גם אני כמו חלק ניכר מאזרחי המדינה ממלא את חובתי אחת לשנתיים וחצי והולך לבחור. גם אני כמו אחוז ניכר מאותם מצביעים יוצא מאוכזב מהמעשים של הממשלה\ הכנסת הנבחרת. הסיבה לכך נעוצה בחור גדול בלימודי האזרחות, שמותיר את חלקנו בורים לעקרונות השיטה הדמוקרטית. לכן, לאור הבחירות הקרבות, ובמיוחד למענם של אותם מאוכזבים כרונים, הנה הפרק החסר בלימודי האזרחות:
ארבעת רמות המודעות של השיטה הדמוקרטית:
רמה 1. הרמה הגבוהה ביותר של המודעות שייכת לאינטרסנטים. מדובר בדרך כלל באנשי הון שלהחלטות השלטון יש השפעה ישירה על רוחב החיוך של הבנקאי האישי שלהם. להם יותר מכולם חשוב שהנבחרים יהיו האנשים הנכונים. כאלו שידעו לדאוג שהמכרז יגיע לכתובת הנכונה, שהתקנה הנכונה תחוקק, שהג'וב הנכסף יתקבל וכך הלאה. האנשים הללו משקיעים לא פעם כסף רב כדי שהאנשים הנכונים יבחרו, השקעה שנפרעת כאשר אותם נציגים אכן נבחרים.
גם ברמה הגבוהה יש שכבה של מודעים יותר, שכן בתמיכה במפלגה כלשהי יש סיכוי שאותה מפלגה לא תבחר, או שנציג מטעמה לא יכהן במשרד המבוקש. לכן המודעים ביותר אינם משקיעים במפלגה בודדת אלא במספר מפלגות. בצורה זו, אם להשתמש בשפת הרפתנים, תמיד יעמוד לרשותם עטין גלוי שאליו הם יוכלו להתחבר ולינוק מחלב המדינה.
רמה 2. כמעט באותה רמת מודעות נמצאים הבוחרים הסקטוריאליים. אותם בוחרים לא מיגעים את מוחם בזוטות כמו עתיד המדינה, מלחמה, שלום, רווחה, שוק חופשי, רמת החינוך, רמת הפשיעה וכו', אלא כיצד השלטון ידאג למגזר שלהם: איך חלק בעוגת התקציב יהיה גבוה משל כל אזרח אחר, איך צורכיהם יועמדו מעל הצרכים של כל האזרחים האחרים, איך יחוקקו חוקים מיוחדים בעבורם.
בהקשר זה ראוי לציין לא רק את הבוחרים אלא גם את הנבחרים. שכן בעוד רוב נבחרי הציבור שבויים באידאולוגיות גדולות (מלחמה ושלום) שקובלות את ידיהם, הנציגים הסקטוריאליים יודעים שכל אותן אידאולוגיות חשובות הן כלים נהדרים להגדיל את כושר המיקוח עבור שולחיהם.
רמה 3. רמת האמצע היא זו של "האוהדים". אותם אוהדים מתייחסים למפלגה כמו אל קבוצת כדורגל. בדרך כלל בחירת הקבוצה נעשית על פי שיוך קבוצתי כמו עדה, מקום מגורים או מעמד חברתי. הגמול העיקרי שלהם מהדמוקרטיה זו התחושה הנפלאה שקבוצתם ניצחה (שכן למרות הניצחון עדיין האוהדים - כמו רוב האזרחים - נמצאים בתחתית שרשרת המזון של השירות הממשלתי). הפסד הוא כמובן פחות נעים אך גם בו אפשר למצוא נחמה בסולידריות ובנאמנות של האוהדים כלפי קבוצתם שיוצרת תחושת שיוך.
גם כאן יש רמה מעט יותר גבוהה של אוהדים שיודעים לשדך את אהדתם לקבוצה בעלת הסיכויים הגבוהים לזכות באליפות. כך קורה שלקראת סיום העונה לקבוצה המובילה נוספת כמות רבה של אוהדים. באותו אופן "אוהדי הכדורגל" המתוחכמים יחליטו לאיזה מפלגה להצביע סמוך לבחירות כדי לזכות בתחושת הניצחון המופלאה.
רמה 4. וברמה הנמוכה ביותר נמצאים חסרי ההבנה הבסיסית ביותר, אנשים (כמו כותב שורות אלו) שמאמינים שעל ידי הליך דמוקרטי של שכנוע הדדי והצבעה העם באמת יהיה מעורב בשלטון ויכריע מה יהיה בגורלו. גורלם של חסרי מודעות אלו הוא להיות מאוכזבים פעם אחר פעם.
נכתב כשירות לאזרח (ולתשומת ליבו של שר החינוך הממונה על לימודי האזרחות). |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כדי ללמוד דמוקרטיה -- וכדי לשפר אותה -- חייבים להתנסות בה !
רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו.
אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת -- יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות -- היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?
העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה -- לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו.
כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-64 למדינה!
הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.
כשלמדתי תקשורת למדנו מונח שנקרא "ביות" איזה קטע שזה ממש כמו לאלף בעלי חיים. לביית אותם.
דובר שם על מצבים בהם אנשים מרגישים בצורה כזו או אחרת שהם נוטלים חלק, מה שמונע מהם לקחת חלק באמת ולהשפיע.
להקה כמו סאבלימינל נניח, ששרה "שירי מחאה". צעירים רוקדים במועדונים לצלילי שיריה, צורחים "העם מטומטם ולכן העם ישלם" (משיר אחר) ומרגישים באמת ובתמים שהם את מנת המחאה שלהם השפיעו, פשוט כי השיר הזה עוזר להם לפרוק אגרסיות ועושה ההיפך בדיוק ממה שכביכול לשמו נוצר (לגרום לאנשים לחשוב, שלא נדבר על למחות)
אתה מוזמן לעשות את ההשלכה על מערכת הבחירות.
אולי. אני כמובן לא יכול לשפוט את מי שמצביע (מודה שלא פשפשתי במוחם של המצביעים). על הנושא של המצעים יש לי הרבה מה להגיד וכנראה שזה יקרה באחד מהפוסטים הבאים.
מדבריך משתמע כאילו המצביעים עושים זאת על מנת שהם לא יצטרכו יותר לנסות ולהשפיע עד למועד הבחירות הבאות. נדמה לי שבמדינה שלנו הדברים ממש לא כך. המעורבות של האזרחים בסוגיות הציבוריות גבוה מאוד (ולעתים אף גבוה מדי). נדמה לי שדווקא סוכני השינוי אלה שמקדישים ממרצם וזמנם כדי לנסות ליצור כאן עתיד טוב יותר (כל אחד לשיטתו) טורחים גם לבזבז חצי שעה מזמנם להצביע במועד הבחירות. אך טבעי שמי שהעתיד הציבורי פחות מעניין אותו, ואינו טורח על כך באף אחד מימות השנה - יעשה את אותה פעולה גם ביום בחירות. בקיצור לא בטוח שאני מסכים אם הניתוח שלך.
וחוזר חלילה
זכות הבחירה היא כמובן רק אחת מהזכויות של הדמוקרטיה. אבל בישראל יש מספר נושאים הקשורים בדמוקרטיה כמו זכות הביטוי שהיא דומיננטית בעיקר לבעלי הכוח ובחוקים החדשים של לשון הרע שיצרה הממשלה בשנה האחרונה הזכות לביטוי הופכת לנכה. קיימת הזכות. להתארגן ולמחות אך הוכחה כמורכבת מאוד בזמן המחאה. בשעה שהרשות המוניצפלית התערבה התערבות גסה מהי טובתו של האזרח ופירקה את האוהלים ורק תחת לחץ כבד הם הורשו לבנות אותם במתחם הרכבת. אך המחאה היא אולי הזכות הבסיסית מול אטימות ווהוכחה כחסרת שיניים כי הופעלו נגדה הליכים בירוקרטיים מניפולטיביים ודורסניים כולל אלימות נגד מוחים ללא נשק. למשל זכות חופש הדת, האם הוא באמת ממומש בישראל? תנסה לנסוע בירושלים[והשטח האסור הולך וגדל] ובעוד מספר שכונות בארץ ביום שבת או להביא פצוע ביום כיפורים לבית חולים, כמות ההפרות של חופש הדת גדלה משנה לשנה.. נסה לבנות מבנה או לחפור בבאתרים ארכיאולוגיים ותמצא את עצמך מול חבורת אנשים הנוטלים את החוק לילדיהם ותאיים, תהרוס ולא תאפשר זאת. מחלקת מיון של בית חולים ברזילי נאלץ להמתין כדי להיבנות למרות הדחיפות בנושא, כי חרדים טענו שיש בית קברות מהמאה השניה מתחת למקום. אגב, אלה נושאים המרכיבים את הדמוקרטיה והם מכווצים בכל תכניות הלימודים וחוקים שנחקקו בשנים האחרונות בחסות המפלגה השלטת דרסה ומחצה את חופש הקניה שלך וזכות ההחרמה של מוצרים. בבתי ספר הופלו והוצאו ילדים אתיופים ומערכת החינוך הדגימה איך היא דורסת ברגל גסה את זכויות כל הילדים בישראל ללמוד בבית ספר אחד כשהיא יצרה בעצמה אפליה גזעית וזה מזמן כבר לא נקודתי.רבנים יוצאים בהצהרות המסכנות את הדמוקרטיה כמו לא להשכיר דירות לערבים ועוד גזירות רבות. הם מעל לחוק ולא נענשים. חופש הדת מופר בכל צורה בחסות המדינה, בחסות משרד הפנים, הדתות, הבריאות ואפילו השיכון בבניית עיר דתית -חריש עם אפליה בוטה כלפי החילונים שגרים שם וייאלצו לעזוב., ראה מקרה בית שמש שהחלה כעיר רגילה בישראל ובנו שם שכונות חרדיות והם השתלטו על כל העיר. חילונים מופלים, מוקצים ואם יש להם כסף הם עוזבים. חוקי הדמוקרטיה בישראל מופרים בכל החזיתות ואין מלך בישראל.
יש מדינות שההבדל הגדול בין המפלגות נוגע בעניינים של השקפת עולם
נישואין חד מיניים, הגירה , הפלות וליברליזם לבין שמרנות שזה ההפך
אין בעיות אחרות מהותיות על סדר היום הפוליטי והפוליטיקאים מזוהים עם הרעיון אותו הם מקדמים שאין צורה שיבצעו אחרת ממה שהבטיחו, בשאלות כאלה אתה יכול להחליט מי המועמד שלך בחמש דקות,הקו המפלגתי גם מחייב אותם שיהיו נאמנים להבטחות
ובאר הזמן אפר לפהק או למלא תשבצים
נראה לך שבכל העולם מתעסקים בפוליטיקה באותו להט והיסטריה
נראה לך שבפרלמנט אחר יש כל כך הרבה מפלגות ?
קנדה עם 30 מיליון איש מסתדרת מתויין עם 2 מפלגות ומפלגה אחת של צרפתים שרק רוצה כסף
ארצות הברית עם 350 מיליון מסתדרת מצויין כבר מעל 200 שנה עם 2 מפלגות עיקריות.אוסטרליה צרפת גרמניה הולד דנמרק ושאר מדינות סקנדינביה,גם הם בקדחת בחירותצ כל רבע שעה עם מבזק חדשות על כל גרפס של שר המדע וקלקול קיבה של יו'ר ועדת המינויים.
עם כל כך הרבה מפלגות ראש הממשלה עסוק רק להפריד ולהשכין שלום בין כל סיעות הקואליציה ועל מנת לוודא שהיא לא מתפרקת לו עדיף לא לעשות כלום.
ראש הממשלה לא מסוגל להשתלט על ההתבטאויות של שר החוץ ולא יכול לגרום לשר הפנים להחליט בענין שעון החורף
עוד דוגמאות?
אילולא מהמעברים של יושבי הממשלה והכנסת בין השלטון לתפקידי הון שמתגמלים אותם בעלי האינטרסים על מנת שכשישובו לשלטון תהיה להם לויאליות- אזי איך ניתן היה ללרפד בצורה כל כך נוחה את יחסי ההון-שלטון.
בכל מפלגה. מכל צד. בכל ממשלה שהיא.
ובדמוקרטיה הזו אנו בוחרים כל פעם מחדש.
וכאילו כדי להראות דוגמה לנכתב בפוסט בא חבר המפלגה עוזי דיין (שזמן קצר אחרי הצטרפותו לליכוד מצא את עצמו באחד התפקידים המתגמלים בשירות הציבורי - יו"ר הפיס) והביא בשורה דמוקרטית מרעננת : http://www.themarker.com/news/1.1845250