עוצמה סמויה
"You may not be her first, her last, or her only. She loved before she may love again. But if she loves you now, what else matters? She's not perfect - you aren't either, and the two of you may never be perfect together but if she can make you laugh, cause you to think twice, and admit to being human and making mistakes, hold onto her and give her the most you can. She may not be thinking about you every second of the day, but she will give you a part of her that she knows you can break - her heart. So don't hurt her, don't change her, don't analyze and don't expect more than she can give. Smile when she makes you happy, let her know when she makes you mad, and miss her when she's not there."
— Bob Marley
פוסטים אחרונים
- ראו מה מצאתי 28/3/14
- מי אחראי להחרפת ליקויי הבניה 15/2/14
- תערוכה מציורי המנוח יצחק רז 30/6/13
- דה מרקר העתיק כתבות ממעריב ויפצה את העיתון והכותבים בכ-3.5 מיליון ש"ח 18/10/12
- פיצול אישיות או רב משמעות גרידא 14/5/12
- מבקש סליחה 28/4/12
ארכיון
דה מרקר העתיק כתבות ממעריב ויפצה את העיתון והכותבים בכ-3.5 מיליון ש"ח
מערכת PsakDin.co.il [יום חמישי 18 אוקטובר 2012] לפסק הדין בעניין מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נגד ביזנסנט בע"מ ואח' בית המשפט המחוזי מרכז קיבל בחלקה את תביעת מעריב וכתביו וחייב את אתר האינטרנט דה מרקר ושניים ממייסדיו, לפצות את העיתון והכתבים בכ 3.5 מליון ש"ח ,לאחר שקבע כי דה מרקר העתיק מהם מאות כתבות. מעריב וחלק מכתביו, הגישו שבע תביעות בעילת הפרת זכויות יוצרים כנגד אתר The Marker ובעלי תפקידים בו, בטענה כי נהגו להעתיק מהם כתבות, וביקשו פיצוי של 40,000 ש"ח בגין כל כתבה שהועתקה. לטענתם, בין השנים 2000-2002 ביצע דה מרקר סקירות עיתונים יומיות, ובמסגרת זו העתיק ממעריב חלקים נרחבים מתוך 453 כתבות ולא נתן קרדיט לכתבים. התובעים טענו, כי דה מרקר דיוור את הכתבות ועשה בהן שימוש מסחרי, וכי ההעתקה בוצעה בסמוך למועד פרסומן, כך שנמנעה מהם האפשרות ליהנות מפרי עמלם. מעריב הוסיף, כי לא ידע על העתקת הכתבות עד שנת 2001. דה מרקר הודה כי זכויות היוצרים בכתבות שייכות למעריב ולכתבים, וכי העתיק חלק נרחב מהמלל מבלי שקיבל לכך הרשאה פורמאלית, אלא שלטענתו, מעריב הסכים לשימוש במשתמע, כיוון שידע עליו במשך שנתיים ובחר שלא למחות. עוד טען, כי השימוש נעשה בהתאם לנוהג סקירת עיתונים באותה תקופה, ושאינו מחייב מתן קרדיט לכתבים, וכי השימוש בכתבות היה הוגן ואף הועיל לתובעים. לחילופין נטען, כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי או לקבוע כי לתובעים אשם תורם בשיעור של 100 אחוז. השופט בנימין ארנון קיבל את התביעה בחלקה. נקבע בין היתר, כי דה מרקר העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מכתבות מעריב, וכי הנתבעים לא הוכיחו קיומו של נוהג, המהווה תחליף להסכמה מפורשת לפרסומן. אתר דה מרקר, כך נקבע, הינו גוף מסחרי לכל דבר, שגבה כספים מהמפרסמים באתר ובדיוורים בהם נכללו הכתבות, ועל כן לא מדובר בשימוש הוגן ביצירה. עוד נפסק, כי דה מרקר היה מחויב לתת קרדיט לכתבים, ומשלא עשה זאת, הפר את זכותם המוסרית. עם זאת נקבע, כי השימוש הפומבי והיומיומי שנעשה בכתבות מוכיח כי התובעים ידעו על כך בשלב כלשהו לפני שהלינו על כך לראשונה, ועל כן יש לייחס למעריב אשם תורם בשיעור של 50 אחוז, ולכתבים בשיעור של 66.66 אחוזים. לבסוף נקבע, כי דה מארקר ושניים ממייסדיו (שחויבו אישית), ישלמו למעריב 2,232,666.5 ש"ח ולכתבים 1,208,332 ש"ח.
לפסק הדין בעניין מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נגד ביזנסנט בע"מ ואח' למדור: קניין רוחני אתר המשפט הישראלי "פסקדין" |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#