"כשאתה צעיר, אתה חושב שאתה יודע אילו מכאובים ומרורים יביא הגיל. אתה מצייר את עצמך בודד, גרוש, אלמן, עם ילדים שמתרחקים ממך, חברים שמתים. אתה מתאר לך את אובדן המעמד, אובדן החשק-והנחשקות. אולי אתה חושב אפילו על עצם מותך הקרב, שמולו,  גם אם תצליח להשיג חברה זאת או אחרת, אפשר להתייצב רק לבד. כל זה הוא הסתכלות קדימה. אלא שאתה לא מסתכל קדימה ואז מתאר לך את עצמך מסתכל אחורה מאותה נקודה עתידית. לומד את הרגשות החדשים שמביא הזמן. מגלה, לדוגמא, כשהעדים לחייך מתמעטים, יש פחות עימות, ולפיכך פחות ודאות, בנוגע למי שאתה או מי שהיית. גם אם הקפדת על תיעוד-במילים, בקול,  בתמונות-אפשר שיתברר לך שתיעדת את הדברים הלא-נכונים. " (ציטוט מתוך הספר תחושה של סוף)

...........................................................................................................................

טוני, מספר את סיפור חברותם של 4 בחורים (שהוא אחד מהם) שלומדים יחד בתיכון אנגלי בשנות השישים ומבטיחים זה לזה להישאר חברים לכל החיים. בסיום לימודיהם מתפזרת החבורה וכל אחד מהם הולך לדרכו. וכפי שבדרך כלל קורה, הבטחות לחוד ומעשים לחוד.  כמה שנים אחרי...  טוני בגיל העמידה ומאחוריו קריירה, נישואים וגירושים. יום אחד הוא מקבל מכתב שמודיע לו על ירושה בלתי צפויה ממקור בלתי צפוי. ניסיונותיו לקבל את הירושה נכשלים ומאלצים אותו לפשפש בעברו, לאמת ולהתעמת עם זיכרונותיו ומעשיו.

ספר חכם ומסקרן, מיוחד, עמוק ומלא במשפטים מעניינים שבא למרקר.  הוא עוסק בזיכרון, זקנה ומשמעות החיים. זה מסוג הספרים שמחזירים לספרייה הביתית לערימת הספרים "שצריך לקרוא שוב" .

"תחושה של סוף" מאת ג'וליאן בארנס. הספר זכה בפרס 'המאן-בוקר' לשנת 2011. הספר יצא בסדרה לספרות יפה במודן הוצאה לאור