כל אחד/ת זכאי/ת לדעה. אבל זה בסדר, נכון?

התמה המרכזית שלי איננה באה והולכת ואיננה דומה לגלידה

התמה המרכזית, באה והולכת. זה בסדר, כמו גלידה

במשל שנים פחדתי להתמודד - כדי שלא ארגיש את הכאב. שנים - הדחקתי את הכאב. היום אני מנסה לקבל את הכאב, אני מטפח את היכולת להרגיש. זה חלק ממני וזה בסדר. מדהים איך בתוך הנפש, אנחנו דומים הרבה יותר מאשר כלפי חוץ.

תבכי, תוציאי, תצרכי אם צריך! משם את רק תטהרי את עצמך ותמשיכי קדימה