כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    תמונות מג'קרטה

    20 תגובות   יום שלישי, 16/10/12, 12:29

     

    אז לאלה ששאלו את עצמם באחרונה מאיפה לעזאזל הוא מביא את התמונות האלה (ויש עוד תמונות בדרך)
    אז זו התשובה - ג'קרטה, בירת אינדונזיה.

     

    הגעתי לשם למטרת עסקים, כי זה בערך המקום האחרון שמגיעים אליו לתיירות. רוצים תיירות באינדונזיה? יש מלא איים ולפי הסיפורים - האחד יפה מהשני כשבאלי הוא היעד הידוע והמפורסם מכולם.אז תיירות - בבקשה לא כאן. 

     

    ההלם הראשון והגדול מכולם בעיר הזו שמתגוררים בה כעשרה מיליון תושבים הוא הכביש.

    עשרה מיליון אינדונזים וכולם על הכביש. בוקר ראשון שלנו במקום ואנחנו רוצים להגיע לקצה אחר של העיר לפגישה כלשהי.  נכנסים למונית די מהודרת ויוצאים ממתחם המלון.  ברגע זה משתנה העולם ומאידיליה של רוגע יחסי במלון נקי, שקט ומסודר עוברים לגירסה המקומית של מלאכי הגיהנום.  יושב לי במרצדס השחורה ומסביבי אלפי מכוניות נוסעות כולן לאותו כיוון. לא משנה לאן תיסע, אלפים איתך.  אל תספרו לי על הפקקים באיילון. בבקשה בבקשה אל תספרו לי. מה שקורה באיילון בשמונה בבוקר ביום רע, זה בערך הקרב בין אלונסו לפטל על אליפות העולם בפורמולה 1, לעומת הפקקים שם.  בג'קרטה המצב הפופולרי ביותר במהלך הנסיעה זה עמידה במקום.  מסתבר שאין בעיר הזו אלטרנטיבה של רכבת תחתית או עילית (מכירים עוד עיר כזו ???) ועשרה מיליון ג'קרטאים שמחים ועליזים עומדים על הכביש.  חלקם ברכבים ממוזגים אבל הרוב על גבי אופנועים וקטנועים.  בכל רגע נתון נכנס לאוזן הטרררררררר טרררררר  של האופנוע שעוקף אותך בדיוק כרגע ומפנה מקום לקטנוע הבא. כולם מצפצפים בקונצרט צופרים מזעזע.  אלפי קטנעים במירוץ להגיע ממקום למקום. חותכים, עוברים נתיבים מצפצפים והעיקר רועשים. הרעש זה הדבר היחיד שכן מזכיר פורמולה 1.  אחרי רבע שעה והתקדמות של בערך קילומטר אחד, אתה רוצה בית הבראה של ההסתדרות כולל כוס תה ואחות בחלוק לבן לבדיקת לחץ דם.  עדיף גם בדיקות שתן. לא יזיק. אתה פשוט חושש שאם לא יהיה בית הבראה יהיה שלוותא..  תשכח מבית הבראה - עוד לא הגענו. 
    הזמן חולף לו לאט, לפי הביטוי האינדונזי שאומר "זמן מגומי"  JAM KARET.  שהפירוש שלו זה בערך כמו בספרדית "מניאנה", רק לא כל כך מהר... הנסיעה נמשכת עוד שעה ארוכה. יוצאים מהכביש הראשים לרחובות הצדדיים. מטס הקטנועים רק מתגבר. הרעש מחריש אזניים. בכל צומת שעוברים אתה בטוח, אבל בטוח שתהיה תאונה, מישהו, מכונית, קטנוע או טייס F-16 יכנס במונית החביבה שלנו מימין או משמאל אבל כלום. כמו אלופי עולם - כולם בולמים ברגע האחרון ומתיישרים לפי  הכביש. ניסים קורים פה.  ללא ספק.

    אם יש בעולם דירוג סבלנות אז נהג מונית בג'קרטה לוקח את המקום הראשון בקלות. הרבה לפני הקולגות מניו-יורק.

    בסוף מגיעים. תשע בבוקר ואני עייף.  ישנתי טוב בלילה, לא היתה בעיה. הנסיעה פשוט הרגה אותי.  אגב - כשעה וחצי במונית מפוארת - המחיר -בערך 13 דולר (החישוב בדולרים נוח, 10,000 רופי זה דולר אחד.  ככה אפשר לתרגל ולהתרגל). במונית פשוטה יותר (וגם סבירה בהחלט) המחיר בערך חצי.

    אה, כן, יש גם פיח.  הרבה.  אם אפשר היה לייצא פיח, זה היה ענף ייצוא מרכזי של אינדונזיה.  רק מהפיח בג'קרטה אפשר לבנות ענף ייצוא לאומי עם הרבה גאווה ודגלים שחורים מתנפנפים ברוח החמימה.

     

    אפשר לספר עוד על הכבישים, אבל רק עוד דבר אחד - בשבוע ומשהו שהייתי שם, לא ראיתי אף תאונה.  או שהם נהגים טובים או שיש ניסים בג'קרטה.  אני בוחר באלטרנטיבה מס' אחת.

     

    תיירות - כאמור לא משהו.  יש מונומנט אדיר, מין עמוד בטון בגובה 132 מטר שנקרא מונאס - המונומנט הלאומי.  החברה קוראים לו הזיקפה האחרונה של סוקארנו.  מי שמתלהב מעמוד בטון גבוה ובראשו שלהבת אש, גם היא מלאכותית, שיסע לשם. בילוי נעים.

     

    הטיול הבא היה ברציף אניות העץ בנמל הישן של ג'קרטה. sunda kelapa. בכניסה לנמל מקבל את פנינו מדריך תיירים בשם יודה. מציע את שרותיו תמורת משהו כמו 30 דולר, הון עתק, גזל במונחים מקומיים (איפה צרכנות חברתית כשצריך אותה). החיוך הרחב והאנגלית שלו משכנעים אותנו והוא המדריך שלנו. מטיילים ברציף לאורך האניות הצבועות לבן.  מדובר באניות לא קטנות להובלת מטענים בין נמלי האיים השונים והרבים באינדונזיה. הפלגה של מספר ימים בין אי לאי. יודה אומר לעלות על אחת האניות ואנחנו עולים. העליה על האניה היא על קרש עץ צר וארוך כשמימיני ומשמאלי הים.  אבל ים זה דימוי שונה לגמרי ממה שהיה שם.  ריכוז הטינופת הנוראי ביותר שאפשר להעלות על הדעת.  נמל הקישון ביום רע, נו אתם מבינים, הקישון זה מי מעיין זכים לעומת זה.  הלכלוך, חלקו פשוט צף על פני המים וחלקו זה השפכים של ג'קרטה גורם להליכה על הקרש הדק הזה להפוך להפגנת אומץ נדיר ולתחושה של עוצמה.  הגענו לאניה.  המטען הוא שקי מלט ואנחנו מוזמנים אחר כבוד לראות את המטבח ואת חדר הקפטן.  המטבח זה תא קטן וחלוד שבדיוק מתבשלים בו מאכלים אסיתיים לא מזוהים. בצד החתול מקבל משהו לאכול. בתוך המטבח, בצד - שירותי צליפה שמשרתים את כל הצוות, הדלת חצי פתוחה. הניקיון האחרון היה בפברואר 2007.  הריח - לא יפורט כהגנה על בטחון הקוראים.  ממשיכים לחדר הקפטן - עזבו...  יורדים מהאניה המפוארת (ראו בגלרית התמונות את תמונת "ספינת השלום" - זו אחת זהה להיא שבתמונה). שוב עוזרים אומץ ומרחפים על הקרש עד לנחיתה על כדור הארץ.

     

    משם לוקח אותנו יודה החביב לכפר הדייגים, אבל כדי להגיע לכפר צריך לחצות את ביב האשפה שנקרא ים.  מטפסים על איזה קיר בגובה מטר ויורדים ממנו לסירת עץ קטנה.  זקן עם משוט אחד מוביל אותנו על פני המים העכורים. (זה הזקן בתמונה - מחשבות של איש ים זקן).  יודה והזקן מחייכים כשאנחנו חושבים רק על השרדות. בהושטת יד אפשר לגעת בריכוזי השפכים ומצבורי הפסולת התעשייתית. פחדתי ממים שישפריצו מהמשוט, אבל הזקן שט בעדינות. לדעתי אם היה שם מד קרינה רדיואקטיבית המחוג היה קופץ למקסימום וצורח - די !

    והריח - הפעם כן אנסה לתאר אותו: מין תערובת ריחות של דגים מעופשים, יחד עם שפכים אנושיים וגוויות חתולים. 

    מגיעים לכפר הדייגים ויורדים בשלום מהסירה.  אם הייתי אדם דתי הייתי נותן "הגומל" ביג טיים.  ברגע כזה אני מצטער שאני אתאיסט.

    נכנסים לכפר הדייגים.  הריח שתואר בסעיף הקודם מלווה לאורך כל הדרך.  כמה עשרות ילדים חמודים ומלוכלכים מתקרבים במהירות. דבר ראשון שאני עושה זה לבדוק שהארנק תקוע עמוק בכיס, אבל לא, הם לא רוצים כסף, רק להצטלם. פוטו, פוטו, פוטו הם צועקים בקול ומיד נשלפת המצלמה ואנחנו מצטלמים בתוך המולת ילדים חמודים ועלובים.  כולם שמחים ומחייכים. גם ההורים, גם אנחנו ובודאי הילדים שרואים את התמונות על גבי מסך המצלמה. תרנגול עלוב מראה מקרקר ומתרוצץ בין כולם.  מחר הוא יהיה במרק.

     

    מסתובבים בכפר, עוברים עוד כמה דמויות עלובות מראה ומגיעים למסגד. למקום מגיעים גם עולי רגל רבים.  אני חולץ נעליים ומצטרף למתפללים. צועד כשלושה צעדים על הרצפה המטונפת לפני שאני עובר לשטיחים.  שרדתי.  כמה מלים על האיסלאם באינדונזיה - למרות שזו המדינה עם האוכלוסיה המוסלמית הגדולה בעולם (85 אחוז מאוכלוסיה כוללת בת 240 מיליון איש) הרי שמדובר באיסלאם מתון ולא דומיננטי או לוחמני.  קיצוניים יש בשולי השוליים, אבל האוכלוסיה ברובה מאד מתונה. בכלל, נדמה שעמוק בליבם חלק מהמקומיים לא עזבו לגמרי את הבודהיזם ואת הדתות האסיאתיות המסורתיות שהיו כאן משך מאות ואלפי שנים.  הרי האיסלאם כאן הוא תופעה מודרנית יחסית, בת 400 או 500 שנה לכל היותר.

     

    ולסיום משהו נוסטלגי ויפה.  נכנסים לקפה באטביה. בית קפה בכיכר המרכזית של העיר. המבנה הישן מאכסן בתוכו את אחד מבתי הקפה היפים שראיתי בעולם. חזרה במכונת הזמן לשנות החמישים. קצת לפני שנולדתי.  קולוניאליסטי מהסוג הישן, בר גדול ספון עץ, שולחנות וכסאות מעץ כבד. עשרות רבות של תמונות שחקני קולנוע ופוליטיקאים משנות החמישים והשישים מעטרות את הקירות. צימחיה טרופית פה ושם. ברקע מתנגן דיסק ישן של סווינג בביצוע גלן מילר ותזמורתו.  במה קטנה למוזיקה LIVE  שמתנגנת כמעט מידי ערב (למעט יום שני). הכל מזכיר כל כך את הבר-מסעדה ריק'ס בסרט קזבלנקה, שנדמה היה לנו שהמפרי בורגט יגיע כל רגע ויבקש מסם הזקן לנגן שוב את As time goes by.  אינגריד ברגמן היתה מעבר לפינה. האוירה היתה כל כך "קזבלנקה" שביקשנו מהפסנתרן לנגן את הקטע הזה וכמובן שקיבלנו את מבוקשנו.  בתוספת בירה מקומית טובה (כבר אמרתי - מוסלמים לייט, אז כמובן שיש בירה מקומית) וארוחה מצויינת - היה ערב נהדר.

     

    להתראות ג'קרטה. למרות הכל מקווה לבוא שוב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/5/13 13:01:

      דפקא על הריח לא הייתי צריכה לקרוא עכשיו..

      היתר מעולה!

      השיר גם!

       

       

        4/12/12 11:07:
      שיוווו איזה תמונות ציירת לנו...קראתי בנשימה אחת משתאה מיכולת ההישרדות שלך כאיש עסקים (עסקי פיח ומיחזור? ושל עוד מיליונים במקומות כאלה...תודה על השיתוף!
        16/11/12 08:15:
      * על החשבון, ממתינה לתמונות שבדרך.
        4/11/12 09:21:
      תאור נפלא. לשם כנראה כבר לא אגיע. אכן כפי שמישהו כתב לפני, מזכיר את ביג'ינג לפני למעלה מעשור.
        23/10/12 09:25:

      צטט: לבנה שוורץ 2012-10-22 23:43:14

      נהדר. נ ה ד ר ! והשיר הולכת לשים לי אותו עכשיו:)

       

      תודה. שמח שמצא חן.  לטובתך ולטובת הציבור, העליתי את הוידאו.

        22/10/12 23:43:
      נהדר. נ ה ד ר ! והשיר הולכת לשים לי אותו עכשיו:)
        20/10/12 16:13:

      צטט: בת אדם.:)(.. 2012-10-19 18:28:26

      וואו..איזה מדליק..:)

       

       

      שמח שהדליק צוחק

        19/10/12 18:28:
      וואו..איזה מדליק..:)
        18/10/12 23:02:
      שם עוד לא הייתי. התאור אכן מזכיר את האנוי, ואת בייג'ין לפני העידן החדש.
        17/10/12 15:48:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2012-10-16 22:10:46

      צטט: lexis 2012-10-16 20:54:37

      נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה. עם ג'קרטה. בחלק של הכבישים, הצפיפות וריבוי האופנועים ישר נזכרתי בהאנוי, שבה אין מצב לחצות כביש ברגל, עדיף לתכנן את היום מראש כשכל התחנות באותו צד של הדרך... טוב עכשיו נלך לראות תתמונות (שים לינק לדורות הבאים)



      אכן תחילתה של ידידות. נקווה שמופלאה. play it, lexis

       

       

      סבאב, מנגנת לך - השיר הכי טוב לאופנוענים ולגשם:

       

      ''

        17/10/12 13:37:

      כיף לשתף עם כאלה קוראים  מגניב

       

      צטט: עדי ט. 2012-10-17 08:05:33

      תודה על השיתוף קראתי בעיון רב.
        17/10/12 13:36:

      קריצהצטט: liat62 2012-10-16 22:55:15

      חיוך...

        17/10/12 08:05:
      תודה על השיתוף קראתי בעיון רב.
        16/10/12 22:55:

      חיוך...

        16/10/12 22:10:

      צטט: lexis 2012-10-16 20:54:37

      נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה. עם ג'קרטה. בחלק של הכבישים, הצפיפות וריבוי האופנועים ישר נזכרתי בהאנוי, שבה אין מצב לחצות כביש ברגל, עדיף לתכנן את היום מראש כשכל התחנות באותו צד של הדרך... טוב עכשיו נלך לראות תתמונות (שים לינק לדורות הבאים)



      אכן תחילתה של ידידות. נקווה שמופלאה. play it, lexis

        16/10/12 20:54:
      נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה. עם ג'קרטה. בחלק של הכבישים, הצפיפות וריבוי האופנועים ישר נזכרתי בהאנוי, שבה אין מצב לחצות כביש ברגל, עדיף לתכנן את היום מראש כשכל התחנות באותו צד של הדרך... טוב עכשיו נלך לראות תתמונות (שים לינק לדורות הבאים)
        16/10/12 15:35:
      כמו שאמרתי- גם בביזנס זה זמן מגומי. ס ב ל נ ו ת
        16/10/12 15:28:
      מעניין. והעיקר-ביזנס יצא מזה לממן את הטרקים הבאים? :))
        16/10/12 15:08:
      שמחים בחלקם וחלקם מאד צנוע. שמח להיות בבית
        16/10/12 14:33:

      ועם כל זה , שמחים ועליזים... יש לנו עוד מה ללמוד...

      מרתק !

      ברוך שובך. חיוך

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אל-קמינו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין