0

0 תגובות   יום ראשון, 21/10/12, 02:12

 צפעי שלווה לפותים בחזי, 

בניינים מחניקים סף ירכייך,

נשימותיי חושפות ורידי אבניים, 

רמץ ידיי מטנף את שדייך. 

 

שפתיים נעות ללא מחשבה,

פולטות אוויר חמים, ספחי מועקה - 

התנצלויות, מחוות כעורות של נימוס,

פרפר לילה נשרף בחדוות המנורה. 

 

ילדון ממלמל על שמץ גחלי אמש, 

מניח ראשו בערימות אפר, 

ספרים מוכתמים בארוחת הצהריים, 

שכבות זיכרון רחוק ומכפיר. 

 

איך תינוק מתקלף לסיד ואבנים?  

פניו אדמדמות ועטופות בושה,

כובד נשימתו מכווץ אל האין,  

מועקת תשוקתו נסתרת, מבזה אותך. 

דרג את התוכן: