כותרות TheMarker >
    ';

    הפוך על הפוך- הצד השני של המטבע

    אני במבי. נולדתי עדין נפש, הורי הם אריות. הם למדו אותי לטרוף, לשרוד בג'ונגל החיים.
    מאז אני חיי בשני עולמות- לוחך עשב וטורף.
    השקפת החיים שלי להציג תמיד את כל הצדדים של המטבע- את הטוב והרע, את היפה והמכוער. תמיד תחושו שמשהו לא בסדר-תמיד יש מסר כפול, מתנגש, מתנגד.
    אני נגד דוגמטיות. זוה היא התכונה השנואה עלי ביותר. אני מאמין שאנשים חייבים לצאת מהמקום הנוח להם כדי להתפתח ולעבור את השינוי, וזה חייב להתבצע אצל כולם, כל הזמן.
    בלוג זה הוא הרשומון שלי.

    0

    "עניין של הרגל" – תלוי בעיני המסתכל

    13 תגובות   יום שבת, 20/10/12, 08:14

    לפני מספר ימים קמה מהומה גדולה סביב השיר "עניין של הרגל" – של אלונה קמחי ויזהר אשדות, כתוצאה מהחלטתו של ירון דקל – מפקד גל"צ שלא להשמיע יותר את השיר.

     

    השיר נכתב על חוויות השירות של מספר חיילים. את הזוועות שהם חוו בשטחים ועל הדרך האכזרית שבה הפכו אותם, את הנערים הצעירים לרוצחים בדם קר.

     

    על מה המהומה? על המילים:

     

    ללמוד להרוג - זה עניין של הרגל.

     

    כן!  כל המלחמות הבלתי פוסקות, כל הסכסוכים הארוכים והעקובים מדם, מובילים למקום אחד בלבד- לשנאה תהומית ולהרגל להרוג

    המנהיגות המתלהמת מנצלת את חולשותינו ופחדינו ומלמדת אותנו שגזענות היא עניין של הרגל.

    זה לא משנה מי שר אותה, הימין או השמאל, היהודי או הערבי, צפון קוריאה או דרום קוריאה

    זה תמיד מתחיל בחייל מבוהל, ונגמר בשנאה תהומית של העם האחר... .

     

    אז הנה המקור של אלונה קמחי ויזהר אשדות - השמאלני

     

    ''

     

    והנה קליפ התגובה ה"ימני" 

     

    ''

     

    אלא מה - שניהם מזעזעים ורלוונטיים באותה מידה.

     

    ללמוד לאהוב ולהיות בן אדם - זה עניין של הרגל

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/11/12 18:54:

      צטט: מריה קזחוב(מנצ'וריה) 2012-10-20 08:53:48

      השיר נכתב לקראת הגיוס של הבן שלהם. בגלל שנאסר לשידור - הוא הולך לככב בהמון הפגנות נגד הכיבוש  הלוואי ויהיו המון הפגנות נגד הכיבוש ושיהיו בהן המונים

       

      צטט: philia 2012-10-27 10:45:29

      אולי אני משוחדת. אולי. רק אולי. אבל לי "קצת" לא נוח שבא בן אדם. יותר כותב מאיפה שכואב לו ואז באים אנשים גוזרים תמונות ומלבישים על הרגשות שלו. והמצנזרים. נו-טוב. כבר צינזרו פה כל-מיני דברים. ומוזר לי לכתוב את זה הבוקר הזה. בדיוק כשאני שומאת את השורה "נבואות האימה" כשביבי-ליברמן מחיכיים להן שלובי זרועות . . . בוקר אור צעקה

      בוקר טוב גם לך... אכן, אפוקליפסה רומנטית - זוגיות מהשטן...

      ''

        27/10/12 10:45:

      אולי אני משוחדת. אולי. רק אולי. אבל לי "קצת" לא נוח שבא בן אדם. יותר כותב מאיפה שכואב לו ואז באים אנשים גוזרים תמונות ומלבישים על הרגשות שלו. והמצנזרים. נו-טוב. כבר צינזרו פה כל-מיני דברים. ומוזר לי לכתוב את זה הבוקר הזה. בדיוק כשאני שומאת את השורה "נבואות האימה" כשביבי-ליברמן מחיכיים להן שלובי זרועות . . . בוקר אור צעקה

        23/10/12 08:41:

       

      חרב פיפיות זה עניין של הרגל

      כי לנו, רק לנו, אדמת ישראל.
      הם? מ'איפכת, שילכו לעזזאל.
      חמומי מוח שרוצים לראות רק דם,
      לא יכולים לחזור להתנהג כבני אדם.

      להיות אדם זה בכלל עניין של הרגל שכנראה 90 אחוז מכלל האוכלוסייה בארץ ישראל לא הורגלו בו...
        22/10/12 05:01:
      לעופר שלום. ההבדל הוא בזה שמה שאתה מכנה "ילד "אצלנו זה בחור שבגר.אולי לא מספיק. אך יחד עם זאת יש לו כבר' את הבסיס והיכולת לחשיבה עצמאית כפי שאתה בןחר לעשות במקרה האישי שלך. שלא כמו אותם ילדים "תרתי משמע" המונעים ומובלים בידי מנהיגים והבטחות שוא.אני למשל עדיין לא שמעתי על בן או נכד של מנהיג פלסטיני ש"מתאבד" על המצווה לחסל יהודים.

      צטט: shabat shalom 2012-10-21 21:22:53

      1. אני זוכר את החרם על שיר השלום. חרם דבילי אז. אם החרם של גלי צהל על השיר של יזהר אשדות הוא בגלל המילים ("להרוג זה הרגל"9 אז החרם הוא לא רק מטומטם אלא מסוכן משום שאין בשורה הזו כלום מן הביזוי של החילים. כל צבא, באשר הוא צבא, מחנך את החילי לפעול כאוטומט. בקרבות - חיל עומד בפני מצבים מסוכנים ולעיתים הוא צריך לפעול כאוטומט (בלי לאבד את צלם האנוש שלו). אם על זה מחרימים - מה יהיה כשתהיה ביקורת צודקת הרבה יותר חזקה

       

      ראשית אני לחלוטין מסכים אתך.. בנוגע לביקורת הרבה יותר חזקה? לא עושים כלום... פשוט מתעלמים. ככל שנורא יותר, מזעזע יותר- כך ההתעלמות נוחה יותר.

      חוץ מזה - קל עם השמאל - או כפי שהוגדר small- חזק על חלשים!!!

        21/10/12 21:22:
      1. אני זוכר את החרם על שיר השלום. חרם דבילי אז. אם החרם של גלי צהל על השיר של יזהר אשדות הוא בגלל המילים ("להרוג זה הרגל"9 אז החרם הוא לא רק מטומטם אלא מסוכן משום שאין בשורה הזו כלום מן הביזוי של החילים. כל צבא, באשר הוא צבא, מחנך את החילי לפעול כאוטומט. בקרבות - חיל עומד בפני מצבים מסוכנים ולעיתים הוא צריך לפעול כאוטומט (בלי לאבד את צלם האנוש שלו). אם על זה מחרימים - מה יהיה כשתהיה ביקורת צודקת הרבה יותר חזקה

      צטט: יוסף זיתוני 2012-10-21 09:52:29

      צטט: יוסף זיתוני 2012-10-21 09:41:58

      עופר יקר וחכם. אתה טוען לרלבנטיות של שני המקרים. ובכן יקירי בוא ואספר לך על ההבדל הפעוט שאתה בחכמה של בוגר יודע להבחין בהבדל הדק. כאן אתה רואה חייל שיש לו נקיפות מצפון על הרגלים מגונים שהוא רוכש בעת שירותו הצבאי והוא גם מספיק בוגר כדי לסנן ולנתח מצבים כבוגר והדגש על הבגרות וההבנה שלו ושלך ושלנו עם כל ההיסתיגויות. ומצד שני נוטלים ילדים בני שמונה ואולי פחות ומלמדים אותם את מלאכת ההרג והרצח של כל מה שהוא מייצג את העם היהודי.וכל המרבה הרי זה משובח להרוג נשים ילדים ופעוטות הרי זהו שיא האקסטזה בעבור גיבורי המתאבדים. ולפתע בא בחור חכם נאור הומני כמוך ואני יודע שאתה כזה ומשווה בין שני המצבים וטוען לאותה מידה של רלבנטיות. באמת? עד היכן נגיע בטמינת הראש בחול? יש ביטוי בעברית שעונה על מצב כזה והוא "חכמים להכעיס"וכאלה הם מי שמתעלמים מהאמת .ואיתך הסליחה.

      יוסף היקר

      ראשית אני שמח שקראת את הפוסט שלי כי חשוב שתהיה הדברות בין אנשים עם דעות שונות.

      אני מעלה את הדילמה- לא בגלל שאני חושב שהם נפלאים. זה בכלל לא חשוב.

      אני מסתכל רק עלינו, כחברה, עלי ועל חברי ששלחו אותנו להיות במחסומים. שם זה רע... בשום צורה זה לא נעים לעשות סלקציה, ולא משנה הסיבה. אני לא רוצה שילדי ישראל האחרים יחוו חוויות קשות כאלו. צריך לעשות הכל להפסיק. שלום, משהו, לא יודע- מה שתחליט- אבל שיפסיק המצב הזה, דווקא בגלל המצפון שלנו, הרגישות שלנו, ודווקא בגלל ההומניות שלנו. 

        21/10/12 09:52:

      צטט: יוסף זיתוני 2012-10-21 09:41:58

      עופר יקר וחכם. אתה טוען לרלבנטיות של שני המקרים. ובכן יקירי בוא ואספר לך על ההבדל הפעוט שאתה בחכמה של בוגר יודע להבחין בהבדל הדק. כאן אתה רואה חייל שיש לו נקיפות מצפון על הרגלים מגונים שהוא רוכש בעת שירותו הצבאי והוא גם מספיק בוגר כדי לסנן ולנתח מצבים כבוגר והדגש על הבגרות וההבנה שלו ושלך ושלנו עם כל ההיסתיגויות. ומצד שני נוטלים ילדים בני שמונה ואולי פחות ומלמדים אותם את מלאכת ההרג והרצח של כל מה שהוא מייצג את העם היהודי.וכל המרבה הרי זה משובח להרוג נשים ילדים ופעוטות הרי זהו שיא האקסטזה בעבור גיבורי המתאבדים. ולפתע בא בחור חכם נאור הומני כמוך ואני יודע שאתה כזה ומשווה בין שני המצבים וטוען לאותה מידה של רלבנטיות. באמת? עד היכן נגיע בטמינת הראש בחול? יש ביטוי בעברית שעונה על מצב כזה והוא "חכמים להכעיס"וכאלה הם מי שמתעלמים מהאמת .ואיתך הסליחה.

        20/10/12 09:19:
      אני מסתכל על המסר - "ללמוד להרוג זה עניין של הרגל" לאו דווקא בעניין הפוליטי - אלא דווקא בעניין החברתי, אפשר לראות את הפשע המשתולל ברחובותינו. אנשים שהתרגלו להרוג ממשיכים גם החיי היומיום שלהם לפגוע באחרים - לדקור במועדונים, להשתולל על הכבישים, לפגוע בחפים מפשע , לצבור מחסני נשק- נגד מי? נגדנו!! ולהאטם רגשית לסבלות האחרים. אכן, הגולם קם על יוצרו. בחברה לא רק בצבא. ולנו כחברה- אין מענה.
      פחות חשוב, לדעתי, מה הסיבה שהשיר נכתב. מה שכן, השיר יכול לככב בהפגנות נגד הכיבוש וגם בעדו... תלוי מי משתמש ואיזה הקשר!!! ולענייני משפחת אשדות את קמחי - הגולם, אולי, קם על יוצרו.

      השיר נכתב לקראת הגיוס של הבן שלהם. בגלל שנאסר לשידור - הוא הולך לככב בהמון הפגנות נגד הכיבוש

      ארכיון

      פרופיל