כמה טעות זה היה להתקשר אלייך

הנחתי שאם קפצת למחשבה היום

וגם במקרה חברה סיפרה שראתה אותך עולה לרכבת

(מה היה לך לעשות ב0700 בבוקר ברכבת מרחובות לת"א

ישנת אצל משהי.. או שעברת דירה.. אין לי מושג)

אז זה נכון שאתקשר אלייך.

גם אם עד לפני כמה חודשים ביקשתי שגם אם אמות לא תבוא.

חוסר המושג והאקראיות הזו..הם שהביאוני לטלפון הזה.

תאמין לי, מצב אחר לא הייתי מתקשרת

רציתי לשמוע שטוב לך. ושאתה לא כואב. 

התקשרתי. יצרתי קשר, ואז קיבלתי ממך יחס נוראי

אמרת שאתה לא רוצה לשמוע ממני, שלא תסלח לי לעולם,

שאני לא אתקשר יותר. ניתקת את הטלפון, השארת אותי עם מילותיי לעצמי.

למה שתתנהג אליי כך

הרי הכאב היה של שנינו.

אז מה הקטע שלך..

איך זה קורה שאנחנו הופכים לזרים גמורים עכשיו

אני שואלת את עצמי,

שאולי הבעיה היא בי..

שאני כזו טוטאלית וקשה לי בלי הסגירה הזו בננו

לדעת שאתה הופך לזר

שהחבר היחיד שהיה לי איננו

אין אף אחד שהיה שם כמוך

היית היחיד בחיי

כי אין לי חברים

כי אני אישה כזו שאוהבת לבד

ידעת את זה ידעת כמו תמיד

ובכל זאת בחרת להישאר בזרותך ובאנוכיותך

ובכאבך, והבטת בכאב שלי 

ועדיין בחרת לא לומר דבר ולשתוק

ולתת לי למות

כואב לי שלא סגרנו את זה כמו שצריך.

שנשאר הריח הזה

כמו ריח של גופה

וזה אחרי הרבה ימים של ריח פרדס שהיה בי

תחושה קשה..

צריכה להפנים אותה.

~

ועוד דבר, למרות שלא שאלת

אז לא. לעולם לא אסלח לך שבגדת בי.

שהיית מתכתב עם נשים זרות ומדבר איתן סקס

לעולם לא אסלח לך על זה. 

שהיית נותן את התשוקה שלך לנשים אחרות

אפס שכמותך,

שמונה הייתה נאמנה לך בגוף ובנפש

לא אתקשר שוב

לא אפעל באינסטינקט מולך

אינך ראוי לאינסטינקט של מונה