כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    twobe1.com- לחזור לגן עדן. זוגיות בעין יהודית. מכובדי! אבקש לקרוא בבלוג בימי החול. תודה.

    הבלוג עוסק בעיקר בהתבוננות עמוקה ופשוטה על חיי הזוגיות. יש בו מאמרים קצרים, מאמרים עיוניים, ושו"ת קצר. מי שמגיב למאמרים ישנים- נא ליידע בדואר האישי.

    תגובות (21)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      31/10/12 00:24:

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-31 00:00:14

    צטט: אלו-נה 2012-10-28 00:23:43

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-26 00:55:58

    צטט: אלו-נה 2012-10-23 02:03:19

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-23 01:41:02

    צטט: אלו-נה 2012-10-21 23:20:45

     

     

    מדרבן לאן? למקום ללא נקודת סיום?

     

     

     

    יש נקודת סיום, ויש מי שהגיע אליה, משה רבנו, ויש עוד כאלו (אסתר המלכה, רב ששת האמורא) והרמב"ם כותב שכל אחד יכול להגיע לצדקותו של משה. אפילו אם תגיעי בנושא מסויים למידה זו שאת נותנת לשם נתינה בלי רצון לקבל, אע"פ שבשאר תחומים יש בך נגיעות, גם זה ניצוץ של משה רבנו, והוא הישג גדול באותה נקודה. גם אם לא תגיעי לכך, "עדיין לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה". דבר מעניין עשה ריבונו של עולם כשקבע "לפום צערא אגרא"- השכר שמקבלים הוא לפי המאמץ על הדרך, ולא לפי משפט התוצאה, (אין לזלזל בשכר שה' נותן כי הוא נותן דרגות של קרבה אליו, ועוד שזהו הפרמטר לדעת מה רצוי ואמיתי ומה לא- מד אמת, אמתומטר), בניגוד לכל ההרגל של החברה המודרנית, שציון מקבלים לפי תוצאת המבחן, ולא לפי ההשקעה בהכנות אליו, ומרוב שהורגלנו במנטליות כזו, קשה לנו לחוש סיפוק בדרך עצמה.

     

     

    תודה


      31/10/12 00:00:

    צטט: אלו-נה 2012-10-28 00:23:43

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-26 00:55:58

    צטט: אלו-נה 2012-10-23 02:03:19

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-23 01:41:02

    צטט: אלו-נה 2012-10-21 23:20:45

     

     

    מדרבן לאן? למקום ללא נקודת סיום?

     

     

     

    יש נקודת סיום, ויש מי שהגיע אליה, משה רבנו, ויש עוד כאלו (אסתר המלכה, רב ששת האמורא) והרמב"ם כותב שכל אחד יכול להגיע לצדקותו של משה. אפילו אם תגיעי בנושא מסויים למידה זו שאת נותנת לשם נתינה בלי רצון לקבל, אע"פ שבשאר תחומים יש בך נגיעות, גם זה ניצוץ של משה רבנו, והוא הישג גדול באותה נקודה. גם אם לא תגיעי לכך, "עדיין לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה". דבר מעניין עשה ריבונו של עולם כשקבע "לפום צערא אגרא"- השכר שמקבלים הוא לפי המאמץ על הדרך, ולא לפי משפט התוצאה, (אין לזלזל בשכר שה' נותן כי הוא נותן דרגות של קרבה אליו, ועוד שזהו הפרמטר לדעת מה רצוי ואמיתי ומה לא- מד אמת, אמתומטר), בניגוד לכל ההרגל של החברה המודרנית, שציון מקבלים לפי תוצאת המבחן, ולא לפי ההשקעה בהכנות אליו, ומרוב שהורגלנו במנטליות כזו, קשה לנו לחוש סיפוק בדרך עצמה.

      28/10/12 00:23:

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-26 00:55:58

    צטט: אלו-נה 2012-10-23 02:03:19

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-23 01:41:02

    צטט: אלו-נה 2012-10-21 23:20:45

     

    אינני ממעיטה בערכן של השאיפה והדרך

    ועדיין, אם התוצאות הינן תמיד תלויות בקבלה לעצמנו, אזי נחמד שאפשר לשים את נקיון ליבו של משה רבנו כמטרה, אבל לא רואה איך ניתן להגיע לשם ללא קבלה אינסופית. לעצמי.


    לאחר מחשבה נראה לי שמוכרחים לקבל את אלמנט הבושה שלך. הרי הוא הקטליזטור לדחוף לעבר הנקניון של משה רבנו, כל שיוצא שכל הזמן אנו במסלול של בושה- נחמה. כלומר הבושה דוחפת אותנו קדימה, וכשהצלחנו להתקדם עוד צעד, אזי מגיעה נחמה ואולי גם סיפוק עד שאנו מתרגלים למדרגה החדשה, ואז שוב חוזרת הבושה כדי לדוף אותנו עוד צעד קדימה.

     

     

    או שההבנה שאיני יכולה לשלוט ברצון שלי לקבל לעצמי הוא גורם מנטרל..


    זו בחירה. אפשר לבחור להתייחס לבושה כגורם שדוחף קדימה, ואפשר לראות אותה כגורם משתק. זו בחירה. לא ממעיט בעוצמת החוויה, אבל אחרי שחווים אותה כפי שהיא נקלטת, אפשר לבחור שביא תהיה גורם מדרבן ולא משתק.

     

     

    מדרבן לאן? למקום ללא נקודת סיום?

      26/10/12 00:55:

    צטט: אלו-נה 2012-10-23 02:03:19

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-23 01:41:02

    צטט: אלו-נה 2012-10-21 23:20:45

     

    אינני ממעיטה בערכן של השאיפה והדרך

    ועדיין, אם התוצאות הינן תמיד תלויות בקבלה לעצמנו, אזי נחמד שאפשר לשים את נקיון ליבו של משה רבנו כמטרה, אבל לא רואה איך ניתן להגיע לשם ללא קבלה אינסופית. לעצמי.


    לאחר מחשבה נראה לי שמוכרחים לקבל את אלמנט הבושה שלך. הרי הוא הקטליזטור לדחוף לעבר הנקניון של משה רבנו, כל שיוצא שכל הזמן אנו במסלול של בושה- נחמה. כלומר הבושה דוחפת אותנו קדימה, וכשהצלחנו להתקדם עוד צעד, אזי מגיעה נחמה ואולי גם סיפוק עד שאנו מתרגלים למדרגה החדשה, ואז שוב חוזרת הבושה כדי לדוף אותנו עוד צעד קדימה.

     

     

    או שההבנה שאיני יכולה לשלוט ברצון שלי לקבל לעצמי הוא גורם מנטרל..


    זו בחירה. אפשר לבחור להתייחס לבושה כגורם שדוחף קדימה, ואפשר לראות אותה כגורם משתק. זו בחירה. לא ממעיט בעוצמת החוויה, אבל אחרי שחווים אותה כפי שהיא נקלטת, אפשר לבחור שביא תהיה גורם מדרבן ולא משתק.

      23/10/12 02:03:

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-23 01:41:02

    צטט: אלו-נה 2012-10-21 23:20:45

     

    אינני ממעיטה בערכן של השאיפה והדרך

    ועדיין, אם התוצאות הינן תמיד תלויות בקבלה לעצמנו, אזי נחמד שאפשר לשים את נקיון ליבו של משה רבנו כמטרה, אבל לא רואה איך ניתן להגיע לשם ללא קבלה אינסופית. לעצמי.


    לאחר מחשבה נראה לי שמוכרחים לקבל את אלמנט הבושה שלך. הרי הוא הקטליזטור לדחוף לעבר הנקניון של משה רבנו, כל שיוצא שכל הזמן אנו במסלול של בושה- נחמה. כלומר הבושה דוחפת אותנו קדימה, וכשהצלחנו להתקדם עוד צעד, אזי מגיעה נחמה ואולי גם סיפוק עד שאנו מתרגלים למדרגה החדשה, ואז שוב חוזרת הבושה כדי לדוף אותנו עוד צעד קדימה.

     

     

    או שההבנה שאיני יכולה לשלוט ברצון שלי לקבל לעצמי הוא גורם מנטרל..


      23/10/12 01:41:

    צטט: אלו-נה 2012-10-21 23:20:45

     

    אינני ממעיטה בערכן של השאיפה והדרך

    ועדיין, אם התוצאות הינן תמיד תלויות בקבלה לעצמנו, אזי נחמד שאפשר לשים את נקיון ליבו של משה רבנו כמטרה, אבל לא רואה איך ניתן להגיע לשם ללא קבלה אינסופית. לעצמי.


    לאחר מחשבה נראה לי שמוכרחים לקבל את אלמנט הבושה שלך. הרי הוא הקטליזטור לדחוף לעבר הנקניון של משה רבנו, כל שיוצא שכל הזמן אנו במסלול של בושה- נחמה. כלומר הבושה דוחפת אותנו קדימה, וכשהצלחנו להתקדם עוד צעד, אזי מגיעה נחמה ואולי גם סיפוק עד שאנו מתרגלים למדרגה החדשה, ואז שוב חוזרת הבושה כדי לדוף אותנו עוד צעד קדימה.

      21/10/12 23:20:

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-21 23:00:14

     

     

    דווקא לעניות דעתי כן פותר. אסביר. בספר שמות (לב, לב) ה' מציע למשה להשמיד את עם ישראל ולהוציא ממשה "גוי גדול" (עם אחר), תשובת משה, אם תשאיר את עם ישראל אז טוב, ואם לאו "מחני נא מספרך אשר כתבת", להימחק מהתורה פירושו להימחק מההיסטורייה ומחיי העולם הבא. התאדות מוחלטת. כלומר משה עונה או שתשאיר את עם ישראל או שתאדה אותי מקיום כלשהו. הרבה מדברים בשם בעל הסולם על הצון לקבל לעצמך. מכל המדברים בשמו שמעתי שאי אפשר למחוק את הרצון הזה, אבל אני קשה לי לקבל סברא זו, ואני מעדיף לחשוב שגם בכל הסולם מסכים שיש דרגה יותר גבוהה מזו, כלומר בעל הסולם אכן מדבר על רמה מאוד גבוהה של רצון לקבל לעצמך שהיא רמה של להיות צינור שפע לאחרים- לקבל על מנת להשפיע. בזו הרמה עדיין יש צורך להיות בעל משמעות במערכת- צינור במערכת. משה רבנו דרגה אחת מעל זה, ביקש להתאדות ולא להייות גם צינור, רק שעם ישראל ישאר הצינור, והרמב"ם אומר שביד כל יהודי להיות צדיק כמשה (אחרת זה לא היה צריך להיות כתוב בתורה, כי נבואה שלא נצרכה לדורות לא נכתבה), אם כן יהודי יכול להגיע לרמתו של משה רבנו. אמת הדבר שמעטים יגיעו לרמה כזו, אם בכלל מכל מקום עצם השאיפה לכך, הופכת את שלבי הביניים בהם אנו מקבלים את האגואיסטיות שלנו כחלק מתהליך של השתלמות של מיעוט הרצון לקבל, וברגע שזה חלק מתהליך אל עבר הנקיון המוחלט, הרי שעצם הדרך היא השלמות עצמה של האדם (מה שאין כן אם לא היינו מסמנים כמטרה את הנקיון המוחלט כמו של משה רבנו, אזי הרצון לקבל היה הופך להיות מוגדר כחלק ממהות האדם, דבר שמנמיך את יכולות האדם והפך אותו בהכרח לעובד ה' שלא לשמה בלי אפשרות לשמה ממש.). מכאן יוצא שכל התקדמת בתהליך היא היא שלמות האדם. וצריך לראות את היחסי כשלם, וכל התקדמות שלנו, לפי הפנאנתאיזם היא גם הצלחה של ה', וגם מאפשרת לו להאיר לנו יותר, והרי זה הפך הבושה, כמו שאומר הנביא "היקבע אדם אלוהים? (האם יתכן שאדם יקבע לאלוהים את יכולותיו), הלא אתם קובעים אותי, הגוי (העם) כולו". הרי שהצלחתנו גורמת לה' בעצמו להצליח, יש כאן שותפות, וההצלחה שלה היא גם בשלבי הביניים בדרך אל הנקיון המוחלט, וזו הצלחה לה' גם אם לא הגענו לניקיון כמו של משה רבנו, כל עוד שאנו המגמה לשם ובדרך לשם, ומשתדלים להתעלות.

     

     

    אינני ממעיטה בערכן של השאיפה והדרך

    ועדיין, אם התוצאות הינן תמיד תלויות בקבלה לעצמנו, אזי נחמד שאפשר לשים את נקיון ליבו של משה רבנו כמטרה, אבל לא רואה איך ניתן להגיע לשם ללא קבלה אינסופית. לעצמי.


      21/10/12 23:00:

     

    ניצ'ה אמר שיש לו הוכחה שאין אלוהים. תשמעי את ההוכחה. אם יש אלוהים, אזי מושכל ראשון שהוא כליל השלמות והטוב, אם כן תמיד נהיה חסרים ביחס אליו, אם כן אלוהים מוליד אצלי רגש רע של קינאה (או מה שאת קוראת לו בושה, רגש שלילי כלשהו), והרי זה סותר את המושכל הראשון שאלוהים הוא טוב, אם כן אין אלוהים. זוהי מחשבה מאוד עמוקה שלו, ויש בה נקודת אמת מאוד חזקה. הרב קוק עונה לניצ'ה, ומשיב שהוא צודק בתנאי שיש הפרדה מוחלטת בין האדם לבין הישות האלוהית, אבל אם אנו כלולים בו, אזי הצלחה שלו היא גם שלנו, והצלחה שלנו היא גם שלו. דיברנו אצלך על הפנתאיזם של שפינוזה, לי שיטה זו, שהיא אמנם כפירה לפי היהדות, אין מקום לקינאה בין העולם לאלוהים, כי זה בעצם אותו דבר, אבל כבר אמרתי שאני מאמץ את האמצע בין ניצ'ה ושפינוזה, וקראתי לזה פנאנתאיזם, משהו באמצע, אנו גם חלק ממנו וגם נפרדים בעלי אוטונומיה מסויימת.זה פותר את הבעייה של ניצי'ה ואת הכפירה של שפינוזה שהסבתי לה את הבעייתיות שלה אצלך.  

     

    זה לא פותר את הבושה.

    לחיות חיים שלמים ללא יכולת להשפיע בלי לרצות לעצמי

     

    דווקא לעניות דעתי כן פותר. אסביר. בספר שמות (לב, לב) ה' מציע למשה להשמיד את עם ישראל ולהוציא ממשה "גוי גדול" (עם אחר), תשובת משה, אם תשאיר את עם ישראל אז טוב, ואם לאו "מחני נא מספרך אשר כתבת", להימחק מהתורה פירושו להימחק מההיסטורייה ומחיי העולם הבא. התאדות מוחלטת. כלומר משה עונה או שתשאיר את עם ישראל או שתאדה אותי מקיום כלשהו. הרבה מדברים בשם בעל הסולם על הצון לקבל לעצמך. מכל המדברים בשמו שמעתי שאי אפשר למחוק את הרצון הזה, אבל אני קשה לי לקבל סברא זו, ואני מעדיף לחשוב שגם בכל הסולם מסכים שיש דרגה יותר גבוהה מזו, כלומר בעל הסולם אכן מדבר על רמה מאוד גבוהה של רצון לקבל לעצמך שהיא רמה של להיות צינור שפע לאחרים- לקבל על מנת להשפיע. בזו הרמה עדיין יש צורך להיות בעל משמעות במערכת- צינור במערכת. משה רבנו דרגה אחת מעל זה, ביקש להתאדות ולא להייות גם צינור, רק שעם ישראל ישאר הצינור, והרמב"ם אומר שביד כל יהודי להיות צדיק כמשה (אחרת זה לא היה צריך להיות כתוב בתורה, כי נבואה שלא נצרכה לדורות לא נכתבה), אם כן יהודי יכול להגיע לרמתו של משה רבנו. אמת הדבר שמעטים יגיעו לרמה כזו, אם בכלל מכל מקום עצם השאיפה לכך, הופכת את שלבי הביניים בהם אנו מקבלים את האגואיסטיות שלנו כחלק מתהליך של השתלמות של מיעוט הרצון לקבל, וברגע שזה חלק מתהליך אל עבר הנקיון המוחלט, הרי שעצם הדרך היא השלמות עצמה של האדם (מה שאין כן אם לא היינו מסמנים כמטרה את הנקיון המוחלט כמו של משה רבנו, אזי הרצון לקבל היה הופך להיות מוגדר כחלק ממהות האדם, דבר שמנמיך את יכולות האדם והפך אותו בהכרח לעובד ה' שלא לשמה בלי אפשרות לשמה ממש.). מכאן יוצא שכל התקדמת בתהליך היא היא שלמות האדם. וצריך לראות את היחסי כשלם, וכל התקדמות שלנו, לפי הפנאנתאיזם היא גם הצלחה של ה', וגם מאפשרת לו להאיר לנו יותר, והרי זה הפך הבושה, כמו שאומר הנביא "היקבע אדם אלוהים? (האם יתכן שאדם יקבע לאלוהים את יכולותיו), הלא אתם קובעים אותי, הגוי (העם) כולו". הרי שהצלחתנו גורמת לה' בעצמו להצליח, יש כאן שותפות, וההצלחה שלה היא גם בשלבי הביניים בדרך אל הנקיון המוחלט, וזו הצלחה לה' גם אם לא הגענו לניקיון כמו של משה רבנו, כל עוד שאנו המגמה לשם ובדרך לשם, ומשתדלים להתעלות.

     

     

     

      21/10/12 00:49:

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-20 22:40:46

    צטט: אלו-נה 2012-10-16 19:33:58

    בושה.

    הפער בין הבורא לבין טבע האדם שגם כשירצה להשפיע ולתת לאחרים- זה נובע מרצונו למען עצמו.

     

    הבנתי בדרכי את ספירות החדרים

    הייתי שמחה לסיפור מפורט יותר בו מסופרת מהותו של כל חדר וקשריו עם החדרים האחרים

     

    והכי הייתי רוצה להבין את הבושה אליה התכוונת אתה

     

     

    תודה על הסיפור

     

    ניצ'ה אמר שיש לו הוכחה שאין אלוהים. תשמעי את ההוכחה. אם יש אלוהים, אזי מושכל ראשון שהוא כליל השלמות והטוב, אם כן תמיד נהיה חסרים ביחס אליו, אם כן אלוהים מוליד אצלי רגש רע של קינאה (או מה שאת קוראת לו בושה, רגש שלילי כלשהו), והרי זה סותר את המושכל הראשון שאלוהים הוא טוב, אם כן אין אלוהים. זוהי מחשבה מאוד עמוקה שלו, ויש בה נקודת אמת מאוד חזקה. הרב קוק עונה לניצ'ה, ומשיב שהוא צודק בתנאי שיש הפרדה מוחלטת בין האדם לבין הישות האלוהית, אבל אם אנו כלולים בו, אזי הצלחה שלו היא גם שלנו, והצלחה שלנו היא גם שלו. דיברנו אצלך על הפנתאיזם של שפינוזה, לי שיטה זו, שהיא אמנם כפירה לפי היהדות, אין מקום לקינאה בין העולם לאלוהים, כי זה בעצם אותו דבר, אבל כבר אמרתי שאני מאמץ את האמצע בין ניצ'ה ושפינוזה, וקראתי לזה פנאנתאיזם, משהו באמצע, אנו גם חלק ממנו וגם נפרדים בעלי אוטונומיה מסויימת.זה פותר את הבעייה של ניצי'ה ואת הכפירה של שפינוזה שהסבתי לה את הבעייתיות שלה אצלך.  

     

    זה לא פותר את הבושה.

    לחיות חיים שלמים ללא יכולת להשפיע בלי לרצות לעצמי

     

     

      20/10/12 22:40:

    צטט: אלו-נה 2012-10-16 19:33:58

    בושה.

    הפער בין הבורא לבין טבע האדם שגם כשירצה להשפיע ולתת לאחרים- זה נובע מרצונו למען עצמו.

     

    הבנתי בדרכי את ספירות החדרים

    הייתי שמחה לסיפור מפורט יותר בו מסופרת מהותו של כל חדר וקשריו עם החדרים האחרים

     

    והכי הייתי רוצה להבין את הבושה אליה התכוונת אתה

     

     

    תודה על הסיפור

     

    ניצ'ה אמר שיש לו הוכחה שאין אלוהים. תשמעי את ההוכחה. אם יש אלוהים, אזי מושכל ראשון שהוא כליל השלמות והטוב, אם כן תמיד נהיה חסרים ביחס אליו, אם כן אלוהים מוליד אצלי רגש רע של קינאה (או מה שאת קוראת לו בושה, רגש שלילי כלשהו), והרי זה סותר את המושכל הראשון שאלוהים הוא טוב, אם כן אין אלוהים. זוהי מחשבה מאוד עמוקה שלו, ויש בה נקודת אמת מאוד חזקה. הרב קוק עונה לניצ'ה, ומשיב שהוא צודק בתנאי שיש הפרדה מוחלטת בין האדם לבין הישות האלוהית, אבל אם אנו כלולים בו, אזי הצלחה שלו היא גם שלנו, והצלחה שלנו היא גם שלו. דיברנו אצלך על הפנתאיזם של שפינוזה, לי שיטה זו, שהיא אמנם כפירה לפי היהדות, אין מקום לקינאה בין העולם לאלוהים, כי זה בעצם אותו דבר, אבל כבר אמרתי שאני מאמץ את האמצע בין ניצ'ה ושפינוזה, וקראתי לזה פנאנתאיזם, משהו באמצע, אנו גם חלק ממנו וגם נפרדים בעלי אוטונומיה מסויימת.זה פותר את הבעייה של ניצי'ה ואת הכפירה של שפינוזה שהסבתי לה את הבעייתיות שלה אצלך.  

     

     

     

      17/10/12 23:10:

    צטט: יהל-- 2012-10-16 11:24:26

    מרתק כתוב נפלא

     

    תודה

      17/10/12 01:32:

    צטט: ינשוף פצוע כנף ורגל 2012-10-16 12:52:03

     

     

    זהו, אסף - שמרוב כוונות מעבדים את הסיפור...

     

    בחר לך נקודה אחת שמדברת אליך, ולך איתה, תנשום אותה ותראה מה יוצא, שים את עצמך במרכז, לא אותי. כך לא תחוש את תחושת הבלבול שאתה מדבר עליה. אם בכל אופן קשה עליך הדבר ואתה זקוק לנקודת אחיזה במאמר, דרך זה שאפרש לך בסיס מסויים למאמר שלי, אין בעייה, אשלח לך בדואר הפרטי שלך, אבל כרגע לומר ברבים את כוונותי ימנע מאנשים מלבטא את עצמם. אינני רוצה להיות במרכז כעת, באופן שינסו לנחש מה התכוונתי, כי אני מעוניין להיות בעמדה של התלמיד, אבל כאמור, אם תרצה אשלח לך בפרטי. ושוב תודה רבה על תגובתך

      17/10/12 00:57:

    צטט: נרות אילת השחר 2012-10-16 01:44:22

    .

    שקדתי על הסיפור.

    בשלב ראשון - עימדתי את הסיפור,

    מהפנימי לחיצוני - ומהחיצוני לפנימי.

    טבלתי במעיין האמת.

    נשענתי על הקיר המערבי.

    מעולם לא פסקה שכינה מן הכותל המערבי- תמיד נשארת שארית מסויימת שבה ה' זמין- לפחות באופן חלקי

    נתמכתי באיש קושר הקשרים.

    טעמתי בקטן - מפירות הגן.

    הפחד - הפך לדחף.

    האם כוונתך לאיבוד הבחירה?

    לקחתי עצות טובות.

    אוהבת את החדר התשעי - לומדת להשתמש בו נכון.

    יותר קל לנשים לאהוב את החדר התשיעי. מי שעושה זאת בקלות- מעלה גדולה בידו.

    התבוננתי וראיתי ש...

    כל"י = כהן, לוי, ישראל

     

    פירוש מעניין ומפתיע. נתת מבט מאוד כללי לסיפור. מבט על המערכת של עם ישראל. לפי זה רבדים יהיה אולי כנסת ישראל (הנשמה הכללית של עם ישראל), שמנסה לעשות סדר בכל הכוחות ולהציב כל דבר במקומו

     

    נחש גימטרי. משיח.

    .

    גם זה מעניין מאוד. נחש בד"כ דבר שלילי, יצר הרע, או לפי הרמב"ם במורה נבוכים, כוח הדמיון, והנה את קוראת לו משיח, כלומר הישועה תצמח מלמטה, תמתיק את הנחש, לא גאולה שתלטנית שמבטלת את הרובדים היותר נמוכים של המציאות כמו ביציאת מצריים, אלא גאולה של קמעא קמעא (לאט לאט שלכון הגמרא) מתוך התחשבות בקצב היותר איטי של החלקים הנמוכום של המציאות בדרך להתקדשות. רק צריך לחשוב לפי פירושך מהוא נחש דול ומהו נחש קטן

    תודה על הסיפור המיוחד.

    יש עניין גדול להוסיף ולשנות בו.

    תשואות למחבר/ת.

    .

     לא צירפתי כאן את העימוד המרהיב שלך, מפני שזה מסרבל מאוד את התגובה, בכל אופן אני מאוד מודה על ההשקעה הרבה. לצערי, לא למדתי עדיין מספיק נשיות מאישתי כדי להכניס בעציוב חיים כפי שאת עשית, אני עדיין מאוד גברי ותכליתי. חושב על חיסכון של מקום, ולקצר את גודל המאמר כמה שאפשר כדי שלא יבהלו מאורכו. המעוניין בחווית קריאה נשית יותר יביט בעיצוב שלך. 

      16/10/12 19:33:

    בושה.

    הפער בין הבורא לבין טבע האדם שגם כשירצה להשפיע ולתת לאחרים- זה נובע מרצונו למען עצמו.

     

    הבנתי בדרכי את ספירות החדרים

    הייתי שמחה לסיפור מפורט יותר בו מסופרת מהותו של כל חדר וקשריו עם החדרים האחרים

     

    והכי הייתי רוצה להבין את הבושה אליה התכוונת אתה

     

     

    תודה על הסיפור

     

    צטט: אסף ויצמן 2012-10-15 18:15:55

    צטט: ינשוף פצוע כנף ורגל 2012-10-15 08:58:54

    סיפור טווי ביד אמן...!!!

     

    רק.... מה הנקודה...? מופתע

     

    הנקודה היא אצלך ידידי! החוכמה עם הסיפור הזה היא לשים לב לנקודה שדיברה אליך, שנגעה בך, לקחת אתה איתך, לחשוב עליה, ולהגיע איתה לחידוש, להבנה כלשהיא על עצמך, לחוכמת חיים שתועיל לך. שים לב איזו נקודה בסיפור נגעה בך. זה המפתח. בכוונה שמתי את עצמי בצד, לי יש את הכוונות שלי שהכנסתי בסיפור, אם אשים את עצמי במרכז, לא אוכל ללמוד מכם. אם תרצה תלמד את כולנו מה הבנת על עצמך, אם תרצה, תלמד אותי בדואר האישי, ואם תרצה תשמור זאת לעצמך, הכל לגיטימי. כרגע אני שם את עצמי בצד, לא רוצה לשעבד את הקוראים למחשבותי. אולי בהמשך אחשוף מעט מעט את כוונותי.

     

     

    זהו, אסף - שמרוב כוונות מעבדים את הסיפור...

      16/10/12 11:24:
    מרתק כתוב נפלא
      16/10/12 01:44:

    .

    שקדתי על הסיפור.

    בשלב ראשון - עימדתי את הסיפור,

    מהפנימי לחיצוני - ומהחיצוני לפנימי.

    טבלתי במעיין האמת.

    נשענתי על הקיר המערבי.

    נתמכתי באיש קושר הקשרים.

    טעמתי בקטן - מפירות הגן.

    הפחד - הפך לדחף.

    לקחתי עצות טובות.

    אוהבת את החדר התשעי - לומדת להשתמש בו נכון.

    התבוננתי וראיתי ש...

    כל"י = כהן, לוי, ישראל

    נחש גימטרי. משיח.

    .

    תודה על הסיפור המיוחד.

    יש עניין גדול להוסיף ולשנות בו.

    תשואות למחבר/ת.

    .

    להלן עימוד הסיפור.

    .

    ביתו של רבדים -  סיפור על אדם שהוא עולם.

     

    ראיתם פעם איש שקרוי על שם הבית שלו?

    .

    בדרך כלל על הבית כתוב את שם האיש-

    "כאן בית יהודה".  

    .

    פעם, בעת רחוקה מכאן,

    היה איש שנקרא על שם ביתו, ושמו היה "רבדים".

    ביתו של רבדים היה מוזר.

    תשעה חדרים, בזה אחר זה.

    וכדי להגיע לחדר הפנימי ביותר, צריך לעבור בדרך את כל החדרים.

    וכדי לצאת מהפנימי ביותר החוצה, צריך לעבור את כל החדרים.

    הכניסה לבית הייתה מן החדר החיצוני ביותר.

    .

    רבדים סידר את ביתו בחוכמה, וגם בעורמה.

    בחדר הכי חיצוני, חדר הכניסה, הוא הניח את כל הכלים הכי יפים שלו.

    תמונות מזהב וכסף, וילונות משי, ספה מעור יוקרתי,

    ויטרינה עם סכו"ם מזהב ומכסף, ויינות יקרים.

    בחדר החיצוני,

    כל הכלים היו במקהלה של צבעים שמתאימים אחד לשני, ביופי והדר.

     

     

    .

    בחדר שאחריו, החדר השני,

    הוא עדיין שמר על רמה גבוהה, אולי טיפה פחות.

    אבל בכל אופן גם שם בחדר השני היו יינות טובים, קצת פחות יקרים.

    וילונות יפים, לא ממשי, אבל מבד איכותי, ועוד כלים יפים.

    .

    כך ביתו של רבדים היה הולך מן היפה ביותר אל היפה פחות.

    .

    בשלושת החדרים האמצעיים,

    היו כלים בינוניים, כמו כלים רגילים שלנו, סכו"ם רגיל מברזל וכדומה.

    .

    ראשון - מבין שלושת החדרים האמצעיים - היו כלים בינוניים יפים,

    בשני - בינוניים ממוצעים,

    ובשלישי - בינוניים לא יפים.

    .

    בשלושת החדרים הפנימיים,

    היו הכלים המכוערים.

    בחיצוני - מביניהם היו כלים מכוערים טובים,

    באמצעי - מכוערים בינוניים,

    ובפנימי - ביותר היו כלים מכוערים גרועים ובלויים.

    .

    רבדים היה מכניס אורחים זרים רק לחדר הראשון.

    .

    מה לגבי אורחים שקצת יותר היו קרובים לליבו?

      

    אה,

    להם הוא היה מאפשר להיכנס לחדר השני.

     

    ככל שהאורח היה יותר קרוב ללב, כך מקום כניסתו היה פנימי יותר.

    אך אף אדם לא נכנס לשלושת החדרים המכוערים, חוץ ממישהי אחת-

    הלא היא רעייתו האהובה.   

     

    הקיר המערבי של ביתו של רבדים היה בעצם צלע של הר גדול.

    הייתה שמועה שבתוך ההר הזה ישנו מעיין מיוחד-

     "מעיין האמת" שמו,

    ומי שנשטף על ידי הנהר הזה טובע באושר שאין כמוהו,

    וכל הצרות שקיימות בעולם הופכות ללא כלום, כאבק דק, שבנשיפה אחת מתפזר, והיה כלא היה.

    .

    השמועה גם אמרה שמי שטובל בכמות גדולה מידי של מים מנהר האמת,

    פשוט נעלם מן העולם,

    ועובר לחיות במקום אחר,

    או

    שהוא נהיה אדם אחר.

    .

    רבדים פחד לחצוב בקיר הבית כדי למצוא נביעה ממעיין האמת.

    הוא לא ידע כמה מים דרושים לו כדי לרפא את מכאוביו.

    הוא גם פחד מן הבלתי נודע,

    וממי שהוא יהיה אם ישטוף את עצמו במעיין האמת.

    האם יהיה זר לעצמו?

    האם יזהה את עצמו?

    שאלות אלו הפחידו מאוד את רבדים.

     

    בצד צפון של הבית של רבדים הייתה גינה יפיפייה, ושם היו פירות מתוקים.

    בכוחם של הפירות היה להשכיח כל צרה.

    אלא שלא כמו מעיין האמת, כוח הפירות הללו היה פג מהר,

    וכדי לשכוח לגמרי, רבדים היה צריך כל הזמן לאכול.

    הייתה עוד בעיה:

    עם הזמן הגוף היה מתרגל לפירות, ודורש מנה יותר גדולה של פירות, כדי להגיע לאותה השפעה,

    והרי קשה לאסוף כמות כל כך גדולה של פירות!

    לרבדים לא היה כוח לרוץ כל היום כדי לקטוף פירות ולאכול אותם,

    לכן רבדים השתמש בגינה הזו רק מידי פעם, כשלנפשו היה באמת קשה.

    חשובים היו המרווחים שרבדים נתן בין ביקורי האכילה בגינת הפירות,

    כך נמנע מגופו להתרגל לפירות, וסגולת הפירות להשכיח את הצרות ממנו, ולתת מזור לנפשו.

    אפילו על ידי כמות קטנה של הפירות המתוקים, נשמרה בנפשו.

     ....

    סיפרתי כבר על הכלים שרבדים עיצב בהדר בתוך ביתו,

    אבל מה שסיפרתי אינו כל האמת לאמיתה.

    צריך לדעת עוד כמה דברים כדי שבאמת תכירו את ביתו של רבדים.

    ....

    בחדר הראשון, החדר הכי יפה, לא כל כלי הזהב הם זהב טהור, יש מביניהם מצופים זהב, ובתוכם חומר פשוט.

    יש כלים שתוכם זהב, ומבחוץ הם זהב מזויף, ויש כלים שהם באמת כל כולם זהב טהור.

    בשלושת החדרים הפנימיים, ששם הכלים המכוערים,

    שם יש כלים שאנו רק חושבים שהם מלוכלכים ומכוערים, אבל אם ינקו אותם יתברר שתוכם עשוי זהב.

    ויש כלים מכוערים, שאם יושמו בזוית הנכונה מול החלון, יהיו יפים שעה מסוימת ביום, ברגע שקרני שמש יפגעו בהם בזוית הנכונה, ואז שוב יחזרו לכיעורם.

    ויש כלים שהם באמת מכוערים.

     

    מה קרה עם כל הבית הזה?

    .

    יום אחד רעייתו של רבדים נכנסה לחדר הפנימי ביותר.

    היא נכנסת לשם כי היא רוצה להיות אחראית על שלום כל הבית, ללא יוצא דופן, כולל החדרים המכוערים.

    הרי גם הם בעיניה חלק מן הבית.

    היא נכנסה לחדר הכי פנימי וראתה שם בעבוע של נוזל שחור מן הריצפה.

    בעבוע קל אמנם, אבל בעבוע כזה שחשוב לטפל בו. מיד הלכה האישה הנאמנה אל בעלה,

    ואמרה לו שמן הריצפה מבעבע ביוב, נוזל שחור, ושכדאי לטפל בריקבון ששורה בחדר התשיעי, כי אחרת הוא יגדל ויגדל.

    .

    רבדים הנהן בראשו ואמר: "אחר כך אטפל בזה".

    רבדים לא אהב להיכנס לשם, לחדר האחרון, חדר כזה לא נעים, מלא בכיעור ועובש, פשוט מדכא, לכן הוא דחה את המועד כמה שיותר.

    .

    למחרת שוב אישתו התריעה על הבעבוע, ושוב רבדים דחה את הטיפול, וכך יום אחר יום.

    לאחר זמן רעייתו ראתה שהבעבוע גובר, וברצפת החדר כבר יש שכבה של ריקבון שחור,

    אבל רבדים עדיין דוחה את הטיפול בבעיה.

    .

    רעייתו החכמה החליטה לעזוב את הנושא, ולא להעיר יותר.

    יום אחד, בפתע פתאום, פרץ נוזל שחור והגיע לתוך החדר השלישי ששם הכלים הפשוטים מבין היפים ביותר.

    הנוזל השחור התחיל לטנף את הכלים.

    .

    רבדים נבהל, ושם מחסום כדי שהנוזל לא יגיע לחדר הראשון והשני,

    ואכן, במאמץ וחריצות הוא הצליח לחסום את הנהר השחור מלהגיע הלאה.

    רבדים הבין שכבר אי אפשר לדחות את הבעיה, אין ברירה, הגיע המועד שכל הזמן נדחה, וחייבים לטפל בבעיה,

    אולם אבוי, כעת הבעיה היא בשלב שמחייב טיפול של מומחה לריקבון, כי רבדים לבדו לא יוכל לו.

    .

    רבדים חשב שאולי כדאי לחצוב חור קטן בקיר המערבי של הבית, שהוא צלע ההר, כדי שיכנסו מעט מים ממעיין האמת וישטפו את הריקבון,.

    ברגע שעלתה המחשבה הזו, בו ברגע, בהבזק פתע פתאום צץ לפני רבדים נחש קטן.

    הנחש אמר לרבדים שלא כדאי לו לחצוב חור אל עבר מעיין האמת,

    כי הוא עלול לא לזהות את עצמו ואת ביתו אחרי השטיפה של נהר האמת,

    אפילו שמדובר בחור קטן, הרי אולי הוא יגדל ויגדל, ויכנסו הרבה מים, שישנו את פני הכול.

    רבדים חשב על דברי הנחש ונכנס בו פחד.

    .

    טרם שרבדים החליט מה לעשות הופיע בהבזק פתע נחש גדול יותר.

    לו כבר הייתה הצעה אחרת.

    הנחש הגדול הציע שלא לשמוע לנחש הקטן, אלא לחצוב חור ענק, כדי שיכנסו המון מים, ויעלימו את כל הריקבון בבת אחת.

    .

    "מה רוצים ממני שני הנחשים הללו?" חשב לעצמו רבדים.

    "זה בדיוק הזמן להתייעץ עם רעייתי הנאמנה" אמר בליבו. אמר ועשה.

    רבדים התייעץ עם רעייתו והם החליטו שלא לשמוע לא לנחש הזה, ולא לנחש הזה.

    "מוטב לנו להזמין שרברב שיתקן את הדליפה", סיכמו ביניהם, ואכן כך עשו.

     .

    תוך כמה דקות כבר רבדים ורעייתו שמעו דפיקה בדלת.

    הם רצו ופתחו את הדלת לשרברב.

    .

    בפתח עמד איש קצת מוזר, זקן מאוד, עם חיוך רחב על הפנים,

    בפניו השתקפו טוב לב, וחוכמה רבה.

    רבדים התפלא, "זו לא דמות של שרברב!"

    "אני יודע שהזמנתם שרברב, ושיש לכם ריקבון בחדר התשיעי, אבל אני לא השרברב" אמר האיש.

    "מי אתה, אם כן?" שאל רבדים.

    "שמי הוא קושר קשרים" אמר האיש.

    "ומה אתה עושה?" שאל רבדים.

    "אני רוקם קשרים בלתי נראים בין מעיין האמת לבין כל מיני אנשים".

    .

    רבדים התפלא ואמר: "חשבתי שרק אם חוצבים בהר אפשר להתחבר למעיין האמת, הלא כן?".

     

    "לא מוכרח,

    אפשר לחצוב,

    ואפשר להתחבר דרכי" ..

    אמר האיש, והוסיף:

    "אני כעת אין רצוני לומר עוד דברים,

    רק אם תסכימו להכניס אותי לביתכם, ותמשיכו להתנהל כרגיל,

    אולי תהיה לי עצה טובה עבורכם במשך הזמן, מסכימים?".

    .

    רבדים אמר:

    "טוב, מאחר שאתה כזה חכם, וגם ידעת בלי שאמרנו לך שאנו מחכים לשרברב,

    גם ידעת שהריקבון נמצא בחדר התשיעי, אז כנראה שכדאי לנו שתיכנס".

    רעייתו של רבדים הוסיפה:

     "ומאחר שפניך מעידות עליך שהרוע לא אוחז בך, וכל פניך טוב, חוכמה וזיקנה, נשמח אם תלווה אותנו בעת צרתנו".

    .

    קושר קשרים נכנס והמתין.

    .

    שוב נשמעה דפיקה בדלת, והפעם היה זה השרברב שעומד בפתח.

    השרשרב נכנס לו לתוך הבית, התבונן בבית, עבר את כל החדרים, מהיפה ביותר למכוער ביותר,

    עד שהגיע  לפנימי, שם הוא תיקן בזריזות את הדליפה.

    אחר כך נטל את כספו, יצא, והפיץ בכל העיר שמועה שביתו של רבדים מכוער עד מאוד.

    השמועה התפשטה לה וכשהיגיעה לאוזני רבדים, היא גרמה לו לצער עמוק.

    .

    רבדים כאב את נפשו, הרי כל חייו השתדל להציג את יופי ביתו, וגם הצליח, וכיצד בא לידו ביזיון שכזה.

    רבדים חשב שגם לאחר שאותו שרברב ראה את החלקים המוסתרים בבית, הוא עדיין לא צודק,

    הלא לכל הפחות היה לאותו שרברב לעשות ממוצע בין כל חדרי הבית ולומר שהבית בינוני ביופיו,

    ומדוע הפיץ שקר כזה בכל העיר?.

    דומם, כאוב, ומיואש, ללא כל יכולת לעשות דבר, ישב לו רבדים בחדר הפנימי ביותר.

    .

    באותו רגע בדיוק קושר קשרים ניגש לרבדים ואמר לו:

    "אני יודע שאתה מתבייש מאוד, אך אל תצטער, זה השרברב טיפש הוא,

    היות ואינו רוצה שום כלום ממעיין האמת, וזה לך האות שטיפש הוא,

    שהלא הוא הגיע לביתך מצד צפון, מגינת הפירות, וגם אכל שם מן הפירות.

    האם לא הבחנת בכתמים טריים על בגדיו? הלא כתמים אלו הם מאכילת פירות גינתך,

    צא לגינתך ותראה שחסרים שם פירות.

    עוד תראה שטיפש כזה לא יוכל לבצע תיקון שיחזיק לאורך זמן".

    אכן, כדבריו של קושר קשרים כן אירע.

    לאחר כמה ימים שוב פרץ הנוזל השחור, והפעם ביתר שאת ועוז, הנוזל פרץ את המחסום, והגיע עד לחדר הראשון.

    .

    רבדים נבהל עד מאוד, וכבר לא ידע מה לעשות. בתוך צערו הוא פנה אל קושר קשרים,

    אך זה השיב: "אני כעת אין לי רשות לומר דבר, תמשיכו להתנהל כרגיל, ותראו שאומר לכם עצה טובה בזמן שתהיו בשלים לה".

    .

    בצר לו פנה רבדים אל רעייתו, התוודה על טעותו, והודה לה שהיא איתו, תומכת בו, ולא אומרת לו את המשפט השנוא "אמרתי לך".

    רעייתו אמרה לו שהיא איתו באש ובמים, בבוץ ובזהב.

    בהתייעצות משותפת הם החליטו להזמין שרברב אחר.

    שוב דפיקה בדלת, שוב מגיע שרברב, שוב נכנס ורואה את כל הבית, נכנס לפני ולפנים ומתקן את הדליפה, נוטל את כספו,

    וביציאתו אומר לזוג שביתם גם יפה, וגם לא יפה.

    כך הוא אומר לזוג, אבל בכל העיר הוא מפיץ שמועה שביתו של רבדים יפה הוא להפליא,

    ולא מזכיר מילה מעניין הדברים המכוערים.

    .

    קושר קשרים ניגש לרבדים, מניח ידו על כתפו ואומר:

    "רואה אתה ששרברב זה חכם הוא, ותיקן טיפשותו של קודמו.

    שרברב זה נוטל ממני באופן קבוע, מבלי שיידע, מעט ממעיין האמת, כמות שמתאימה לו, ובגלל זה הוא מצליח.

    מעתה לא תצטרך לדאוג יותר לדליפה, לעוד הרבה זמן.

    שמת לב שהוא הגיע לביתך מצד דרום?".

    .

    "מדוע לא נתת גם לשרברב הראשון להיות מושפע ממעיין האמת, הרי היה נמנע ממני המון צער?" שאל רבדים.

    .

    "זה מפני שהראשון חוסם את עצמו לכך, בחושבו שמקצוע השרברבות ניתן להילמד אך ורק מניסיון בשרברבות,

    ואין לחוכמת השרברבות קשר עם חוכמת חיים,

    ואילו השני יודע שלמדים מנסיון בשרברבות, אבל יודע שגם חוכמת חיים משפיעה על חוכמת השרברבות".

    אמר קושר קשרים.

    .

    "האם יש לך עצה טובה עבורי?" שאל רבדים.

    .

    "יש לי שתי עצות טובות הישר ממעיין האמת, אבל תצטרך לפענח אותם בעצמך" אמר קושר קשרים.

    "ומה הם?" שאל רבדים.

    "הנחש הקטן סתם הפחיד אותך, היה לך לחצוב חור קטן כדי להגיע למעיין האמת.

    זה היה מנקה את הריקבון,

    למרות זאת, אני גם אומר לך ששרברב צריך היה להזמין, כי הפיתרון הוא בצירוף שניהם.

    אם היית חוצב חור קטן למעיין האמת, השרברב הראשון לא היה מגיע כלל,

    והשרברב השני היה עושה את עבודתו יותר מהר, וגם התיקון, למרות שטוב הוא,

    כי כאמור השרברב השני מחובר בגשר למעיין האמת,

    אם היה גם בביתך מעט ממעיין האמת, גם מצידך, ולא רק מצד העוזרים לך,

    אזי התיקון היה מושלם, ומהיר עוד יותר" אמר איש-גשר

    .

    "ומה היא העצה השנייה?" שאל רבדים.

    .

    "יש עוד נחש שלישי שלא ראית, והוא חושב שהחדר הכי פנימי בבית שלך הוא החדר התשיעי המכוער,

    אבל זה לא נכון,

    כי החדר הפנימי ביותר הוא הקיר המערבי, שהוא צלע ההר שבו מעיין האמת, והוא חורז את כל החדרים, להיות בית אחד.

    אם תשתמש בו נכון,

    תדע למשל באיזו שעה לשים את הכלים המכוערים בזוית השמש בה הם נעשים יפים, ומתי לכסותם שלא יראה כיעורם,

    תדע אילו כלים מכוערים לנקות במי מעיין האמת, ולגלות שהם בעצם מזהב,

    תבין מה מקומו של כל כלי,

    ויותר מזה,

    תדע לחיות בשלום עם הכלים המכוערים באמת,

    עד הזמן שבו חור קטן ממעיין האמת יעשה אותם אט אט ליפים,

    אם תשכיל כל זאת, אז לא תתבייש, ולא תפחד יותר משלושת החדרים הפנימיים של ביתך,

    כי כל מה שאירע לך נבע מחמת הבושה והפחד שיש לך משלושת אלו החדרים".

     

     

    סוף הסיפור.

     

    לקוראים היקרים,

    אשמח להתעשר מעולמכם ולשמוע פירושים, חידושים, הבנות, ותובנות,

    למי שירצה בכך.

    הסיפור פתוח לכל הבנה.

    כרגע נראה בעיני,

    באופן שהוא אולי ולא בטוח,

    שמידי פעם אוסיף תגובה שבה יהיה כתוב הפירוש שלי לחלק מן הסיפור.

     

     

      15/10/12 23:04:

    צטט: נרות אילת השחר 2012-10-15 09:38:03

    .

    .

    סיפור טוב. טוב מאד. גנוז, עצום ונפלא.

    פלאי פלאות.

    .

    במבט ראשון,

    הסיפור נראה לי רב משמעות.

    .

    רבדים, דברים, בנ"ר חסדים.

    .

    בינתיים קבל כוכב הערכה.

    עלה והצלח.

    .

    .

    @

    LIKE  CAFE

     כוכב* קפה

    .

    ''

    .

     

     

     

    ,תודה רבה על תגובתך. אשמח ללמוד גם ממך חוכמת חיים. אם יש לך מאמרים מומלים, תשלחי לינק.

      15/10/12 18:15:

    צטט: ינשוף פצוע כנף ורגל 2012-10-15 08:58:54

    סיפור טווי ביד אמן...!!!

     

    רק.... מה הנקודה...? מופתע

     

    הנקודה היא אצלך ידידי! החוכמה עם הסיפור הזה היא לשים לב לנקודה שדיברה אליך, שנגעה בך, לקחת אתה איתך, לחשוב עליה, ולהגיע איתה לחידוש, להבנה כלשהיא על עצמך, לחוכמת חיים שתועיל לך. שים לב איזו נקודה בסיפור נגעה בך. זה המפתח. בכוונה שמתי את עצמי בצד, לי יש את הכוונות שלי שהכנסתי בסיפור, אם אשים את עצמי במרכז, לא אוכל ללמוד מכם. אם תרצה תלמד את כולנו מה הבנת על עצמך, אם תרצה, תלמד אותי בדואר האישי, ואם תרצה תשמור זאת לעצמך, הכל לגיטימי. כרגע אני שם את עצמי בצד, לא רוצה לשעבד את הקוראים למחשבותי. אולי בהמשך אחשוף מעט מעט את כוונותי.

      15/10/12 09:38:

    .

    .

    סיפור טוב. טוב מאד. גנוז, עצום ונפלא.

    פלאי פלאות.

    .

    במבט ראשון,

    הסיפור נראה לי רב משמעות.

    .

    רבדים, דברים, בנ"ר חסדים.

    .

    בינתיים קבל כוכב הערכה.

    עלה והצלח.

    .

    .

    @

    LIKE  CAFE

     כוכב* קפה

    .

    ''

    .

     

    סיפור טווי ביד אמן...!!!

     

    רק.... מה הנקודה...? מופתע

     

    0

    ביתו של רבדים- סיפור על אדם שהוא עולם.

    21 תגובות   יום ראשון, 14/10/12, 21:15

    ראיתם פעם איש שקרוי על שם הבית שלו? בדרך כלל על הבית כתוב את שם האיש- "כאן בית יהודה".  פעם, בעת רחוקה מכאן, היה איש שנקרא על שם ביתו, ושמו היה "רבדים". ביתו של רבדים היה מוזר. תשעה חדרים, בזה אחר זה, וכדי להגיע לחדר הפנימי ביותר, צריך לעבור בדרך את כל החדרים, וכדי לצאת מהפנימי ביותר החוצה, צריך לעבור את כל החדרים. הכניסה לבית הייתה מן החדר החיצוני ביותר. רבדים סידר את ביתו בחוכמה, וגם בעורמה. בחדר הכי חיצוני, חדר הכניסה, הוא הניח את כל הכלים הכי יפים שלו, תמונות מזהב וכסף, וילונות משי, ספה מעור יוקרתי, ויטרינה עם סכו"ם מזהב ומכסף, ויינות יקרים. בחדר החיצוני, כל הכלים היו במקהלה של צבעים שמתאימים אחד לשני, ביופי והדר.

     

     בחדר שאחריו, החדר השני, הוא עדיין שמר על רמה גבוהה, אולי טיפה פחות, אבל בכל אופן גם שם בחדר השני היו יינות טובים, קצת פחות יקרים, וילונות יפים, לא ממשי, אבל מבד איכותי, ועוד כלים יפים. כך ביתו של רבדים היה הולך מן היפה ביותר אל היפה פחות. בשלושת החדרים האמצעיים, היו כלים בינוניים, כמו כלים רגילים שלנו, סכו"ם רגיל מברזל וכדומה. בראשון מבין שלושת החדרים האמצעיים היו כלים בינוניים יפים, בשני בינוניים ממוצעים, ובשלישי בינוניים לא יפים. בשלושת החדרים הפנימיים היו הכלים המכוערים. בחיצוני מביניהם היו כלים מכוערים טובים, באמצעי מכוערים בינוניים, ובפנימי ביותר היו כלים מכוערים גרועים ובלויים. רבדים היה מכניס אורחים זרים רק לחדר הראשון. מה לגבי אורחים שקצת יותר היו קרובים לליבו? אה, להם הוא היה מאפשר להיכנס לחדר השני. ככל שהאורח היה יותר קרוב ללב, כך מקום כניסתו היה פנימי יותר, אך אף אדם לא נכנס לשלושת החדרים המכוערים, חוץ ממישהי אחת- הלא היא רעייתו האהובה.  

     

    הקיר המערבי של ביתו של רבדים היה בעצם צלע של הר גדול. הייתה שמועה שבתוך ההר הזה ישנו מעיין מיוחד- "מעיין האמת" שמו, ומי שנשטף על ידי הנהר הזה טובע באושר שאין כמוהו, וכל הצרות שקיימות בעולם הופכות ללא כלום, כאבק דק, שבנשיפה אחת מתפזר, והיה כלא היה. השמועה גם אמרה שמי שטובל בכמות גדולה מידי של מים מנהר האמת, פשוט נעלם מן העולם, ועובר לחיות במקום אחר, או שהוא נהיה אדם אחר. רבדים פחד לחצוב בקיר הבית כדי למצוא נביעה ממעיין האמת. הוא לא ידע כמה מים דרושים לו כדי לרפא את מכאוביו. הוא גם פחד מן הבלתי נודע, וממי שהוא יהיה אם ישטוף את עצמו במעיין האמת. האם יהיה זר לעצמו? האם יזהה את עצמו? שאלות אלו הפחידו מאוד את רבדים.

     

    בצד צפון של הבית של רבדים הייתה גינה יפיפייה, ושם היו פירות מתוקים. בכוחם של הפירות היה להשכיח כל צרה, אלא שלא כמו מעיין האמת, כוח הפירות הללו היה פג מהר, וכדי לשכוח לגמרי, רבדים היה צריך כל הזמן לאכול. הייתה עוד בעיה: עם הזמן הגוף היה מתרגל לפירות, ודורש מנה יותר גדולה של פירות, כדי להגיע לאותה השפעה, והרי קשה לאסוף כמות כל כך גדולה של פירות! לרבדים לא היה כוח לרוץ כל היום כדי לקטוף פירות ולאכול אותם, לכן רבדים השתמש בגינה הזו רק מידי פעם, כשלנפשו היה באמת קשה. חשובים היו המרווחים שרבדים נתן בין ביקורי האכילה בגינת הפירות, כך נמנע מגופו להתרגל לפירות, וסגולת הפירות להשכיח את הצרות ממנו, ולתת מזור לנפשו, אפילו על ידי כמות קטנה של הפירות המתוקים, נשמרה בנפשו.

     

    סיפרתי כבר על הכלים שרבדים עיצב בהדר בתוך ביתו, אבל מה שסיפרתי אינו כל האמת לאמיתה. צריך לדעת עוד כמה דברים כדי שבאמת תכירו את ביתו של רבדים. בחדר הראשון, החדר הכי יפה, לא כל כלי הזהב הם זהב טהור, יש מביניהם מצופים זהב, ובתוכם חומר פשוט. יש כלים שתוכם זהב, ומבחוץ הם זהב מזויף, ויש כלים שהם באמת כל כולם זהב טהור. בשלושת החדרים הפנימיים, ששם הכלים המכוערים, שם יש כלים שאנו רק חושבים שהם מלוכלכים ומכוערים, אבל אם ינקו אותם יתברר שתוכם עשוי זהב, ויש כלים מכוערים, שאם יושמו בזוית הנכונה מול החלון, יהיו יפים שעה מסוימת ביום, ברגע שקרני שמש יפגעו בהם בזוית הנכונה, ואז שוב יחזרו לכיעורם, ויש כלים שהם באמת מכוערים.

     

    מה קרה עם כל הבית הזה? יום אחד רעייתו של רבדים נכנסה לחדר הפנימי ביותר. היא נכנסת לשם כי היא רוצה להיות אחראית על שלום כל הבית, ללא יוצא דופן, כולל החדרים המכוערים. הרי גם הם בעיניה חלק מן הבית. היא נכנסה לחדר הכי פנימי וראתה שם בעבוע של נוזל שחור מן הריצפה. בעבוע קל אמנם, אבל בעבוע כזה שחשוב לטפל בו. מיד הלכה האישה הנאמנה אל בעלה, ואמרה לו שמן הריצפה מבעבע ביוב, נוזל שחור, ושכדאי לטפל בריקבון ששורה בחדר התשיעי, כי אחרת הוא יגדל ויגדל. רבדים הנהן בראשו ואמר: "אחר כך אטפל בזה".

         רבדים לא אהב להיכנס לשם, לחדר האחרון, חדר כזה לא נעים, מלא בכיעור ועובש, פשוט מדכא, לכן הוא דחה את המועד כמה שיותר. למחרת שוב אישתו התריעה על הבעבוע, ושוב רבדים דחה את הטיפול, וכך יום אחר יום.

     פתאום ראה רבדים בדמיונו שאשתו נוזפת בו על כך שהוא לא מתקן את בעיית הנוזל השחור. רבדים לא כל כך ידע כיצד להסביר לאשתו שבדמיון שהוא חושש להיכנס לשם, ואך רק פתח את פיו כדי לנסות ולהסביר מדוע הוא לא מתקן את הבעיה, וכבר חטף נזיפה מאישתו שצצה בדמיונו, והיא כינתה אותו "פחדן עלוב". רבדים נפגע מאוד, למרות שזה רק דמיון, בכל זאת הוא הרגיש בודד, ושאף אחד לא מבין אותו. אשתו האמיתית ראתה את פניו העצובות, וחשבה שזה בגללה. היא שאלה אותו "פגעתי בך"? ורבדים ענה שלא, אבל הוא לא חייך אליה, והמשיך בארשת פנים עצובה ובודדת. את הסוד שזו היא שבדמיונו נזפה בו, הוא שמר לעצמו. אשתו האמיתית נשארה קצת פגועה, וחשבה לעצמה שחבל שלמרות שהיא כל כך רוצה בטובתו, ומשתדלת לעזור לו, ולא ללחוץ עליו, היא עדיין רואה שהוא מרגיש בודד וכאוב.

    אחר זאת צצה במוחו של רבדים עוד אישה, שבדמיון היא הייתה אשתו השנייה, לא כמו הדמיון הקודם שבו האישה היא אשתו האמיתית. אשתו השנייה הזו אמרה לו שהבית שלו יפה, והוא יפה, ואין לו מה לדאוג מהנוזל השחור, כי בטח הוא יעלם בקרוב בלי שום מאמץ, ואין מה לדאוג. "אתה יכול עכשיו לנוח ולחלום חלומות נעימים על ים שקט וגלים שקטים, ואני אעזור לך לחלום על הים" אמרה אשתו השנייה שבדמיון. רבדים הרגיש מאוד נעים מהרוגע הזה, ומחוסר הדאגה, וארשת פניו השתנתה לטובה,לארשת פנים רגועה ושמחה. אשתו האמיתית ראתה את ארשת פניו החדשה והטובה, והתנחמה על הפגיעה שנפגעה מקודם, בחושבה שבזכות זה שהיא לא לחצה על רבדים לתקן את הנוזל, וגם לא כעסה, וקיבלה אותו כמו שהוא באמת, בזכות זה ארשת הפנים של רבדים השתנתה לטובה. זה שימח את אשתו שרבדים מכיר לה טובה בעזרת זה שהוא מראה על פניו שטוב לו, כי כשהוא מראה שטוב לו, אשתו של רבדים מבינה שהיא אישה טובה עבורו, וזה מחמיא לה. כיון שכך אשתו של רבדים  חוזרת ומשדרת לו חיבה וקרבה, ורבדים מרגיש בזה בחוש השישי שלו, והוא מחזיר לה חיוך כי "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". את הסוד שטוב לרבדים בגלל דמיון, אשתו לו יודעת, ואת הסוד שאשתו התקרבה אליו בגלל שהיא חשבה שטוב לו בזכותה, רבדים לא יודע. העננים שמעל ביתו של רבדים, רואים את כל המחשבות בראשם של רבדים וזוגתו, וחושבים לעצמם, האם אכפת לנו שהשלום והשמחה ביניהם מבוסס על דמיון שאינו אמיתי, שאשתו של רבדים חושבת שטוב לו בגללה, בעוד שטוב לו בגלל הדמיון? והאם אכפת לנו שרבדים חושב שאשתו התקרבה אליו בגלל ידיעה לא נכונה? אולי לא אכפת לנו, ואולי לא צריך לגלות להם את האמת, ומה שחשוב הוא שבפועל הם התקרבו?

    אחר כל זאת רבדים שוב הציץ בהבזק לעבר הנוזל השחור, ושוב כאב ליבו, וכבר שכח מהחלומות הנעימים על הים שסידרה לו אשתו השנייה הדמיונית. בתוכו הוא ידע שאשתו הדמיונית השנייה לא צודקת, ושהנוזל השחור לא ייעלם, אבל מצד שני הוא רצה כל כך שוב לחלום על הים ועל גלים שקטים, ולשכוח מכל הצרות, והוא גם כל כך רצה שיאמרו לו שהבית שלו יפה, ושהוא יפה. רבדים שקע במחשבה זו, ונרדם…

         לאחר זמן רעייתו האמיתית ראתה שהבעבוע גובר, וברצפת החדר כבר יש שכבה של ריקבון שחור, אבל רבדים עדיין דוחה את הטיפול בבעיה. רעייתו החכמה החליטה לעזוב את הנושא, ולא להעיר יותר. יום אחד, בפתע פתאום, פרץ נוזל שחור והגיע לתוך החדר השלישי ששם הכלים הפשוטים מבין היפים ביותר. הנוזל השחור התחיל לטנף את הכלים. רבדים נבהל, ושם מחסום כדי שהנוזל לא יגיע לחדר הראשון והשני, ואכן, במאמץ וחריצות הוא הצליח לחסום את הנהר השחור מלהגיע הלאה. רבדים הבין שכבר אי אפשר לדחות את הבעיה, אין ברירה, הגיע המועד שכל הזמן נדחה, וחייבים לטפל בבעיה, אולם אבוי, כעת הבעיה היא בשלב שמחייב טיפול של מומחה לריקבון, כי רבדים לבדו לא יוכל לו. רבדים חשב שאולי כדאי לחצוב חור קטן בקיר המערבי של הבית, שהוא צלע ההר, כדי שיכנסו מעט מים ממעיין האמת וישטפו את הריקבון,. ברגע שעלתה המחשבה הזו, בו ברגע, בהבזק פתע פתאום צץ לפני רבדים נחש קטן. הנחש אמר לרבדים שלא כדאי לו לחצוב חור אל עבר מעיין האמת, כי הוא עלול לא לזהות את עצמו ואת ביתו אחרי השטיפה של נהר האמת, אפילו שמדובר בחור קטן, הרי אולי הוא יגדל ויגדל, ויכנסו הרבה מים, שישנו את פני הכול. רבדים חשב על דברי הנחש ונכנס בו פחד. טרם שרבדים החליט מה לעשות הופיע בהבזק פתע נחש גדול יותר. לו כבר הייתה הצעה אחרת. הנחש הגדול הציע שלא לשמוע לנחש הקטן, אלא לחצוב חור ענק, כדי שיכנסו המון מים, ויעלימו את כל הריקבון בבת אחת. "מה רוצים ממני שני הנחשים הללו?" חשב לעצמו רבדים. "זה בדיוק הזמן להתייעץ עם רעייתי הנאמנה" אמר בליבו. אמר ועשה. רבדים התייעץ עם רעייתו והם החליטו שלא לשמוע לא לנחש הזה, ולא לנחש הזה. "מוטב לנו להזמין שרברב שיתקן את הדליפה", סיכמו ביניהם, ואכן כך עשו.

     

    תוך כמה דקות כבר רבדים ורעייתו שמעו דפיקה בדלת. הם רצו ופתחו את הדלת לשרברב. בפתח עמד איש קצת מוזר, זקן מאוד, עם חיוך רחב על הפנים, בפניו השתקפו טוב לב, וחוכמה רבה. רבדים התפלא, "זו לא דמות של שרברב!" "אני יודע שהזמנתם שרברב, ושיש לכם ריקבון בחדר התשיעי, אבל אני לא השרברב" אמר האיש. "מי אתה, אם כן?" שאל רבדים. "שמי הוא קושר קשרים" אמר האיש. "ומה אתה עושה?" שאל רבדים. "אני רוקם קשרים בלתי נראים בין מעיין האמת לבין כל מיני אנשים". רבדים התפלא ואמר: "חשבתי שרק אם חוצבים בהר אפשר להתחבר למעיין האמת, הלא כן?". "לא מוכרח, אפשר לחצוב, ואפשר להתחבר דרכי" אמר האיש, והוסיף: "אני כעת אין רצוני לומר עוד דברים, רק אם תסכימו להכניס אותי לביתכם, ותמשיכו להתנהל כרגיל, אולי תהיה לי עצה טובה עבורכם במשך הזמן, מסכימים?". רבדים אמר: "טוב, מאחר שאתה כזה חכם, וגם ידעת בלי שאמרנו לך שאנו מחכים לשרברב, גם ידעת שהריקבון נמצא בחדר התשיעי, אז כנראה שכדאי לנו שתיכנס". רעייתו של רבדים הוסיפה: "ומאחר שפניך מעידות עליך שהרוע לא אוחז בך, וכל פניך טוב, חוכמה וזיקנה, נשמח אם תלווה אותנו בעת צרתנו". קושר קשרים נכנס והמתין. שוב נשמעה דפיקה בדלת, והפעם היה זה השרברב שעומד בפתח. השרשרב נכנס לו לתוך הבית, התבונן בבית, עבר את כל החדרים, מהיפה ביותר למכוער ביותר, עד שהגיע  לפנימי, שם הוא תיקן בזריזות את הדליפה. אחר כך נטל את כספו, יצא, והפיץ בכל העיר שמועה שביתו של רבדים מכוער עד מאוד. השמועה התפשטה לה וכשהיגיעה לאוזני רבדים, היא גרמה לו לצער עמוק. רבדים כאב את נפשו, הרי כל חייו השתדל להציג את יופי ביתו, וגם הצליח, וכיצד בא לידו ביזיון שכזה. רבדים חשב שגם לאחר שאותו שרברב ראה את החלקים המוסתרים בבית, הוא עדיין לא צודק, הלא לכל הפחות היה לאותו שרברב לעשות ממוצע בין כל חדרי הבית ולומר שהבית בינוני ביופיו, ומדוע הפיץ שקר כזה בכל העיר?. דומם, כאוב, ומיואש, ללא כל יכולת לעשות דבר, ישב לו רבדים בחדר הפנימי ביותר. באותו רגע בדיוק קושר קשרים ניגש לרבדים ואמר לו: "אני יודע שאתה מתבייש מאוד, אך אל תצטער, זה השרברב טיפש הוא, היות ואינו רוצה שום כלום ממעיין האמת, וזה לך האות שטיפש הוא, שהלא הוא הגיע לביתך מצד צפון, מגינת הפירות, וגם אכל שם מן הפירות. האם לא הבחנת בכתמים טריים על בגדיו? הלא כתמים אלו הם מאכילת פירות גינתך, צא לגינתך ותראה שחסרים שם פירות. עוד תראה שטיפש כזה לא יוכל לבצע תיקון שיחזיק לאורך זמן". אכן, כדבריו של קושר קשרים כן אירע. לאחר כמה ימים שוב פרץ הנוזל השחור, והפעם ביתר שאת ועוז, הנוזל פרץ את המחסום, והגיע עד לחדר הראשון. רבדים נבהל עד מאוד, וכבר לא ידע מה לעשות. בתוך צערו הוא פנה אל קושר קשרים, אך זה השיב: "אני כעת אין לי רשות לומר דבר, תמשיכו להתנהל כרגיל, ותראו שאומר לכם עצה טובה בזמן שתהיו בשלים לה". בצר לו פנה רבדים אל רעייתו, התוודה על טעותו, והודה לה שהיא איתו, תומכת בו, ולא אומרת לו את המשפט השנוא "אמרתי לך". רעייתו אמרה לו שהיא איתו באש ובמים, בבוץ ובזהב. בהתייעצות משותפת הם החליטו להזמין שרברב אחר. שוב דפיקה בדלת, שוב מגיע שרברב, שוב נכנס ורואה את כל הבית, נכנס לפני ולפנים ומתקן את הדליפה, נוטל את כספו, וביציאתו אומר לזוג שביתם גם יפה, וגם לא יפה. כך הוא אומר לזוג, אבל בכל העיר הוא מפיץ שמועה שביתו של רבדים יפה הוא להפליא, ולא מזכיר מילה מעניין הדברים המכוערים. קושר קשרים ניגש לרבדים, מניח ידו על כתפו ואומר: "רואה אתה ששרברב זה חכם הוא, ותיקן טיפשותו של קודמו. שרברב זה נוטל ממני באופן קבוע, מבלי שיידע, מעט ממעיין האמת, כמות שמתאימה לו, ובגלל זה הוא מצליח. מעתה לא תצטרך לדאוג יותר לדליפה, לעוד הרבה זמן. שמת לב שהוא הגיע לביתך מצד דרום?". "מדוע לא נתת גם לשרברב הראשון להיות מושפע ממעיין האמת, הרי היה נמנע ממני המון צער?" שאל רבדים. "זה מפני שהראשון חוסם את עצמו לכך, בחושבו שמקצוע השרברבות ניתן להילמד אך ורק מניסיון בשרברבות, ואין לחוכמת השרברבות קשר עם חוכמת חיים, ואילו השני יודע שלמדים מנסיון בשרברבות, אבל יודע שגם חוכמת חיים משפיעה על חוכמת השרברבות". אמר קושר קשרים. "האם יש לך עצה טובה עבורי?" שאל רבדים. "יש לי שתי עצות טובות הישר ממעיין האמת, אבל תצטרך לפענח אותם בעצמך" אמר קושר קשרים. "ומה הם?" שאל רבדים. "הנחש הקטן סתם הפחיד אותך, היה לך לחצוב חור קטן כדי להגיע למעיין האמת. זה היה מנקה את הריקבון, למרות זאת, אני גם אומר לך ששרברב צריך היה להזמין, כי הפיתרון הוא בצירוף שניהם. אם היית חוצב חור קטן למעיין האמת, השרברב הראשון לא היה מגיע כלל, והשרברב השני היה עושה את עבודתו יותר מהר, וגם התיקון, למרות שטוב הוא, כי כאמור השרברב השני מחובר בקשר למעיין האמת, אם היה גם בביתך מעט ממעיין האמת, גם מצידך, ולא רק מצד העוזרים לך, אזי התיקון היה מושלם, ומהיר עוד יותר" אמר קושר קשרים. "ומה היא העצה השנייה?" שאל רבדים. "יש עוד נחש שלישי שלא ראית, והוא חושב שהחדר הכי פנימי בבית שלך הוא החדר התשיעי המכוער, אבל זה לא נכון, כי החדר הפנימי ביותר הוא הקיר המערבי, שהוא צלע ההר שבו מעיין האמת, והוא חורז את כל החדרים, להיות בית אחד, אם תשתמש בו נכון, תדע למשל באיזו שעה לשים את הכלים המכוערים בזוית השמש בה הם נעשים יפים, ומתי לכסותם שלא יראה כיעורם, תדע אילו כלים מכוערים לנקות במי מעיין האמת, ולגלות שהם בעצם מזהב, תבין מה מקומו של כל כלי, ויותר מזה, תדע לחיות בשלום עם הכלים המכוערים באמת, עד הזמן שבו חור קטן ממעיין האמת יעשה אותם אט אט ליפים, אם תשכיל כל זאת, אז לא תתבייש, ולא תפחד יותר משלושת החדרים הפנימיים של ביתך, כי כל מה שאירע לך נבע מחמת הבושה והפחד שיש לך משלושת אלו החדרים".

     

     

    סוף הסיפור.

     

     

     

    לקוראים היקרים, אשמח להתעשר מעולמכם ולשמוע פירושים, חידושים, הבנות, ותובנות, למי שירצה בכך. הסיפור פתוח לכל הבנה. כרגע נראה בעיני, באופן שהוא אולי ולא בטוח, שמידי פעם אוסיף תגובה שבה יהיה כתוב הפירוש שלי לחלק מן הסיפור, בכל אופן כדי להפיק מהמאמר תועלת, עדיף לא לנסות לנחש למה אני התכוונתי, אלא לחפש נקודה בסיפור שמתחברים אליה, לחשוב עליה ולהגיע איתה לחידוש, הבנה או תובנה.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אסף ויצמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין