כאשר הייתי בחור צעיר אהבתי לשחות למעמקי הים. מתרחק מהחוף למים העמוקים ומחלק את כוחי, עם מרווח בטיחות, כדי לחזור חזרה לחוף בשלום. יום אחד בשעת אחר הצהרים נכנסתי לים לשחות. החוף התרחק במהירות, הייתה לי הרגשה מוזרה. אני שוחה מהר מדי, הסתובבתי והתחלתי לשחות לכוון החוף, אני שוחה שעות והחוף ממשיך להתרחק. הגעתי לאפיסת כוחות התהפכתי על גבי ומתחתי את גופי. צף בלב ים, השמש התחילה לשקוע, המים הפכו לשחורים. השלמתי עם גורלי, זאת השחייה האחרונה. שלווה השתלטה על גופי, אם כבר למות לפחות אני בים. צף על גבי באפלה מוחלטת, מביט בכוכבים, העולם יפה. לא מתאים לך להיכנע, נזכרתי בדברי אבי ז"ל. "אלון אתה בחור צעיר ומלא בעוצמה, תלמד מאביך חוכמה. כאשר אתה קובע לעצמך מטרה, אל תסתער עליה עם הראש בקיר. מותר לך לזגזג. העיקר להתמיד, אפשר להגיע למטרה גם בדרכים עוקפות." חיפשתי את כוכב הצפון והתחלתי לשחות לכוון דרום. לאחר כמה דקות הרגשתי שהשתחררתי מהזרם ושחיתי לכוון החוף, הגעתי לחוף ברגלים כושלות הלכתי כמה צעדים והתמוטטתי על החול, אני חי הרגשה נפלאה. מאותו יום אני לא נכנע אף פעם, אפילו שאתה מרגיש שכלו כל הקיצים, אל תאבד תקווה, תמיד יש מוצא.
|