שיעור אישי בתקשורת במערכות יחסים - מה הקשר בין רכיבה על אופניים להקשבה פנימית וכוח המחשבה...
אתמול הלכתי עם הבת שלי למגרש השכונתי ללמד אותה לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר, רגע מרגש בחייו של כל ילד וגם של כל הורה.. לראות את הילד שלך מתגלגל לו עצמאית וחופשי בדרכים...מאזן שיווי משקל בין מהמורות בדרך, עולה ויורד בשבילים מפותלים.. עם קצת דמיון אפשר לעשות קישור מהיר בין שבילי האופניים לנתיבי החיים ולהתמלא בתחושה שהנה הכנת את הילד שלך עוד שלב לדרך שמחכה לו.. שם בהמשך החיים..
טוב, אז נועם שואלת אותי מה בדיוק לעשות כדי לרכב, ואני אומרת לה – "את תרגישי את זה בגוף, אין לך מה לדאוג.. פשוט תתחילי לסוע והגוף כבר ילמד".
ואני רצה אחריה עם מקל ארוך שהוצמד לאחורי האופניים ובהתחלה זה ממש לא הולך, היא לא מצליחה להתקדם כמעט בכלל והיא מלאה טענות כרימון.. "אמא, למה את ככה?" ו- "אמא למה את לא כככה" ו- "דחפת אותי" ו – "בילבלת אותי".....
ואני.. מקפידה לא לומר כלום שמכוון או מייעץ למרות שאני מתה לעזור, כי כל פעם שאני אומרת משהו בכיוון של ייעוץ כזה או אחר, היא רק מתרגזת ונסגרת ונלחצת.
אני רק אומרת לה – "תעזבי אותי, תתרכזי רק בך. אני כאן רק כדי להחזיק אותך ולהיות איתך בדיוק בקצב ובצורה שאת רוצה. פשוט תגידי לי מה את רוצה".
ואז פתאום אני אומרת לה, בשיא אי ההצלחה – " נועם, אני לא יודעת להסביר את זה אבל אני ממש רואה אותך בעיני רוחי נוסעת לבד היום, ממש לבד, בעצמך". ואז יש שקט, והיא מסתכלת עלי, בוחנת אותי לרגע בעיניים חודרות ואומרת " כן אמא, גם אני רואה את זה".
ואז, היא פתאום מצליחה יותר ויותר ואני, מסירה את המקל ומחזיקה את האופניים בלבד. והיא אומרת לי בדיוק איך היא רוצה שאני אחזיק את האופניים ומתי בדיוק לשחרר...
והיא מתחילה לסוע לבד במגרש, כל פעם עוד קצת ועוד קצת.. אני מחזיקה לתנופה הראשונה, היא אומרת לי מתי לשחרר והיא נוסעת... פשוט נוסעת...
קשה להמחיש מה היתה דרגת האושר שלי, כשאני רואה אותה מרחפת על המגרש, גאה בעצמה ברמות על.
איזה אושר היה עבורי לקלוט שהרבה מעבר לרכיבה על אופניים, עזרתי לה לראות בעיני רוחה מה שהיה נראה לא ישים ולא אפשרי, עזרתי לה להאמין בעצמה ולקחת פיקוד, כיוונתי אותה להרגיש את הקצב שנכון לה ולהביע בדיוק מה היא צריכה...
וואלה. שיעור במערכות יחסים זה היה....
Image courtesy of photostock /FreeDigitalPhotos.net |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
.
כתיבתך - אתגרית.
.
.
.
יפעת קראתי את הפוסט שלך והתרגשתי מרגע לרגע! ממש העברת את תהליך האמון שלך בביתך ממך אליה ברגישות ובכנות מרגשת. כל כך נכון לכוון את ילדנו ולחזק בהם את האמון ביכולתם ובחיבור שלהם עם גופם ונפשם!נפלא
והשימוש בדמיון - שאתן רואות אותה עושה זאת בגדול. זה בדיוק זה. להתכוון ולהביא את המטרה להשגה
אהבתי תודה על השיתוף
.
.
,
LIKE CAFE
כוכב* יפה .
איזה יופי זה שהכל נכנס בצנצנות, אני מתה על זה!
הצנצנות שלך הם ממש משל לחיים,
יש בהם סמל וכיוון לא פחות ממה שכתבתי מעלה
תודה לך עליהן
יפעת
.
.
חויה עוצמתית.
ממש העברת את ה"קטע" בצורה מופלאה.
יש הרבה מה ללמוד ממך וליישם.
.
את אמא ייחודית ומעניקה.
.
תודה ששיתפת.
.