קניתי אופניים, כולי מתרגשת... פעם ראשונה בחיי הבוגרים. איזו תל אביבית מוזרה. הרכישה התבצעה ביפו ליד השעון. לא ממישהו מפוקפק. מבחורה מגניבה. השארתי את הרכב אצל חברים, השארתי גם מפתחות (כדי שיבואו אלי להחזיר לי את הרכב – חברי אמת ) ויצאתי אל דרכי לכיוון הבית אי שם בקצה השני של העיר. נחושה דיוושתי את עצמי במעלה הרחוב, נוסעת בדיוק בדרך בה הגעתי. בדיוק בדרך בה תמיד נוהגת הביתה מיפו. וכשהגעתי, מיוזעת אך מרוצה פתאום תהיתי... האם זו הדרך היחידה להגיע הביתה? האם זו הדרך הקצרה ביותר? האם יש עוד דרכים עליהן לא חשבתי ? במוחי עלתה רק מפה דמיונית, בה נראה הכביש הראשי, או כבישים מקבילים לו כחלופות. אך מה לגבי רחובות קטנטנים וסמטאות? - עליהם לא חשבתי. פשוט נסעתי כפי שהייתי נוהגת. כפי שהמוח שלי הראה לי כשביקשתי כיוון. בבואנו לפתור מצבים בחיים, אנו ניגשים באופן אוטומטי ל"רכב" מניעים ומגיעים כפי שתכננו ברגע שהחלטנו לנסוע. זהו מצב מצויין החוסך לנו זמן ואנרגיה חשובה (לא צריך ללמוד מחדש את הדרך, אולי אפילו משתמשים בג'י פי אס, אפשר לעשות עוד דברים במקביל, מרגישים ביטחון בדרך וידיעה) להכיר את השבילים והסמטאות בדרך אל היעד, כי דרכים חדשות מובילות לאנשים אחרים. לפתרונות.
|