקי, חינקלי, צוואר טלה ממולא בבשר שזיפים וצנוברים מוגש על מצע ירקות קלויים, ח'אליה ועוד מכל טוב......... אבל הם ברקע, יש במקום נשמה גדולה שתעביר אותך ערב בלתי נשכחת, קוראים לה לילי, היא מבינה בבני אדם, יודעת לתת להם מה שאוהבים, להמיס חסמים ולחבר אנרגיות. והיא מנהלת ערב מסורתי גרוזיני עם מעטפת בדמות טקס ברכות משעשע (טקס הטמנדה), מוסיקה ייחודית, ריקודים ומה צריך עוד.

     

    לטקס המסורתי בוחרים יו״ר ארוחה שנופל עליו תיק בדמות שופר גדול מלא ביין ובמבחן הגבריות שלו יאלץ ללגום את תוכן השופר עד תום, כמו אביר שריון, בריון קשקשים, כלומר גבר גרוזיני אמיתי :-) וכדי להיות ראוי לכמות הנוזל יהיה עליו לשאת ברכה מלב אל לב לבני השולחן, לאחר מכן יפרץ הסכר והחברים מברכים ושותים אחד את השני וככל שירבה היין כן תעפיל איכות הברכות לשיאים חדשים מגלגלי צחוק ומסלסלי מעיים. סיפרו חברי שכמות הנון סנס ששיחררתי בערב זה תספיק לשנים קדימה, מה לעשות שנגזר עליי להיות יו״ר הארוחה ונמסר בידי מיקרופון קולני ואישה גרוזינית אמיתית (לילי המקסססימה) עם שופר גואה יין עמדה מאיימת לצידי ובחנה כל נים וזיע בחוצות גבריותי בקריטריונים גאורגיים קפדניים משדרות הרי הקווקז לפינת טיביליסי. 

     

    ''

    ''

    ''

     


    כבר ממזמן העיר הזאת אינה רק עתיקות וקודשים, כי אם חיי תרבות, שווקים וקולינריה רוטטת, אבל בכל זאת מדוע אנו בני המרכז חשים משיכה קלה בכנף הבגד כשעולים על כביש אחד לארבעים דקות ארוכות לעיר הקודש? "יש לי תכניות אחרות" יאמר תל אביבי נפוץ כשישמע על גיחה מחוץ לגומחת ירקון איילון, ואנחנו חברים מפספסים משהו בגדול. האסקפיזם הישראלי יסיט רבים לחול לספוג אווירה ותרבות כשבעצם יש לנו הרבה מזה כאן בסמוך לבית... הצצתי ונפעמתי.

     

    הרבה ביום ירושלים אחד ולא שבענו, אמנם אפשר היה לאוורר את היום ליומיים או יותר עם פחות אינטנסיביות, אבל זמנינו קצר ולא התקנו מראש פינה לשים 'ראש. מה שלא יהיה החד יומי הזה אינו יותר ממתאבן שהותיר טעם של עוד. לשמחתכם או אכזבתכם חבריי לא נגעתי באגף הדתות השברירי של העיר, אולי בפעם הבאה, חשתי שזה מעט גדול עליי, קטונתי מלנבור בפאזל ההיסטורי, השארתי זאת לחז"ל וחכ"ש (חכמינו כאן ושם), מה לאנוכי, אבק ברוח או שבב סיליקון זעיר במפעל שתלים ולפלונתרי העבר, העדפתי את ההווה, הנורמל, ת'חוויה שניגרת מניקבות הישן ובונה עולם חדש, את מה שכאן ועכשיו, כי מסתבר שארבעים דקות בלבד מעיר האפשרויות הבלתי מופסקות יש עיר קסומה שלוקחת את כוחות העבר לאפיקים נפלאים, שמקנים לה חזות חדשנית ועכשווית בנוף הייחודי.

     

    זהו חברים, אז גם אני עשיתי את ירושלים של עכשיו, עיר של זהב ופנינים שחיברה לה יחדיו את מטעני האנרגיות העוצמתיים לנתיבי יצירה של חדשנות, שנמהלים בהרמוניה בינות כתלי העיר המיוחדת הזאת. לגמתי אוויר הרים ויין מקומי, דילגתי בין אתרים וטעמים ובעיקר פגשתי אנשים מיוחדים, ירושלמים שדומים לנו בני השפלה. האתרים הקדושים, העתיקות, המוזיאונים שכבודם במקומו מונח יחכו לפעם הבאה. ומה אספר לחברה שנשארו ברצועת הבטחון ירקון - איילון: אכלנו ברקפסט מצויין בנוף מרהיב, ביקרנו בהיכל תכשיטים קסום, סעדנו לאנצ' גורמה, עשינו ויש בורקס ומעדנים בשוק, ראינו ילדים בלי בית יוצרים אמנות, טחנו חצ'אפורי והתנדנדנו כמטוטלת במשתה גרוזיני.... לא, לא בטיביליסי, לא בברלין, לא בלונדון, בירו-ש-ל-ים, כן ירושלים של עכשיו !!.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/3/13 12:29:
      תודה מירושלים :))))
        15/10/12 08:38:
      איזה הספק ליום אחד.
        15/10/12 01:57:
      תודה רונית. זה פיור פלז'ר...:-)
        14/10/12 15:08:

      נהדר אתה!

      החברות שמזמינות את שירותך לכתיבה בטח מעידים על כך!

      הבזיניס התערבב לך עם הפלז'ר.

      אני דווקא בעד!

      ארכיון

      פרופיל

      oded ron
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין