הגעגעתי אז באתי..

הודעה במייל בישרה לי שנעלמתי. כן, נעלמתי. מכאן. בבקשה תשאירי לי מייל שנוכל לדבר קצת. אז שלחתי. ובכל זאת, התגעגעתי אז באתי., וכמו בשיר ועכשיו שמח כל כך.

עברתי על התכנים והפוסטים שפרסמתי ובאמת עברה שנה מהפעם האחרונה שביקרתי. אם היו אומרים לי שהשנה האחרונה תיראה כפי שנראתה, הייתי צוחקת ולא מאמינה. הרי לי זה לא יכול לקרות.. אבל בכל זאת זה קרה.

500 צעדים מפרידים בין החניון במרכז הלב בתל השומר למרפאה האונקולוגית. נשבעת לכם, ספרתי. המסדרון הארוך והמאיים שחוצה את בית החולים ומוביל מכניסה אחת לכניסה אחרת, לעולם אחר ולפעמים גם אל הלא נודע.

בשנה האחרונה חציתי את המסדרון לא מעט פעמים. בהתחלה אפילו לא התמצאתי, עכשיו אני מסבירה ללא בעיה.

הערה של לקוחה שלי על נקודת חן ברגל, הובילה אותי למסע. מסע של הגדרה עצמית, מסע של חיפוש הנפש פנימה. מסע על חשבון הנפש.

הנקודה, שהתבררה כסרטן מלנומה פעיל, הכריזה מלחמה. ואני, שועלת קרבות ותיקה לא התכוונתי לוותר לרגע. אז נלחמתי. גייסתי כוחות, חברות ומשפחה ויצאנו לדרך. ארבעה חודשים של ריצה אל מול שעון חול מתקתק, שני ניתוחים ועשרות רבות של בדיקות, זריקות ומחטים. ומשם.. המתנה ומאבק אדיר מלא בתעצומות נפש לשיקום עצמי.

אפשר לקרוא לזה גם המאבק על החיים מחדש. ומשם לניצחון, לתוצאות הטובות ולביקורות החיוביות והמבטים השמחים של הרופאים.

אז ניצחתי. קיבלתי את החיים בחזרה ועכשיו כמעט שנה אחרי, אני כאן בגירסה חדשה ומשודרגת. :)))

אז חברים יקרים שלי, לכו להיבדק.  זה מציל חיים.