הכביש היה חלק, הגשם הכה בפראות בשמשת המכונית.
הוא אימץ את עיניו והשתדל למקד אותן בדרך החשוכה.
עוד כמה דקות הוא יגיע, יפתח את הדלת והיא תחכה לו.
הוא יכול כמעט להריח את הבושם העדין על צווארה... לחוש את רכות עורה.

הנה הפנייה האחרונה. הרכב החליק לאיטו ונעצר מול הבית.
הוא התעטף במעילו ומיהר לפתח.
אור קלוש נראה בחלון הסלון..
`זה סימן טוב`, חשב בעוד הוא מסובב את המנעול.

הבית היה דומם באופן משונה. החתולה הגיחה משום מקום והתחככה ברגלו.
הוא רכן וליטף אותה.
תחושה משונה התגנבה לליבו. הוא הציץ לסלון - איננה.
אולי בחדר השינה. גם שם לא.

הבית שומם.
בוהק הדף הלבן תפש את עיניו.
הוא ניגש כשהחשש מתגנב לליבו ופתח את הדף המקופל בקפידה...