| תני לו לרדוף אחרייך, ואז... תתפסי אותו!אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם, החול והים והשיחות על אהבה ואלוהים. שיר קיסרייתי עתיק. חזרתי בימים אלה לטייל על שפת הים בשדות ים עם חבר ילדות. נדהמתי לגלות, איך 40 שנה אחרי, כבר עברנו יבשות, מקצועות, בני זוג, והנה אנחנו שוב שנינו בחוף ילדותנו, כשהכל מסביב השתנה, חוץ מהשיחות שלנו. לים נוספו 3 ארובות שמחרידות את הטבע הרגוע. לי נוספו כלב, ילדים, שנים, ולבחור נוספו תארים אקדמאים, מלאי חדש של חברות, וגם שנים. בעיקר שנים. אבא שלי היה אומר, שרק מהשנים לבד אפשר למות...תמיד היו לנערי משכבר הימים מספר בחורות במקביל. גילן לא השתנה מאז ועד היום. פעם היינו משחקים תופסת בים, בין הסירות העוגנות והמתנדנדות. היום אנחנו "עושים הליכה", השמש שוקעת, והוא מקבל שתי שיחות לפלאפון שלו. אני סקרנית, והוא פורש בפני את האופציות הניצבות בפניו - שתיהן בנות 22, שתיהן רוצות לפגוש אותו הלילה. האחת ברמת גן, חולה, מקוררת, מבקשת שיבוא לישון איתה כפיות ולחבק אותה. השנייה מזמינה אותו למסיבת ריקודים סוערת עד אור הבוקר. השמש כבר שקעה, אנחנו על הספסל שהוקם על המזח, הלילה יורד. "נו, אני תוהה?" במבט של חוקרת תרבות, "ומה אתה מעדיף? לאן תלך?" אני הייתי בוחרת בלישון כפיות, אבל היפוכונדר כמוהו, עם החולה ההיא... הוא עונה בלי שום שהייה: "ריקודים, איזה שאלה? מה, אני אסע חצי מדינה, רק כדי ללכת לישון?"בצעירותו היו מבלות במיטתו מתנדבות ממדינות שונות, ובערב שאחרי הוא היה מקטר, שבחורה חושבת שאם עשית איתה סקס בלילה, זה אומר שאתה מוכן גם לרקוד איתה... ריקוד היה ונשאר דבר קדוש בעיניו, ובצדק. הבחור הוא גדול הרוקדים וגם גדול הכותבים שאני מכירה. תגיד, אתה שם לב, אני אומרת לו, שעברו כמעט 40 שנה מאז שהיינו בני 15 ואנחנו עדיין מדברים על אותם דברים? "ברור", זה ברור לו. "אהבה ואלוהים זה הכי מעניין. מה עוד יש בחיים?"כמו שהוא מציג את זה, אהבה ואלוהים, מי ישמע, כמו שאומרים הילדים. עוד אפשר לחשוב שאפלטון ואריסטו מטיילים כאן על החוף, ולא אנחנו שטוחנים שוב ושוב למה התכוונה ההיא עם המשפט התמוה שפלטה, וכמה רציניות היו הכוונות של הבחור שרצה שאזרום איתו. הוא כמו אז נצמד לאיזה גורו הודי עשיר ומפונק ואני כמו אז לא מתמידה במדיטציה הטרנסטדנטאלית המרגיעה אותי כל כך. כשאני עושה אותה.באחת הפשיטות שלי על סטימצקי רכשתי ערמת ספרים שכללה את ה"רטוריקה", ואת ה"אתיקה" של אריסטו (כסת"ח), וגם את "למה גברים מתחתנים עם ביצ'יות", שכתבה שרי ארגוב, שהוא ספר המשך ל"למה גברים אוהבים ביצ'יות", שכבר יש לי אותו, ואשר גם רכישתו לוותה בארטילריה כבדה של ספרי עיון נוגים.לו הייתי שואלת אתכם, קוראים אניני טעם, מה הייתם רוצים שאסכם לכם? את הספרים האלמותיים של אריסטו, שהם התנ"ך של כתיבת מחזות ונאומים, או את הביצ'יות, כדי להבין, איך עובד העסק, וכדי שיהיה את מי לחבק בלילה. אל תטרחו. התשובה ברורה והיריעה קצרה. הטור הבא, בעוד שבועיים, יסקר את שני הספרים המחכימים האלה שיצאו לאור בהוצאת פוקוס שמתמחה בספרי HOW TO , ספרי הדרכה. איך לבשל, ליצור, לתפור, לדבר ספרדית, לצאת מהמינוס...מאפלטון ועד עצם היום הזה, הנושאים הכי מעניינים לשיחה הם סקס, אהבה, ואלוהים. |