קראתי בעניין את הכתבה הקצרה שהתפרסמה בכלכליסט, שעיקרה היא: איזו זכות שווה יותר: זכות הקניין של הבן לאחר מותו של אביו, או זכות האב המנוח לפרטיות.

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3585191,00.html

מסתבר, ששתי הזכויות שוות באופן עקרוני לפי החוק, אולם ערכן משתנה לפי מצבו של הנושא אותן - הזכות לפרטיות יורדת בערכה כאשר האדם הנושא אותה איננו בן החיים יותר.

אין לי התנגדות עקרונית לדיון בדבר שווי זכויותיו של אדם, אבל מעציב אותי לראות איך נראים היחסים בין אנשים (האמורים להיות) קרובים זה לזה.

האחד (האב), העדיף לא לספר לשני (לבנו) פרט חשוב בחייו (לאן הוא מתכוון להעביר את קניינו לאחר מותו), והאחר (הבן) מעדיף שלא לכבד את רצון האחד (האב), מאחר והוא 'חייב לדעת' מי מקבל את הכסף ששייך לו לטעמו.

וכך קורה, שאנשים מנהלים את הקשרים האינטימיים ביותר בחייהם על גבי המערכת המשפטית

עצוב, לא?!!