כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתהעל

    אז מה את מבשרת? שואלים אותי תמיד... ואני עונה שאני לא תמיד מבשרת, אני לפעמים גם בטלה אביב...

    מסע חיים בין ירושלים לברלין.

    סירחון המציאות או בושם אנושי?

    1 תגובות   יום חמישי, 3/1/08, 12:27
     

    להרגיש נאהבת זו תחושה נהדרת. לאהוב בחזרה את אותו אדם זו תחושה אלוהית. כולנו מקווים לחוש כך כל יום בחיים. האם זה ייתכן? אשליית המציאות או אשליית החלום?

    אומרים שאיך שאדם מתלבש זה איך שהוא מתייחס לעצמו, רואה את עצמו וכמובן את הסביבה שלו.

    רושם ראשוני - כן, הוא קטלני. כנראה שחיוך לבבי וכמה בדיחות חביבות לא מספיקות לנו. זו שטחיות?

    מה לגבי ריח? בעלי חיים מיד מריחים אותנו כשהם מתקרבים אלינו. זה בעצם הסימן זיהוי שלנו שמייחד אותנו. יש ריח גוף שלא משתנה ויש בושם שמיתוסף אליו. כשמישהו מסריח, למשל בעבודה, מיד נשים לב ואף אנשים יינטו להתרחק ממנו, אך לא להעיר לו כדי לא להעליבו.

    כנראה שלפעמים אנחנו שוכחים כמה ריח הוא חוש משפיע ושולט בחיינו. אנחנו נזכרים אבל לרגעים קטנים, ברגעים של צחנה.

    לפני 4 שנים בערך התערבתי עם מרצה שלי לאמנות שהריח חזק מהוויזואל. הוא כמובן טען בתור מרצה במכללה לצילום ובכלל לאמנות שאיני צודקת.

    היה לנו תרגיל בקורס שעסק במיצגים וחלל, ואני החלטתי לשלב את כל החושים ודווקא למנוע מהקהל שלי להשתמש בחוש הראייה ואף לתעתע בו. לקחתי כמה קופסאות של חטיפי דגנים והכנסתי בכל אחת מהן סיפור שמתגלה באמצעות הכנסת יד פנימה, לחוש את התוכן ולדמיין מה יש בפנים, או כמובן לפתוח אותן - מה שלא אפשרתי. החלטתי לקחת טראומות חיים בישראל ולשים בקופסה, כלומר, דברים שמהווים אסוציאציה קשה עבורי של פיגוע טרור.

    ארבע קופסאות חיים או מאפייני טרור אנושי. באחת יצרתי מעין כפפת תחבושת רפואית שכשהכנסת את היד בעצם היית חבוש. באחרת שמתי מסמרים לא חדים (שלא ידקרו) וכל מיני חלקי מתכת. בקופסה נוספת היתה נעל יתומה. ובקופסה נוספת שמתי חתיכת בשר עוף בניילון. יכולת להרגיש שאתה נוגע במשהו חי אך מגע ישיר לא היה. אחרי כמה ימים, מפאת החום וגם מעצם היות הבשר מחוץ למקרר החל להופיע ריח צחנה במסדרון.

    עמית ללימודים צילם גולגולת של פרה והדפיסה בענק. כולנו הזדעזענו, אך עם הזמן התרגלנו וחלפנו על פני התמונה מבלי להתרגש. הלם ראשוני חולף.

    הריח המסדרון החל להיות בלתי נסבל. כולם חיפשו את מקור הריח, שאני לא טרחתי לציין שהוא בא מהקופסאות שלי. כמה אנשים שהשכילו לרחרח הגיעו לקופסאות שלי ושאלו אותי מה שמתי שם שזה כל כך מסריח. עניתי: "בשר". החלטתי להשאיר את זה עוד כמה ימים למרות הבקשות המרובות ואף המתחננות להוציא את ה"סירחון".

    ניגשתי למרצה ושאלתי אותו מה מפריע לו יותר, התמונה של הגולגולת או הריח במסדרון - הוא עדיין היה בשלו. אחרי כמה ימים המרצה שלי הודה שאכן הריח כנראה הוא משהו שמפריע לנו יותר ואנו רגישים אליו יותר. חייכתי... גם מרצים לומדים משהו, ואפילו מסטודנטים קטנים עם עבודות מסריחות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/1/08 13:04:

      מיטלי

       

      אוי כמה שאת צודקת- ריח זה משהו שמאוד קשה לעבור עליו.

       

      אדם שלא מקפיד על היגינה- מראה בעיה רצינית יותר. נכון יש אנשים שיש להם בעיות עם ריחות גוף, ונכון שאין כ"כ מה לעשות בנידון, ונכון שאין לשפוט, אבל

       

       חולצה נוספת בתיק, דאורדורנט, מקלחות, שמפו, היום יש הרבה מוצרים וטכנולוגיות שיכולות לעזור.

       

       

      אני סופר רגישה לריחות, וממש מאמינה שהמרצה שלך טעה, לפני שאני אוכלת משהו או שותה אני תמיד מריחה, אם לגבר יש ריח רע זה יכול להרחיק אותו גם אם הוא נפלא. מה לעשות נשים יש להן חוש ריח פי 1000 יותר מגברים, מלכתות באופן טבעי חייבות לבחון עם כל החושים.

       

      שתריחי רק שושנים

       

      אוהבת תמיד

       

      ניתי

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      meitalli
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין