נגעת בסכין ישנה וחלודה,

מושחתת מתיעוב ואווילות,

מבוקעת אך מיומנת היטב, 

להטיל מום בנפשות צרות. 

אך שנייה בה נגעת בי,

אבוד כליל באבחת שפתיים, 

הספיקה לפורר את להבי, 

אלפי תוגות כתושות באבניים. 

שלהבת תשושה אך זוכרת מעט,

הואלת לאחוז בי סתם כך, 

חורכת בול עץ כמוני במבט, 

הסכמתי לפורר נפשי אלייך.