כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    מסביב לחצות

    0 תגובות   יום חמישי, 25/10/12, 02:08


    ''


    ראשית דבר

    אני אוהב ג'אז. כן, ג'אז. לא גדלתי על ג'אז, לא למדתי ג'אז, האמת, אני גם לא מתיימר להבין ג'אז. אבל אני אוהב ג'אז.

    מה בדיוק? אולי זה החופש, אולי היצירתיות המתפרצת, אולי יכולת האלתור. לא יודע לומר, קשה לשים את האצבע. אפילו במילה עצמה, jazz, יש קצב. מתפתל ומסתורי. מאתגר ומסקרן. JA.z.Z. נכון, אפשר לייחס את אותם דברים גם לכל סוג מוזיקה (או תחום יצירה) אחר, אבל באמת שאין טעם להתווכח 'מה', 'מי' ו'מי על מי'... נשאיר את הדיון פתוח. בתשובה אחת לפחות אני בטוח: ג'אז בבית שפירא (פ"ת). שם, מבחינתי, זה קרה. היה רגע של הארה. ניצוץ האהבה.

    כבר ראיתי בימי חיי הופעות ג'אז, שמעתי וטעמתי מהחוויה הזאת בשלל מקומות ונקודות זמן. ובין אם זה היה באולמות תיאטרון מעונבים ובין אם בפאבים קטנים או בתי קפה הומים -  דבר, מבחינתי, לא ישתווה ל קסם של הבית ההיסטורי הזה. איך קרה? מתי קרה? ומי נתן את...? אני ממש לא יודע. תנו לי פעם בחודש לראות שם הופעה וזהו... אני מסודר.


    לקראת פתיחת סדרת הג'אז לעונת 2012-13 בתאריך 25.10, יום חמישי הקרוב, אני מזמין אתכם לחזור אחורה בזמן ולקרוא משהו שאולי יעורר את סקרנותכם, ואולי את תאבונכם, לחוויה ג'אזית יוצאת דופן. ואם אתם רוצים לגלות עוד מסוד הקסם - פשוט תגיעו. הרשימה היא אומנם על הופעת הבלוז של אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק, אבל, אל תטעו בדבר, היא מייצגת נכונה את רוח הדברים. "קנקן..." מישהו? משהו?! הבנתם לבד.

    [*הטקסט המקורי מובא כאן לראשונה בשלמותו, למעט מספר שינויים מינוריים בעריכה]

     

         


    פתיחה
    פתח תקווה בלוז

    מתי בפעם האחרונה ראיתם הופעה שמתחילה בשעה 21:00. לא, לא כזאת שמסתיימת הרבה אחרי שידור חדשות חצות? מתי בפעם האחרונה הלכתם להופעה במקום שהוא בעל ערך היסטורי ולא כזה שהוא בעל ערך כלכלי? מתי בפעם האחרונה הלכתם להופעה שעולה 50 ₪ ובתמורה קיבלתם כוס שתייה חמה, בקבוק יין על השולחן וחמישה מוזיקאים שמנגנים עם כל הנשמה. מנגנים את קול הבלוז הזה. נו, באמת, אז מתי?


    בבקשה, להלן הפרטים: בית שפירא, הרצל 20 פתח-תקוה. מועדון הג'אז של עופר פורטוגלי מארח- אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק.
    זו השנה השביעית בה מתקיימת בבית שפירא סדרת הג'אז, שמארחת מדי חודש מוזיקאי ג'אז מובילים ויוצרים ישראליים חשובים. אני אמנם התוודעתי למקום רק בשנה שעברה, אבל אין ספק שעם רשימת המשתתפים השנה  (רשימה חלקית: מזי כהן, רביעיית יובל כהן, הטריו אדריאן-מגן-הולן, ולסיום, ריקי מנור במופע מחווה לבילי הולידיי) ובזכות האווירה הנינוחה, אמצא לי שם מקום של קבע. את השטר הראשון פרעתי כבר אתמול בערב הפתיחה.

    שני מוזיקאים מובילים, לצידם מתופף ותיק ושני נגנים צעירים, הפכו את פתח-תקוה, המושבה הראשונה על שפת הירקון, למושבה שמריחה מקרוב את גדות נהר המיסיסיפי. כן, בלוז זו מוזיקה שבאה מרחוק, מהדרום השחור של ארצות הברית. שם, במהלך שנות ה-30, התחילו מוזיקאים שחורים להוציא את הצער, את הכאב ואת ההשפלה שעברו על גופם בעבדות קשה בשירי הבלוז העצובים. השירים אומנם היו קצרים ובעלי מבנה קצבי קבוע, אך נשאו בתוכם מטען רגשי כבד מאוד.

    על נגן הבלוז המפורסם רוברט ג'ונסון סיפרו שמכר את נשמתו לשטן כדי שיוכל לנגן בלוז טוב יותר מכל אדם. האגדה הקסומה הזאת הציתה את דמיונם של לא מעט נגנים שניסו להגיע לאותו רגע עילאי. ג'ימי הנדריקס, אריק קלפטון, האבנים המתגלגלות ולד זפלין הם ממש פסיק מאותם נגנים, 'אגדות רוק' של ממש, שגדלו על המיתוס הרוברט-ג'ונסוני. כמו רבים הם פתחו לב רחב למדי לבלוז הטהור והכניסו אותו גם במוזיקת הרוק הלבנה.

    למרות תנאי הפתיחה הקשים, המאבקים ההיסטוריים והמלחמות האינסופיות, בארץ המוסיקה הזאת פחות מוכרת לקהל ואין לה כמעט מסורת ראויה. יש מספר מאוד מצומצם של אומנים שהצליחו ממש להכניס את הבלוז לשפה העברית ואת הקצב בשירים הישראליים. יצחק קלפטר ("ער בחלום"), שלמה מזרחי ("בלוז הגיטרה והתרנגולת השחוטה") וגרי אקשטיין ("בלוז בית הקפה") שעשו זאת בעבר, הם רק חלק מאותו קומץ. היום תמצאו בעיקר להקות שעושות זאת בשפת המקור (Sobo, CG & the Hammer band) או את רוני פיטרסון, נגן הגיטרה הנפלא, שעדיין מנגן, יוצר ומופיע עם להקה בשירים מקוריים ובמחוות לגדולי נגני הבלוז.

    עד שראיתי אותם אתמול, השניים (שמיר-אולארצ'יק), לפחות בתודעה הפרטית שלי, היו הדבר הרחוק ביותר מהגדרה של 'בלוז-מן'. הרי כולם זוכרים אותם כחלק מלהקת "כוורת", אולי הלהקה הטובה בכל הזמנים (גם אם לא יבחרו במצעד שמקיים בימים אלה ערוץ המוסיקה, "מוסיקה 24", בשיתוף עם מעריב). אפרים, על גיטרה חשמלית, זכור כממושקף הצנוע, זה שהגיע ללהקת הנח"ל שנה לאחר שעלה מפולין. אלון, שגם בו יש מן ה'גפילטע' הפולני- כנגן בס עם השיער הפרוע.

    הדרך המוזיקלית של השניים, כמו גם של שאר חברי השביעייה, התפצלה עם השנים לנתיבים חדשים, חדשניים אפילו, ושונים.

    [
    בשנות ה-80 מי שרקד לכל הבנות וצעק "והרבה אורות. הו-הו-הו, תנו לי בוגי" היה אפרים. באמצע ה-90 הוא הוציא את אלבום ההופעה "ערב של יום בהיר", אוסף חי עם מיטב הלהיטים. אלון, לעומת זאת, שיצא לתקופה ללימודי מוזיקה בארה"ב, חזר לארץ לכבוד 'האיחוד ה-1' המפורסם ב-84. הוא השתכנע להישאר והוציא אלבום בעברית. אגב, הוא זה שכתב, במיוחד עליו ועל מאיר פניגשטיין, את "מאיר ואלון" ("זהו מאיר, וזה אלון, שהגיעו מארצות הברית"). במהלך שנות ה-90 נגע גם בהפקה והיה זה שלמעשה ליטש בקפדנות ובדקדקנות את "רואה לך בעיניים", אלבום הבכורה המצליח של אתי אנקרי.
    ]

     

    יחד עם זאת, במהלך כל אותן שנים הם חזרו ונפגשו לא אחת בצמתים מוזיקליים-יצירתיים מרכזיים. בין אם זה באיחודים של כוורת (שלוש במספר); בין אם זה בעבודה על הפקת אלבומים; ובין אם זה באירוחים בהופעות, תמיד הייתה ביניהם הבנה וכימיה נהדרת. בשנים האחרונות כל אחד מהם מופיע עם הרכבים שונים, אבל לצורך ההופעה "נפגשנו", שהריצו בשנתיים האחרונות, הם חברו לעוד צלע מרכזית בכוורת, יצחק קלפטר.

    סיבוב החיים שעשו היה ארוך מספיק בכדי להקיף ולגעת בשלל ענפי העץ המוזיקלי. ועכשיו, עכשיו הם חזרו אל הקרקע וחשפו את השורש המסתעף. עכשיו הם בבלוז. איתם הצטופפו על הבמה הקטנה עמית הראל (פסנתר), גיא דגן (מפוחית פה) וישראל נחום (תופים). ביחד הם יצאו ל'טור דה-בלוז'. את המסע הם פתחו בדופק גבוה עם הרבה אנרגיה, אבל כל אותה העת הקפידו לבדוק את הדופק הפנימי שלהם ושל הקהל הנלהב. כל אחד מהם נתן לאחר אוזן קשבת והסולואים המוקפדים הדגישו את ההבנה המוזיקלית הרחבה והעמוקה שלהם. אפרים הוא למעשה זה ששר את כל השירים וזה שהוביל את הדרך בנתיב הנכון. הוא לא שכח להפנות את תשומת הלב גם לגיא דגן, שניגן מצוין במפוחית והוסיף לשירים טאצ' בסטייל דרומי.  

    את אבני הדרך של הבלוז ששר באנגלית אפשר למצוא כמעט בכל אוסף בלוז שמכבד את עצמו. שירים כמו "Johnny B Goode"  (צ'אק ברי) או "Blue suede shoes" (אלביס פרסלי), כבר מזמן נכנסו להיכל התהילה של הרוק'נרול.

    זקן חכם אמר פעם שאי אפשר ללמד כלב זקן תרגילים חדשים. על שמיר ואולארצ'יק (בלי להפגע, כן) אפשר להגיד שאולי אי אפשר, וגם לא ממש צריך, ללמד את אותם תרגילים חדשים, אבל את הישנים, את אלה שהם מכירים כבר בעל-פה, אי אפשר ללמד בשום בית ספר. גם לא בשום אוניברסיטה. הו-הו-הו, תנו לי בלוזי... בלוזי... בלוזי.


    מועדון הג'אז של עופר פורטוגלי מארח: אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק, 26.10.06.    
    [*הרשימה פתח תקווה בלוז פורסמה באתר NRG באוקטובר 2006]

    סיום ()

     

     

    אחרית דבר
    לפני כשעה חזרתי מג'אם מדהים-מדהים שהיה ב-88 עם אלי דג'יברי וגדי להבי ואני ממש לא יכול לסיים את הרשימה מבלי להוסיף על זה מילה אושתיים. כמויות הכשרון, של דג'יברי, ובעיקר של להבי (בן 16... שזה לא להאמין), שנשפכו שם באולפן הן ללא כל ספק מתנה. מתת אל. מי ששמע את השידור לבטח התענג על כל צליל. על כל תו. שעה של ג'אז חי, ללא פרסומות וללא כותרות מפוצצות. פשוט ג'אז. כחול-לבן.

    סוףהשבוע הקרוב (וגם זה שלאחריו) מזמן לכל אוהבי הג'אז והמוזיקה מס' גדול של הופעות משובחות ושוות במיוחד. צאו לפרגן. לכו להצביע... לייק.

    25.10.2012 (יום חמישי),

    רביעיית עמית פרידמן - בית שפירא, פתח תקוה. סדרת הג'אז בבית שפירא.
    אלי דג'יברי עם הפסנתרן גדי להבי - מרכז עינב, תל אביב. מצו ג'אז מיקס פסטיבל.
    מופע לזכרו של העיתונאי דניאל פרל ז"ל - להקת Boston Boys, הביג בנד של מעלות תרשיחא בניצוחו של שלומי גולדנברג, זמרת הג'אז רינת מסיקה, ואמן העוד עימאד דלאל במופע מיוחד המשלב קאנטרי, פולק, ג'אז ומוסיקת עולם - היכל לאמנויות הבמה, מעלות תרשיחא. ההופעה תועבר בשידור חי ב-88.

    27.10.2012 (יום שבת),
    רביעיית ענבר פרידמן - אוזן בר, תל אביב. ליין ג'אז באוזןבר.


    ** ** * ** **

    י. כל הזכויות שמורות 2012 ©

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      חלום קטן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון