כבר זמן רב שאני לא כותב. עבודה חדשה שנמצאת בחיתוליה (טפו כפול 3) הרחיקה אותי מהמקלדת. מה גם שלא בדיוק היה לי על מה לכתוב. אומנם קרו דברים בחיי, חלקם משמעותיים וחלק ממש שטותיים, אבל הראש לא היה פנוי, והלב עבד כהרגלו שעות נוספות.

היכרתי אותה באחד מהאתרים, חמודה אמיתית עם חיוך שקנה אותי (ככה זה כשאתה בן מזל דגים עם חולשה לחיוכים). דברנו בטלפון ואחרי שעה בערך החלטנו להיפגש למחרת. לפגישה, בבית קפה - בר באזור מגוריה  הלכתי בלי ציפיות מיוחדות, כבר הייתי בכאלה והתוצאה הסתיימה בדרך כלל במפח נפש.

מבט ראשון אל עיניה הכחולות בהירות ואני מרגיש שהלב שלי מתחיל להינמס, היא כל כך חמודה. אנחנו מתחילים לדבר, היא צוחקת!, אני מתרגש כמו ילד אבל מנסה להראות קול. השיחה זורמת, ואני מחליט לגשש בעדינות. אני מזיז לאט את היד שלי על השולחן לעבר היד שלה. אצבע קטנה נודדת אל אחרת. אנחנו מחזיקים ידיים. ואז זה קורה, נשיקה. אני מרגיש את היד שלה מלטפת את ראשי.

"לך איתי לאט" היא אומרת. אנחנו יוצאים, מחזיקים ידיים. אני שואל אותה: "ניפגש שוב?" "ניפגש" היא אומרת, "יהיה בסדר".

יומיים אחרי זה היא אומרת לי: "אני לא חושבת שזה יסתדר ביננו". אני נשאר רק עם הבילבול.