הוא שלח לי קטע שכתב על מסמך Word

אמר שזה אישי ולא הוסיף

השעה הייתה 2 ומשהו לפנות בוקר

התכתבנו קודם בפייסבוק, דיברנו ע"כ שחייבים להיפגש.

כבר הרבה זמן שניסינו לקבוע.

פגישה עסקית בלבד.

בלי שמץ של רומנטיקה.

~

הכרתי אותו לפני שנתיים. הוא היה עם חבר,

שניהם ישבו בחצר האוניברסיטה.

ניגשתי אליהם, כבר לא זוכרת בעבור מה,

ותוך רגע התחילה השיחה.

הם היו שונים, בלי להבחין ניסו להרשים אותי בעולמם.

הייתי שקטה ומדויקת. סקרנתי את שניהם.

הוא היה סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה, והחבר עורך דין.

האמת שמי שעשה לי את זה היה עורך הדין,

מאוחר יותר הסתבר לי שהפגישה אתם הייתה גורלית, הרבה מעבר למשחקי חיזור.

~

למחלקה לסוציולוגיה, באותה מגמה בדיוק כמו האיש נרשמתי שנה מאוחר יותר.

נפגשנו פה ושם, ושמרנו על קשר.

מצאנו ששנינו בעלי משיקים רבים, וחשבנו לחבור יחד גם במישור התעסוקתי.

האיש הקים חברה, וכיום משמש כמנכ"ל שלה. הוא דיבר ע"כ

שהוא צריך סדר בארגון שלו, והציע לי לעבוד איתו, כסמנכלית תפעול.

דיברנו ע"כ שנמצא את היום ונפגש.

חודשיים שאנחנו מנסים לקבוע. ולא מוצאים את הזמן.

מצידי או מצידו. עד שאתמול נפל הפור.

~

התחלתי לקרוא את המכתב האישי שכתב.

" אתה רוסי מסריח..אמר לי. מה?!.. מה ששמעת.."

וכך אני ממשיכה וקוראת עוד ועוד מהאיש שאני מכירה כבר כמה שנים,

שפתאום חזר לילדות. גיל 9. בושה. נידוי, כאב שמפלח את הלב. וכמה שקראתי יותר הבנתי שהאיש ואני דומים 

ואפילו בכאב. פתאום יכולתי להבין מהיכן שאב את השקט שבו. את האיפוק. את היכולת שלו לנתח אחרים.

הוא ריגש אותי מאוד, וכך כתבתי לו:

והוא השיב:

"בהתחלה חששתי לשתף, לא רציתי להראות כחלש,פטתי, מתבכיין.

~

רק אתמול זה קרה

במקרה לחלוטין הוצפתי ברגש מהעבר

רגש כואב מהעבר

ואיך הכאב הפך לכוח שמניע

כוח שדוחף קדימה והופך לשמחה צרופה

קיבינימאט.. כמה שזה טוב

לפגוש אנשים חזקים, כואבים, אוהבים

כמוך.

ולדעת שהם מנהיגים בנשמה.

~

לחיי המנהיגים החדשים