אני רוצה לכתוב פוסט חדש הבוקר. אחד כזה שמעביר את התחושות של הבוקר במרכז בירת ישראל. אין בזה שום דבר חדש....ובכל זאת זה מראה מקסים בעיני. נתחיל מזה שעל פי סקר קצר שערכתי הבוקר הרגוע ביותר בארץ נמצא בשכונות חרדיות בירושלים כמה שיותר חרדים ככה יותר רגוע ויש לזה כמה סיבות: 1. לרובם אין רכבים אז הכבישים די ריקים. 2.הם לא עובדים אז אין להם לאן למהר. 3.הנשים בבית לרוב מה שמקל את סידורי הבוקר. 4.הקטנים משגיחים על היותר קטנים ככה שמראה מאוד שכיח זה לראות ילדה בת 4 מלווה את אחיה בן השנתיים לגן. איפה עוד יש מקום בארץ שב9 וחצי אנשים רק מתחילים ללכת עם הילדים למוסדות הלימוד? והכל בשלווה..כאילו אין מירוץ מטורף בעולם. (אז אני חושבת לעצמי מה שאתם חושבים לעצמכם.. איך זה שאנחנו רצים בבוקר במירוץ מטורף והם לא? ולמה אנחנו צריכים לממן את השלווה שלהם?) עוד דבר נורא יפה זה לראות בכביש הראשי המון מכוניות ובתוכם אנשים מאוד מסודרים רובם רעננים,נהגיי האוטובוס עוד מחייכים,וכמו שבבוקר הילדים הולכים לבושים יפה ומסודרים אבל חוזרים עייפים ובבלאגן נוראי בדיוק כך המבוגרים ככל שחולף הזמן יותר אנשים מזיעים וכבר לא כל כך מסודרים ובטח שלא מחייכים ונעשים מרירים יותר לקראת הערב.(בעצם כולנו ילדים בסופו של דבר..כלום לא משתנה.) והכל פה נורא אופטימי בבוקר, השכן שגוזם את הצמחים,הסודנים שמחכים לעבודה,התינוקות שמטיילים איתם טיול של בוקר,ואפילו האוויר קריר כזה ונקי. במקומות פסטורליים יותר ודוממים אומנם אין המולת בוקר יש שקט של עצים וים אבל שם הכל הרבה פחות אופטימי וכמעט לא רואים סימני חיים. אני גם טוענת שהאנשים פה בעיר הזאת הרבה יותר נחמדים אבל אולי זה רק כי מזהים אותי בתור מישהי שעוד לא שייכת לפה. אין פה שום בשורה חדשה מן הסתם רובכם רואים בבוקר דברים דומים.. אז מה אני בעצם רוצה להגיד? שאולי צריכים יותר להתבונן ולהתפעל מהקיום הממושך הזה אחרי הכל- זה לגמרי לא מובן מאליו.
 |