לקפה דה מרקר נכנסתי לאחר פרידה ממי שהיה בעלי ובן זוגי שנים רבות. עד הפרידה חייתי בבועה זוגית ומשפחתית, ובאופן תמוה לא התעניינתי במרחב הווירטואלי החברתי השוקק והסוער. כיאה לאישה טובה ומונוגאמית גלשתי בעיקר באתרי תוכן שעניינו אותי והרחיבו את אופקיי (חנונית?). אחרי הפרידה חשתי צורך להשלים פערים, לחשוף ולהיחשף ומיד פתחתי כרטיסים בכמה אתרי היכרויות שהבטיחו גדולות ונצורות בדרך למציאת אהבה. נכנסתי לאתרים והרגשתי כמו ילדה קטנה שהגיעה לראשונה ללונה פארק ... את אתרי החדשות והתוכן זנחתי לטובת התבוננות נלהבת בקולקציה הגברית המגוונת. הצטרפתי לקולקציה הנשית סיפרתי שאני רומנטית, מצחיקה, אינטליגנטית ובלה, בלה, בלה ויצאתי לדרך... כך בגיל 42 הצטרפתי רשמית לשוק הבשר המפורסם והידוע לשמצה שאותו הכרתי היטב מסיפוריהן המזוויעים והזויים של חברותיי הרווקות.
להבדיל מחברותיי למודות הניסיון, הסקפטיות והמאוכזבות, הגעתי ל"מסיבה" בגישה אופטימית ובעיקר קלילה ומשועשעת... וכך הכרתי את "הפרוד הנהנתן" שעזב 4 ילדים ואישה נאמנה לטובת חיי רווק הולל בעיר הגדולה, ואת "הגרוש המיוסר" שלא סולח לאשתו על שפגעה בו ולא מפסיק לדבר עליה... אותו אחד גרם לי להצטער על שלא למדתי פסיכולוגיה וגביתי בכל פגישה איתו 400 ₪ לשעה, ואת "הגרוש החביב" שמדלג מאחת לשנייה בלי באמת להקדיש כל מחשבה, העיקר שלא יהיה לבד ואפילו לרגע אחד. וגם את "הגרוש המתלבט" שאוהב את האביב, את ניחוחות בישוליו ומחכה לאחת והיחידה שתבוא כבר ותטעם את תבשיליו, ומרוב התלבטויות ומיונים לא יוצא עם אף אחת. וגם את "הרווק הנחמד" שלא אכפת לו לצאת עם גרושה עם ילדים, שלא רוצה להתחתן ובטח שלא להתעבר, אבל זה לא באמת נכון... כי הדבר שהנחמד רוצה יותר מכל הוא "נחמדים קטנטנים" שדומים לו בול. וגם את "הרווק המשעמם", שמרוב שעמום פיהקתי פיהוק כל כך גדול שכמעט ובלעתי אותו בדייט הקצר בתולדות האנושות.
וכך עם גישתי החיובית והמשועשעת הכרתי חברים חדשים, למדתי המון על
עצמי ועל עולם הפנויים והפנויות, ביליתי ועשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות כנראה כשהייתי בשנות ה-20 שלי ...
חוויה מתקנת ? אולי .... מה הלאה? הכול פתוח ...
ממשיכה במסע ...
|
