| אל תשאל את מי מעשנת המדינה למענך, שאל מה אתה מעשן למען המדינה שלך... שאלתי- ונתפסתי.ממרום שנותיי (25), כנציג (לא רשמי) של דור ללא שם וללא מטרה, אני פליט של מערכת דו-קוטבית. הדוניסט קטן ולא מזיק, שמרוב סערות הפוקדות את עיניו ומעיקות על הנשמה, רק רוצה לברוח ולשכוח. לשכוח וליהנות. כל עוד אין לי מחויבות כובלת אלא לעצמי וללא כוונת זדון, אני מרשה לעצמי להתנסות."10.6 גרם ברוטו, זה מה שתפסו עליך." אמר לי החוקר, אותו נציג רשמי של "מגני המשטר והאזרח" (סתירה בפני עצמה), אותם כחולים עיוורים, ששיקול –דעת הנו דבר שכנראה "גדול עליהם" והם משאירים אותו לחברי-כנסת, שופטים, עורכי-דין ולתקשורת. כך שלדיון לא יהיה טעם במקום שכזה, כי אין אלה אנשי מחשבה, אלה אנשי מעשה, שאם רק תדליק אצלם מספיק "נורות אדומות", הם "יפרקו לך את הצורה" עם בולדוזר ואוסף אלות ראוי לשמו, ובאכזריות השמורה למשטרים אפלים. עדיף לחייך ולשחק אותה טיפש.מודה. למה לא. מדי פעם צריך לקחת אחריות, גם אם זה על שטות גמורה. השוטר שעצר אותי, הרים את המכשיר בעוד "החומר האסור" והמתוק נשרף לו לאיטו. אחרי חיפוש קצר ומהיר, ללא הכחשות ו-"בשיתוף פעולה ראוי לציון" ל-"עבריין" כמוני, נמצאו ברשותי עוד מספר גרמים של "חומר אסור". הכניסו אותי לניידת, עם האוסף של "ראיות" שמצאו עליי. רק שהשוטר שכח, בעודו נוהג ומחזיק סמים בידו, שהחומר במכשיר עדיין נשרף. ועם כל החלונות סגורים מהקור, החלה הניידת להתמלא בריח ועשן מתוק של חשיש. "למה לא? גם להם מגיע ליהנות..." אני חושב לעצמי. הם התחילו לעשות לי הרצאה משיחית על הפגע שנקרא סמים, עוד טיפות רעל סטריאוטיפיות שמטפטים לנו מגיל צעיר, דרך התיכון, הצבא והלאה: "מריחואנה זה סם כניסה... הוא הורג!!! וכו' וכו'... ואני רק חושב לעצמי, אדוני השוטר, בן-אדם/חזיר, קצת, אבל ממש קצת, פרופורציות. כי מה שמחדירים לנו למוח, זה מה שקורה בסופו של דבר. זו נבואה שמגשימה עצמה, אבל רק מפני שהיא נזרקת לאוויר העולם. בתחנה אמרו לי להמתין, אז המתנתי. שלוש וחצי... ארבע לפנות בוקר ויש לי שיעור על "משטר ודמוקרטיה במדינת ישראל" על הבוקר. כמה אירוני. כבן-אדם שמנסה לפתור דברים בחיוך, דניאל גרנט גרם ל-"שוטרעים" לסמוך עליו, והם בתמורה החלו לדבר בינם לבין עצמם על "מבצע האכיפה" לתפוס סטודנטים רעים ופרועים, "שאוהבים סקס וסמים", ודניאל, איש יקר, יושב ומאזין. למה לא בעצם? אין זו עבירה, איני יכול לסתום את אוזניי, הרי הנה שער הכניסה שלי לעולם ללא חשש היתפסות, אני יתפוגג לי בשקט אל תוך האפילה ואחזור לאנונימיות מבורכת.לאחר שעה וקצת של המתנה, שבמהלכם החלטתי להחכים את עצמי בזכויותיי הבסיסיות והצעות איך להגן על עצמי כמו: "חפצי ערך יש להשאיר במקום מתאים ושמור (איך לא חשבתי על זה מקודם), רצוי בכספת מוסתרת ועדיף בבנק (טוב לדעת עם מי המשטרה משתפת פעולה...)" וכו', החוקר הגיע. קצין בדרגה נמוכה, שניסה להוציא ממני מידע על פעילות בתוך המכללה. ואני שיודע את זכויותיי, עונה לו בדיוק על מה שקשור למקרה זה ותו לו. יושב מחייך וצוחק, רגוע למה להילחץ. חולשה זה משהו שטורפים חשים בו, ולי אין שום עניין לגלות מה מסתתר בין שיניו של הכריש. אז הודיתי באחזקה של חומר הנחשד כסם למטרות של "שימוש עצמי". לאחר מכן הבטחתי לחוקר שאני אשנה חוק אווילי זה, בעודי מצטט לו את גנדי (ההוא מהודו), הוא לא התרשם והציע לי לעבור לאמסטרדם. מקובל עליי, רק תרשום לי צ'ק ואני על המטוס. φ |
changeyourheart
בתגובה על פילוסופיה בגרוש- אבל אולי עצה טובה
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה