| הוי כמה צר לי, צ'רלי...צ'פלין המציא את דמות הנווד, שבא משום מקום והולך אל הלא נודע. למרות שאין לי כובע, מקל, ושפם שחור, אני מזדהה איתו לחלוטין. השבוע עברתי דירה בפעם השישית בתוך חמש שנים. בכל פעם אני נפרדת מחצי תכולת ביתי, חפצי, והפעם היו אלה נעלי עקב איטלקיות בצבע שמנת מעוטרות זהב מתוצרת "ברונו מאלי", שקניתי בסוף העונה ב - 1200 שקלים בדיזנגוף. החפצים שלנו הרי מסמלים חוץ ממעמדנו ומקומנו בעולם גם את החלומות והתשוקות שלנו. אני ירדתי מהעקבים לנעלי אצבע, וגם צ'פלין כמו חליפת הפראק המרוטה והמהוהה שלו נראה שידעו ימים טובים יותר. מישהי אמרה לי פעם: אנחנו נולדים כמו דג זהב ומתים כמו קרפיונים. בשנות ה - 70 העלו הלהקות הצבאיות מופע בקיסריה. ניצה שאול הקטנה והמתוקה התאמנה על "הוי כמה צר – לי, צ'רלי". זה היה שיר על צ'ארלס ספנסר צ'אפלין (1889-1977), ואנחנו, ילדי שדות ים, היינו עולם ויורדים בעליצות באמפיתיאטרון הענק ששימש לנו מגרש משחקים בזמן החזרות. זאת אחת מתמונות הילדות שנחרטו לנצח בזיכרוני. את מי לא ראינו באמפי בקיסריה. את דיזי גילספי האגדי, את ג'ון באאז, שעמדה לבדה עם הגיטרה על הבמה העצומה. והייתה אפילו האופרה "שמשון ודלילה", של איזה הפקה מחו"ל, שזובין מהטה ניצח עליה, ויונתן פרדו, בן כיתתי, שהיה אז אלוף הארץ ברכיבה על סוסים, עלה על הבמה דוהר על סוס, כי גילם באופרה שליח שמביא איגרת. יונתן והסוס הרוויחו אז הון עתק - 550 שקל, וקנו איתם רדיו לרפת... כי הסוסים היו "חברת בת" של הרפתנים. השנה סחבתי את אותו יונתן פרדו איתי ל"לילות קיסריה", ומזל שהיו לי כרטיסים חינם, בתור תושבת קיסריה (כן, כן), אחרת יונתן לא היה נכנס. הוא בפרינציפ לא רוכש כרטיס לנמל, כי פעם היינו הולכים יחפים ברגל משדות ים, דרך בריכת קליאופטרה, בכניסה לנמל מצד ימין היה אחד שניפח זכוכית, היינו מביטים בו נפעמים. היום הוא כבר לא שם. אחר כך היינו קופצים ראש לנמל, ושוחים לנו בנחת, דרך הים, את כל הדרך חזרה לקיבוץ.והנה, הסתיימו להם גם לילות קיסריה שאירחו כאן את צ'פלין. איזה יוצר גאון הוא היה, הא? איך עשה הכל לבד. ביים, שיחק, צילם, קריין, הכל, מופע של איש אחד קטן, גאון ומצחיק, שבכלל לא למד קולנוע, כי מתי היה לו זמן. מגיל 5 הוא על הבמה, ו"ברחוב", מנגן בלהקות נודדות... השאיר אחריו 4 נשים, 9 ילדים, וחברת הפקה שהקים "יונייטד ארטיסט".איך יושבים היום בנמל קיסריה צעירים וזקנים ויחד מחזיקים את הבטן מצחוק. צריך לזכור שכל הגגים, כל ההברקות של צ'פלין הן מקוריות. זה שהיום ב"ארץ נהדרת" יורי נופל שוב ושוב קורבן לבנות הבלוג המתעללות בו הרי כבר היה ב"בהלה לזהב". שם מבטיחות הבנות לצ'פלין: "בטח, נבוא אליך. בערב ראש השנה..." למחרת הערב השלישי עברתי דירה. וחברה שהתקשרה אלי שאלה בתימהון: היום את עוברת דירה ואתמול בערב עוד בילית בלילות קיסריה??? מה את רוצה שאעשה, עניתי. כמה אפשר להתרגש ממעבר דירה. זאת הפעם השישית בחמש שנים... צ'פלין לו היה ישראלי, בטח גם היה גר בקיסריה מכל המקומות. ולמרות שבסרטיו הוא מבין לליבו של האדם הפשוט, ויוצא נגד העשירים המנוכרים, כנראה, שגם הוא היה מתנגד לאיחוד של קיסריה עם אור עקיבא... |