פתאום משהו התחיל ביננו, דווקא ביום כיפור. הוא מזל סרטן, הוא לא מאוזן, גר עם ההורים, לא משקיע עכשיו בעבודה אבל עושה כסף גדול במעט שעות. לא הייתה לי כוונה רצינית אבל נכנסנו לעומק. הכרנו לפני שנה וחצי, במדבר בין חברים. היינו חברים שנה, הוא לא מושך אותי. שוב ושוב וידאתי וקיבלתי את אותה התשובה - לא מושך. פתאום משהו השתנה וצללנו עם זה. "את לא נפתחת באמת אלי" הוא אמר לי. בטח שלא, עם כל הגברים שיצאו ונכנסו לי ללב, זה לא הולך ונהיה קל יותר להישאר עם לב פתוח. הוא שידר שהוא שם, שהוא יהיה שם, שאנחנו בונים משהו. פחדתי שהוא חלש מדי בשבילי, שאני לא יכולה להכיל אותו כשהוא חלש, לאט לאט הצלחתי להישאר עם לב פתוח גם כשהוא בחולשה. החוזק שלו התגלה לי בצורות שונות והרגשתי שאני יכולה להיות איתו כשווה ערך לאישה חזקה, אני מוכנה להיות איתו. בחרתי.
מההתחלה לא היה את העניין של אם הוא יתקשר או לא, משחקי המשיכה היו בחוץ. בנינו משהו, הלכנו לעומק, מזל סרטן. "עמוק לי מדי" אמרתי לו, קשתית שמכוונת למעלה, אתה חופר במחילות. יש חיים מחוץ למעמקי הנפש. הרגשתי איתו יותר מכל אחד לפניו שאני יכולה להתפתח, לגלות, להתחזק בקשר הזה, הוא איתגר אותי להיכנס למקומות שברחתי מהם ויחד עם זאת זה לא היה קשר טיפולי. התחלתי להיפתח, לשים יותר משקל עליו, להרגיש בטוחה עם זה. כחברים עודדתי אותו ללכת בדרך הטנטרה, הוא נרשם לסופ"ש טנטרי ארוך שמיועד ליחידים עם מורה שמעריכה. כשהחברות העמיקה לקשר זוגי אמרתי לו - אולי נרשם ביחד לסופ"ש שמיועד לזוגות במקום שתלך רק אתה? הוא הסכים וביטל את הסופ"ש. התברר שהסופ"ש זוגות הבא יהיה רק במרץ, "לך לסדנת יחידים" אמרתי לו, זה בטוח יפתח לך משהו, יעשה משהו טוב לקשר גם אם אני לא שם. היה לי את הבטחון בו, בי, בקשר, יכולתי לשים את מלוא כובד המשקל ולהרפות. נרשם שוב.
במוצש אמרתי לחברים שהיו אצלי: "אני לא מאמינה אבל בסרטים עליו, פתאום יש לי תחושה לא בטוחה" בלילה התעוררתי מהבלחה של חרדת נטישה. בבוקר הוא התקשר ואמר שהיה מצוין, הוא עבר תהליך שהוא לא יכול לתאר אפילו עשירית ממנו, שהוא היה עם מישהי בצורה אינטימית, שהוא לא יודע אם אנחנו מתאימים מינית, שאני האישה הראשונה איתה הוא בקשר זוגי, שהוא לא יודע עדיין מה זו אישה, שאני והבן שלי חשובים לו וגם אם ניפרד הוא יבוא במיוחד להיפרד ממנו.
הייתי בין שיעורים, אספתי את עצמי, נשמתי.
|