מהפך: שובו של הברק

השבוע התקיים הדיבייט השני בין המועמדים לנשיאות ארה"ב, מיט רומני וברק אובמה. אחרי השעמומון הקודם, הפעם היה תענוג. אובאמה, שישן בעמידה בעימות קודם, הגיע שופע כריזה וחיוניות. גבירותי ורבותי: מהפך.

הפורמט:

העימות  השני בסדרת הדיבייטים נוהל בסגנון שונה מהראשון. בעימות הראשון עמדו המועמדים מאחורי פודיום והשיבו לשאלות מנחה מרוחק. העמדה זו יצרה תחושת ריחוק הן בין רומני לאובמה, והן בינם לבין הקהל. הפעם היה הפורמט שונה באופן מהותי.

הפורמט קרוי  Town Meeting ובנוי בסגנון של חוג בית. המועמדים יושבים במרכז מעגל ללא מחיצות, כדוגמת פודיום, בינם ובין הקהל. באופן זה הם חשופים הרבה יותר ולא יכולים להסתיר דבר. בנוסף לכך, הם יכולים לנוע במרחב בחופשיות, להתקרב ולהתרחק זה מזה ומהקהל.

הקהל מקיף במעגל את המתמודדים, ויש לו תפקיד חשוב יותר ממאסה ענקית באולם חשוך. המנחה ישבה למעשה בחזית היציע , ואפשרה לקהל להשתתף ולשאול שאלות. פורמט זה נותן לדיבייט תחושה של בלתי אמצעיות, ולמועמדים את האפשרות להיות משוחררים ונגישים יותר.

חוקי המשחק:

אולי בשל הפורמט המשוחרר יחסית, התנועה במרחב והשאלות של הקהל, אולי בשל הלקחים מהדיבייט הקודם, ואולי בשל טינה עמוקה ואותנטית שחשים המועמדים זה לזה, העימות היה מאוד אגרסיבי. רומני ואובמה לא היססו לנוע ישירות אחד כלפי השני, ולהשתמש במילים לא קלות ("לא אמת").

שובו של אובאמה:

בעימות הראשון  כשל אובמה כשלון קולוסאלי, שעלה לו באחוזי תמיכה לא מעטים. לדיבייט הזה הגיע מוכן לאחר מרתון אימונים. שוב ראינו  את אובמה המוכר – שופע הכריזמה, שטוף החיוכים, כובש, אחראי, מלא בבטחון ולא מהסס לתקן ואפילו להשתיק את יריבו. אובמה לא השפיל מבט, לא כתב ולא שירבט. הוא הישיר מבט לקהל ולמצלמות, חייך הרבה ונראה כנהנה. הוא ניצל את התנועה החופשית שניתנה לו, התקרב לקהל ולמנחה וממש "כבש" את הבמה ומרחב העימות.
אובמה נקט בסגנון אגרסיבי אך לא תוקפני, ועשה זאת היטב. הוא גם שמר את הנשק האפקטיבי נגד רומני לנאום הסיכום כאשר רומני לא יכול היה לענות (נאום ה 47% בו טען שאחוז זה מאזרחי ארה"ב הם מצביעי אובמה, תלויים בתשלומי הממשלה ורואים בעצמם קורבנות. http://www.haaretz.co.il/news/world/us-elections-2012/1.1825854).  הפעם מצא אובמה את האיזון  בין אמירות פוזיטיביות, המחויבות ממעמד הנשיא המכהן,  לבין תקיפת היריב הלא קונסיסטנטי שלו.

נפילתו של רומני:

הכשלון הראשון של רומני נעוץ בכך, שלא התאים את סגנונו לפורמט הדיון. רומני לא שינה התנהגותו באופן מהותי מהעימות הקודם. אולם מה שעבד אז, לא הספיק בדיבייט הזה. לזכותו של רומני עומד קולו הרך והנעים וסגנונו הבוטח. אולם היציבות השמרנית הזאת לא הספיקה בזירת האגרוף בה התקיים הדיבייט השני, בה הופיע יריב ראוי.

בהזדמנות הזאת אמליץ לצופים הישראלים לצפות בדיבייט במקביל לעיון בניו יורק טיימס. העיתון מבצע בדיקת עובדות לכל המחלוקות. ניתן לראות את זה כאן: http://elections.nytimes.com/2012/debates/presidential/2012-10-16 . לניו יורק טיימס, אמנם, יש נטיה לתמוך במועמד הדמוקרטי, אולם בדיקת העובדות מקצועית וממצה.

הכשלון השלישי של רומני: פליטות פה לא נעימות הנוגעות לנשים.

בעת דיון על תת יצוג של נשים במוסדות של מדינת מסצ'וסטס, בה כיהן כמושל, טען רומני כי לבקשתו הוצגו  בפניו "קלסרים מלאים בנשים" אותן מינה לתפקידים שונים. יש שתי בעיות בהתבטאות הזאת: ראשית הסיפור שלו לא היה נכון. ארגוני נשים יזמו את הפניה אליו ולא להפך. שנית, החפצת הנשים כאן פשוט לא נעימה. הקלסרים אינם מלאים בנשים, אלא בקורות החיים שלהן. (פרוט נרחב יותר ניתן למצוא כאן: http://www.thedailybeast.com/articles/2012/10/17/mitt-romney-s-binders-full-of-women-comment-sets-internet-ablaze.html) .

התיחסות זאת מלבה את חוסר הנחת מגישתם של בכירי הרפובליקנים כלפי נשים, דוגמת ההתבטאות האומללה של המועמד לסגן הנשיא פאול ראיין בנושא אונס  http://www.huffingtonpost.com/paul-slansky-/paul-ryan-said-something-_b_1832377.html / . בהמשך שטען  רומני שנשים צריכות שעות עבודה גמישות יותר על מנת להכין אוכל למשפחה ולבלות עימה זמן רב יותר. גישה זו לגיטימית ואף רווחת בקרב מצביעים רפובליקנים, אך היא אינה מקדמת שוויון בשום אופן.
אפשר גם למצוא המון מימים ברשתות החברתיות הנוגעות להתבטאות האומללה בנוגע לקלסרים, למשל כאן: https://www.facebook.com/photo.php?fbid=539853106044147&set=a.223098324386295.105971.205344452828349&type=1&theater

הדיבייט הבא:

מה מצפה לנו בדיבייט הבא? הדיבייט השלישי יעסוק במדיניות החוץ של ארה"ב. את מרבית הציבור האמריקאי נושא זה מענין פחות מאשר מדיניות פנים. אובאמה אומנם התאושש בדיבייט הזה, אבל אני לא בטוחה שזה מחק את מפלתו בדיבייט הראשון בקרב המצביעים המתנדנדים. יש להניח שהדיבייט הבא יהיה מענין ואגרסיבי לא פחות, אם כי הוא לא יתנהל בפורמט בו התקיים העימות השני. אני צופה נצחון שני לאובמה.

מסקנות והמלצות:

• יש להתאים את סגנון הדיבור וההופעה לפורמט הדיון.  התנאים האובייקטיביים משפיעים על הדיון והנאום ויש לקחת זאת בחשבון. מענין לראות אם אובמה יצליח להיות כה משוחרר מאחורי הפודיום.
• לשקר אין רגליים. בישראל אנו מורגלים במאבק בין סיסמאות ובין אמונות. בארצות הברית, כמה מוזר, מתווכחים על עובדות. כל עימות בין מועמדים הוא  מבחן לשליטה בעובדות, במספרים ובנתונים. ככל שהמועמד מיטיב לשנן את הנתונים הרלוונטים, כך יקל עליו להביך את יריבו ולזכות בנקודות עבור עומק והכרת המציאות.
• אסרטיביות  יוצרת דינמיקה חיובית. לא מגיעים לדיון פומבי כדי להתנצל. תקיפת הנקודות החלשות של היריב עוזרת ליצר מומנטום של הצלחה ולהוציא את היריב משיווי משקלו. יש להשמר כמובן שהאסרטיביות לא תהפוך לאגרסיביות מוגזמת.