לפני כחמישה חודשים ומחצה נפרדנו.

האהבה החזקה מחד

לעומת רפיון ידיך מאידך

לא הותירו אצלי מקום לעוד הרהור נוסף

על אלו שכבר הרהרתי בעבר-

ועזבתי.

הוספת לעקוב אחריי-

אני יודעת.

בחלק מהמקומות אף השארת אחריך עקבות...

ואלו אני,

כפי שהבטחתי לעצמי-

המשכתי הלאה...

אינני מהמתרפקים על הכאב.

חזרתי לחייך

להיות אנרגטית ומלאה בשמחת חיים-

כפי שאני.

ולפני שלושה חודשים החלו לצוץ ניצני אהבה חדשה...

איש אוהב ודואג

ויפה וגדול וחזק

אישֶלי...

ואלו אתה...

באחד הימים

(מסתבר שבסמוך לזמן בו החלה לפרוח אהבתי החדשה)

חשת ברע.

כשהגעת לביה"ח, החליטו הרופאים על צנתור

ומכאן הובלת לניתוח בלבך-

הלב שאהב "בעוצמות" (כהגדרתך)

ונשבר...

רק השבוע נודע לי כל זאת

כשהתקשרת

ובקשת

לחזור...

תם ונשלם!