כחול

"הסרט, להזכירכם, פותח במכונית נוסעת, אך קודם לה, רומז לדברים לא צפויים, טיפטוף דלק ממנוע. המחשבה היא: משהו רע עומד לקרות. למה הוא מראה את זה, מה יקרה.

לדברים הלא-צפויים קישלובסקי קורא בתוספות לסרט, "נקודת מפנה".

אצלו זאת לא נקודה אלא אגרוף בחזה.

ילדה מתוקה בוחנת בעיניים ענקיות את הנוף. המכונית נעצרת. הילדונת יורדת לבין השיחים וחוזרת ברגע.

נער עם סקייטבורד צופה בדרך, רואה את המכונית. בתוך שניות היא סוטה מהדרך, נתקעת בעץ, פורצת מתוכה להבה.

הנער רץ למכונית. רק דמות אחת יוצאת ממנה. האישה.

בבית חולים היא מתבשרת שהן בן הזוג שלה והן הילדה נהרגו בתאונה.

היא לא בוכה. שותקת.

מישהו בעיתונאים צועק לה ברגע די ראשוני בסרט, "זה נכון שאת חיברת את המוסיקה של בעלך?"

היא שותקת.

ברדיו מודיעים שאחד הקומפוזיטורים החשובים ביותר נהרג בתאונה..

בלווייה מדברת אישיות פוליטית חשובה.

האישה, צופה בשידור הלוויה ממיטת בית החולים, שותקת.

זהו סרט על שתיקת אישה..."

מתוך הפוסט של: קורינה הסופרת (corinna hasofferett)

סרט לשבת: כחול, לבן, אדום. קריסטוף קישלובסקי.