כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דרך העיניים שלי

    0

    היו שלום, ותודה על הדגים. (ראיון)

    13 תגובות   יום חמישי, 25/10/12, 08:18

    לשרית השקס נמאס. נמאס לה להיות יחידה בתוך מאבק שנראה אבוד מראש. אבל אל תראו אותה בתור אחת שמוותרת בקלות. שרית השקס היא בחורה נחושה בדעתה שאף פעם לא פחדה לעבור מעל המחסומים שהסביבה הציבה בפניה. מי היא בעצם שרית השקס? זה מה שאני ניסיתי לגלות בימים האחרונים. אני לא כל כך יודע אם הצלחתי. אני יכול רק לקוות. אולי כדאי שנתחיל מההתחלה, שהיא בעצם סוג של סוף.

     

    בשלישי לאוקטובר, לפני כשלושה שבועות, יצאה שרית השקס (29) מאירוע בירושלים לזכרו של ישראל קרול ז"ל, יוצא בשאלה אשר שלח יד בנפשו יומיים לפני כן. השקס, ירושלמית מבטן ומלידה, הלכה באותו לילה במדרחוב בן יהודה עד שלפתע היא שמעה מוזיקה חסידית רועמת מתוך רמקולים. כאשר היא התקרבה היא ראתה באמצע המדרחוב מסיבת ריקודים לא חוקית של חב"דניקים אשר כללה הפרדה בין גברים ונשים על פי המסורת היהודית. השקס תפסה את היד של ידיד שלה והם הצטרפו לריקודים. לא עברו כמה שניות עד שהיא שמעה את אחד החבד"ניקים צועק לעבר ידיד שלה שהיא חייבת לעזוב מיד את המקום מכיוון שהיא אישה. בתגובה לכך השקס פשטה את הז'קט ואת החולצה שלה מול עיניהם המשתאות של כל הנוכחים. החב"דניקים אמנם נרתעו והלכו הצידה אבל עד מהרה נשות החב"דניקים הגיעו אליה וניסו לשכנע אותה ללבוש שוב את חולצתה. השקס החליטה באותו הרגע להתקשר למשטרה ולדווח על אותה מסיבה לא חוקית. כאשר השוטרים הגיעו הם חיכו עד לשעה 23:00 ורק לאחר מכן הם ביקשו מחסידי חב"ד להתפנות מהאזור בגלל שהם עושים רעש.

     

    ארוע זה היה יכול להסתיים בכך אבל בימים אלו, כאשר יש רשתות חברתיות באינטרנט, כל סטטוס או ציוץ יכול להפוך בקלות לאש בשדה קוצים. למחרת אותו הלילה השקס כתבה בעמוד הפייסבוק שלה על אותה תקרית בצירוף התמונה שהנציחה את הרגע ועד מהרה אותו סטטוס התגלגל לעמוד של "ישראל חופשית" ולעמוד של "סטטוסים מצייצים" בפייסבוק, שם הגיבו כמעט אלפיים אנשים והרבה מהם התקיפו מילולית את השקס. למרות מבול הקללות, אותו סטטוס גם קיבל יותר מאלף לייקים ותגובות שתמכו ופירגנו. לאחר קצת יותר משבוע כל הסיפור סוף סוף יצא מחוץ לגבולות הפייסבוק והתפרסם בשתי כתבות נפרדות - כתבה אחת מאת בת-אל אביר שפורסמה במקומון "זמן ירושלים" ובאתר NRG וכתבה נוספת מאת יוסי אלי שהתפרסמה במהדורת הדפוס של מעריב ביום שישי (12.10.21).

     

    ''

     

    כשנתקלתי לראשונה בכתבה במעריב התרשמתי מהמעשה ששרית השקס עשתה אבל רציתי לדעת עליה עוד. לאחר שמצאתי את הבלוג ועמוד הפייסבוק שלה, גיליתי שבמקומון של "זמן ירושלים" ובעיתון מעריב נפלו די הרבה טעויות והשמטות. דבר ראשון, ב"זמן ירושלים" מצויין שהיו אלה חב"דניקים שרקדו ברחוב אבל במהדורה המודפסת של עיתון מעריב אותם רוקדים הופכים להיות ברסלבים. יד מכוונת או טעות דפוס תמימה? דבר שני, שתי הכתבות תיארו את השקס כ"סטודנטית לפיזיקה" למרות שהיא בכלל סיימה את התואר הזה כבר לפני כמה שנים טובות. דבר שלישי, אף אחד משני העיתונאים של מעריב לא טרח לציין שהשקס היא יוצאת בשאלה אשר גדלה על ברכי החינוך הממלכתי-דתי בירושלים. דבר רביעי, שתי הכתבות דיווחו בהתלהבות על האקט של הורדת החולצה אבל התעלמו באלגנטיות מכך ששוב חב"דניקים עורכים בירושלים ארועים לא חוקיים בשטחים ציבוריים מבלי שהמשטרה מנידה עפעף.

     

    כמו כן הגעתי לבלוגים של יוצאים אחרים בשאלה כדי להכיר לעומק את סיפורו הטרגי של ישראל קרול ז"ל. ישראל קרול גדל והתחנך בחסידות גור. בתור נער מתבגר הוא נחשב לבעייתי ועל כן בעידוד הרבנים ובתמיכה של פסיכיאטר מטעמם, הוחלט שקרול צריך להיות מטופל בכדורים פסיכיאטריים. הקלות הבלתי נסבלת של חלוקת כדורים פסיכאטריים בישראל היא דבר ידוע במגזר החילוני אך לפני כמה חודשים התגלה בכתבה של "הארץ" שבשנים האחרונות גם החרדים גילו את נפלאות הפסיכולוגיה המודרנית. במגזר החרדי זוהי תופעה אפילו יותר מחרידה שכן נחשפים אליה מאות בני נוער חרדים אשר כל מחלתם הנפשית מסתכמת בדחפים מיניים טבעיים או מחשבות על חילוניות. למרות כל הניסים והנפלאות שתולים הרבנים בכדורים הפסיכיאטריים, לישראל קרול הם לא עזרו. הוא יצא בשאלה ובתגובה לכך משפחתו ניתקה איתו כל קשר. לאחר תקופה ארוכה של חיפוש עצמי בעולם החילוני וייסורים נפשיים שכנראה קרעו אותו מבפנים, ישראל קרול החליט ליטול את חייו.

     

    אלה ממכם שכבר קראו את הבלוג שלי אולי יודעים שאני מאמין שיש לנפץ לרסיסים את הסדר הסטטוס קוו בישראל. אני מאמין שכל הארגונים למען חזרה בתשובה, שלוחי חב"ד ומוסדות החינוך של ש"ס הם תופעות שהמדינה והטייקונים צריכים להפסיק לתמוך בהן. אני גם מאמין שיום אחד אחרי שממשלת ישראל תפריד את הדת מהמדינה, הרבה מהבעיות החברתיות והכלכליות של החברה הישראלית יפתרו. על כן אין להתפלא שעלה בי הרצון לראיין את שרית השקס אשר נלחמת בכפייה הדתית במשך שנים ארוכות למען כולנו – חילונים, דתיים, גברים ונשים כאחד. למזלי הטוב היא הסכימה ועל כן אני מציג בפניכם את הראיון הבלעדי והמלא שערכתי איתה לפני כמה ימים.

     

    שלום רב גברת השקס ותודה רבה שהסכמת להתראיין. בואי נחזור לאותו לילה ברחוב בן יהודה בירושלים. איך בכלל העזת לפצוח בריקודים סביב קבוצת חב"דניקים מיוזעים ולהוריד את החולצה מולם?

     

    "אני פעילה בירושלים כבר הרבה זמן וזה אחד הדברים הפחות "מעיזים" שהספקתי לעשות. הרחוב שבו החב"דניקים רקדו נמצא בשכונה פלורליסטית מובהקת, ברחוב מרכזי בירושלים מוקף איזורי בילוי ואנשים חילוניים ולכן מבחינתי לא היה שום אומץ בזה שהחלטתי לרקוד שם. כנ"ל לגבי להוריד חולצה. אני בן אדם מאוד ליברלי. כשאני הולכת לים אני לובשת ביקיני אז אני לא רואה סיבה שלא צריך ללכת ככה ברחוב. השתתפתי גם כן ב"מצעד השרמוטות" לפני כמה חודשים בירושלים ושם הלכתי עם הרבה פחות מביקיני".

     

    האם האקט של הורדת החולצה מול החב"דניקים היה אקט פמיניסטי, מחאה נגד הדת, או אולי מתוך כעס על הדתיים בעקבות התאבדותו של ידידך ישראל קרול ז"ל?

     

    "ספציפית באותו לילה באמת הייתי במצב מאוד מעורער. כשחוויתי את הדרת הנשים של החב"דניקים באמצע הרחוב זה התחבר לי לאותו מקום שהאוכלוסיה החרדית מעלימה בכוח את כל מה שהיא לא רוצה לראות. להם אין את הליברליות והפלורליזים הנחמד שלנו החילונים כביכול יש. כמו שהחרדים מחסידות גור העלימו את ידיד שלי, הרגשתי שגם החב"דניקים ברחוב ניסו להעלים אותי. באותו רגע לא יכולתי להפנות מבט, ללכת ולהתעלם. הרגשתי שאני חייבת לבדוק את העניין הזה כי אחרת זה היה מרגיש לי כמו בגידה, כמו התייאשות מוחלטת מהמצב. נכנסתי לשם לרקוד בקטע של דווקא. לא תכננתי מראש שאני אוריד את החולצה, ממש ממש לא. עשיתי את מה שעשיתי בלי לחשוב. זה קרה מתוך ההתנהלות שם, מתוך הדרך שבה החב"דניק משך לבחור שרקד איתי את היד וצעק עליו: "לא!! לא!! אל תרקדו פה! לכו מפה". כל הדם באותו הרגע עלה לי לראש והורדת החולצה הייתה אקט שאמר: אני פה ואתם לא תעלימו אותי".

     

    איזה קשר היה בינך לבין ישראל קרול ז"ל?

     

    "הוא היה ידיד שהכרתי לפני שמונה חודשים בכנס של "ויקפדיה". הוא בעצם לימד אותי איך לערוך בויקיפדיה ומאז שמרנו על קשר ונפגשנו עוד כמה פעמים. לא יצא לי להכיר אותו יותר מדי טוב. הסתובבנו באותם מרכזים ותמיד אמרתי לעצמי "טוב, יהיה לנו זמן להיפגש". ידעתי שהוא יוצא בשאלה מחסידות גור ולא רציתי לחפור בנושא הזה יותר מדי. זה היה פיספוס אישי שלי שלא באמת יצא לי להכיר אותו לעומק".

     

    איך את חושבת שאפשר לשפר את המצב של יוצאים בשאלה, כדי שמקרי התאבדות כמו של ישראל קרול ז"ל לא יקרו שוב?

     

    "צריכה להיות הכרה ממשלתית ביוצאים בשאלה כמו שמכירים בעולים חדשים. היוצאים בשאלה מגיעים מעולם שהוא אפילו נמצא יותר רחוק מזה של העולים החדשים. יש פערים ענקיים בין העולם של הדתיים לבין העולם של החילונים. לפי דעתי צריך להיות ארגון שקולט את היוצאים בשאלה ועוזר להם להשתלב בחברה. הרי המדינה היא זאת שהפקירה אותם ונתנה להם לגדול בניתוק מהעולם המודרני אז המדינה היא זאת שצריכה לדאוג להם. אני יודעת שיש הרבה יוצאים בשאלה שכועסים מהיחס שהצבא נותן להם. הצבא לא מוכן להכיר בהם כחיילים בודדים. הם עשו את כל המאמצים כדי להתגייס ולתרום אבל בגלל שיש להם קשר קטן ביותר עם המשפחות הדתיות שלהם, הצבא מחליט שהם לא זכאים למעמד של חיילים בודדים. זה מגוחך כי אין להם שום תמיכה כלכלית ואין להם שום מקום לחזור אליו בשבתות וחגים".

     

    את מכירה את הנושא הזה באופן אישי כי את בעצמך חזרת בשאלה. מתי זה קרה?

     

    "בגיל שש (צוחקת). בראש שלי באמת עזבתי את הדת בגיל שש. בפועל יצאתי בשאלה בגיל 16'".

     

    ואיך המשפחה והחברים שלך קיבלו את זה?

     

    "אמא שלי בכתה, בכתה ובכתה. אבל בנתיים חוץ מאמא שלי הרבה אנשים מהמשפחה שלי חזרו בשאלה. חברים לא היו לי אז כי למדתי בבית ספר לבנות. היו לי חברות והן קיבלו את זה בסדר. אני בן אדם שלא מסתיר את הדעות שלו. חוץ מאת אימא שלי זה לא הפתיע אף אחד. אני בכל אופן קיבלתי את היציאה בשאלה בהקלה מאוד מאוד גדולה. סוף סוף לא מתעללים בי".

     

    אז איך זה להיות אשה חילונית בירושלים?

     

    "זה קשה. דווקא בגלל שחזרתי בשאלה אני יודעת כמה החופש הוא שביר, כמה הוא לא טריוויאלי, כמה אנשים רוצים לקחת אותו. רוצים לקחת את החופש הזה בעיקר מנשים, ובעיקר מנשים ליברליות. לא רק שקשה לי לראות פה את האוכלוסייה החרדית, שברור מאוד מה האג'נדה שלה, אלא שבעיקר קשה לי לראות פה את האוכלוסייה החילונית באדישות שלה. קשה לי עם חילונים שאומרים "בואו נכבד אותם" למרות שהכבוד הוא ממש לא דו צדדי".

     

    אז למה את לא לוקחת את הדברים ועוזבת לתל אביב?

     

    "תל אביב היא בועה עוד יותר גדולה מאשר ירושלים. אם אני מתלוננת על האוכלוסייה החילונית כאן אז מה אני אגיד על האוכלוסייה החילונית שם? בתל אביב הם גם כן חיים בהרגשה של "יהיה בסדר" ואחר כך מחפשים את הפאב הבא שבו אפשר ללכת לשתות ולבלות. הייתה שם באמת את המחאה החברתית לפני שנה שבהתחלה עשתה איזה תהודה אבל בסוף זה נשאר באיזה קטע אקסטרווגנטי. מה שקורה בירושלים הרי במילא יקרה עוד חמש עשרה שנים בתל אביב אז אם כבר לעזוב אז לעזוב ישר לחו"ל כי תל אביב תהיה רק חניית ביניים מיותרת".

     

    האם היית ממליצה לנשים דתיות ולאותן חב"דניקיות שניסו לשכנע אותך להתלבש גם כן לצאת בשאלה?

     

    "האמת היא שעד שהמשטרה הגיעה עברה איזה חצי שעה טובה כך שדיברתי די הרבה עם אותן חב"דניקיות. אמרתי להן שהן צריכות לעשות את מה שהן רוצות, שיסתכלו באמת על מה שעושה להן טוב ויפעלו על פי זה ולא על פי מה שהחברה הדתית מנסה להכתיב להן. כשהייתי בלי חולצה החב"דניקיות אמרו לי שהגוף שלי נועד בשביל הבעל ואני עניתי שהגופות והנשמות שלהן שייכות אך ורק להן ולא לבעלים שלהן. לתל אביבים זה מובן מאליו שכל בן אדם צריך לעשות מה שטוב לו אבל צריך להבין שאצל נשים דתיות האגו האישי נרמס ביד מאוד גסה. החברה הדתית אומרת לאותן נשים להישאר בבית, לעשות ילדים ולטפל בבעלים שלהן. הן כמו כלי בידיים של אנשים אחרים. על כן הייתי ממליצה לכל אישה דתייה לעשות את מה שטוב לה בלי להתחשב בחברה מסביבה. כמובן שאם הרצון של האישה הוא באמת להאמין במצוות, להישאר בבית ולעשות ילדים אז מי אני שאגיד לה אחרת?"  

     

    את הרכזת של ירושלים בארגון "ישראל חופשית". מה את בדיוק עושה שם?

     

    "עוד לפני שהצטרפתי ל"ישראל חופשית" אני וחברה שלי עשינו הרבה פעילויות בירושלים כמו מסיבה נגד הכפייה הדתית ואיסוף תרומות לעמותה שעוסקת במחקר. באותה תקופה לא עמד מאחורינו אף ארגון. "ישראל חופשית" הם עמותה חדשה יחסית, רק בת שנתיים, והסיבה שהצטרפתי אליה היא בגלל שזה משהו חדש. זה מאוד חופשי, לא רק בטייטל אלא גם במהות. הצטרפתי אליהם גם כי הם יכלו לתמוך ולעזור לי לקדם רעיונות. הכל נעשה בהתנדבות כמובן. בהתחלה זה היה ארגון קטן אבל עכשיו הוא כבר יותר גדול. עם הזמן נהפכתי להיות שם מוקד של מידע. אם מישהו מהחברים שלי נתקל במקרה של כפייה דתית אז הוא מיד מתקשר אליי. הארגון של "ישראל חופשית" הצליח להעלות את הנושא של הכפייה הדתית כמה וכמה פעמים לסדר היום הציבורי אבל הרבה אנשים פשוט לא ידעו ש"ישראל חופשית" מאחורי זה. אביא לך כמה דוגמאות: כל העניין של התחבורה הציבורית בשבת שתפס כותרות למשך תקופה ארוכה, כל הנושא של הדרת הנשים, ההפגנה הענקית שהייתה בבית שמש. "ישראל חופשית" הם אלה שהנחילו את המונח "פראיירים" שאומץ לאחר מכן על ידי חברי "מאהל הפראיירים" שמפגינים נגד הממשלה. אתה יכול לראות באתר אינטרנט את כל הפעילויות. לצערי אני לא כבר לא אופטימית. זה קשה להיות כל הזמן סביב זה וכל הזמן להתקל במקרים האלה. המון אנשים עושים לייק בפייסבוק אבל ברוב המקרים אי אפשר להוציא אותם החוצה לרחובות. גם מבחינת פעילים ופעילות, קשה למצוא אנשים שיעזרו לארגן ארועים. אפילו אם אנחנו מנצחים לפעמים בכמה קרבות אני עדיין לא רואה איך במצב הפוליטי והדמוגרפי ששורר בארץ כיום אפשר להגיע למצב של שלום או דו קיום כשיש לך אוכלוסיות שלא רוצות דו קיום".

     

    מה עם הבחירות הקרובות? האם החלטת כבר למי להצביע?

     

    "שאלה קשה... זה מאוד בעייתי כי אני לא בדיוק מזדהה עם השמאל הכלכלי או הבטחוני ומצד שני מאוד מאוד קשה לי עם מה שקורה בליכוד. לפני שנה התפקדתי לליכוד ולצערי הפעם לא אוכל להשפיע בפריימריז כי מותר להצביע שם רק שנה וחצי לאחר שמתפקדים. בכל אופן עם רשימה שכוללת את ישראל כץ וציפי חוטבלי, לא נראה לי שאוכל להצביע עבור הליכוד. זה יהיה פשוט כמו לירות לעצמי בראש. אם נלך יותר ימינה יש את ליברמן שעם כל ההבטחות שלו לא עשה שום דבר ואם נלך יותר שמאלה אז יש מפלגות שאיתן אני לא כל כך מסכימה. יאיר לפיד היה יכול להשמע כבחירה פרקטית כי הוא כבר אמר שאין לו בעיה לשבת בקואליציה ואולי הוא קצת יאזן אותה אבל זה מרגיש לי לא נכון להצביע עבורו. נראה לי שבבחירות הקרובות אני אלך על הפן האישי. יש לי חברה שרצה לרשימה של מפלגת העבודה וחברה שרצה לרשימה של מפלגת מרצ ואם אחת מהן תגיע למקום ריאלי אז אני אבחר עבור המפלגה שלה כי זה יהיה כאילו אני מצביעה לה. אני לא תומכת בשלי יחימוביץ ואני לא מסכימה עם המצע של מרצ אבל אני מאוד מעריכה את שתי החברות שלי והלוואי שהן יהפכו להיות חברות כנסת".

     

    האם היית חושבת להיכנס לפוליטיקה בעצמך?

     

    "בחיים לא! אין שום סיכוי. שום מצב".

     

    אחרי שהסטטוס שלך עלה ב"סטטוסים מצייצים" קיבלת שם בערך אלפיים תגובות. הרבה מאותן תגובות היו קללות מהסוג הנמוך ביותר. איך הגבת לזה?

     

    "היה לי ברור שאנשים יהיו נגד מה שעשיתי אבל עוצמת השנאה וכל הקריאות שהלוואי שיאנסו אותי והלוואי שיהרגו אותי... זה הפתיע אותי. אולי אני לא מספיק מחוברת לאוכלוסייה השמרנית הזאת. האנשים האלה בפייסבוק שחושבים שהם דתיים או מסורתיים, הרי הם לא מבינים שהחרדים מסתכלים עליהם בתור הזבל של הזבל. באיזה מקום זה עשה לי טוב לגרום לאנשים לכעוס כל כך. כלומר, אני כל כך כועסת ולראות פתאום כמה פעולה כל כך קטנה וכל כך שטותית גרמה לכל כך הרבה אנשים להתעצבן. אם הייתי יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות כדי לגרום לאנשים להגיב אז הייתי עושה את זה מזמן".

     

    לאחרונה נגזר ברוסיה על שתי בנות מלהקת "פוסי ריוט" שנתיים בכלא. האם גם את היית מוכנה להכנס לכלא עבור העקרונות שלך?

     

    "בוא נתחיל עם העובדה שגם בישראל יש נשים שנכנסו לכלא עבור העקרונות שלהן. שמעת אולי לאחרונה על "נשות הכותל"? שלוש מהן נעצרו רק ללילה אחד אבל הן נעצרו בגלל שהן שרו בכותל. אז אולי אנחנו חושבים שאנחנו יותר טובים מרוסיה אבל אנחנו לא. הנושא הזה גורם לי להיות רותחת. היום בערב אני הולכת למחאה בכיכר ציון למען אותן נשים ואני אלך להביע את תמיכתי למרות שאני אתאיסטית ולמרות שאני לא מתפללת. הייתי יושבת בכלא אם הייתי חושבת שזה יכול להביא לאיזה שינוי, אם הייתה איזו תקווה שזה מה שיאיר את האנשים וזה מה שיגרום להם להתקומם ולצאת מהבית. אבל האדישות בארץ היא כל כך קשה. כל כך קשה פה מבחינה ביטחונית וכלכלית. כל אחד עסוק בצרות של עצמו. כשבן אדם בתוניס שרף את עצמו כל המדינה שלהם רעדה והייתה מהפכה בשלטון. מה קרה אצלנו אחרי שמשה סילמן שרף את עצמו? כלום".

     

    האם את מוכנה לומר לקהל הקוראים מה התוכניות שלך לעתיד?

     

    "לא יאהבו אותי על זה אבל אני הולכת לקחת פסק זמן מהארץ. המאבקים האלה שאני לוקחת בהם חלק השתלטו לי על החיים והם חונקים אותי. הם גורמים לי למרמור ברמות קשות. אני רוצה לעבור למדינה שמקבלת אותי ואת מי שאני. אני רוצה לחיות במקום שבו לא כל נשימה שלי היא פרובוקציה. לפני שהייתי אקטיביסטית הייתי יוצרת. הייתי מארגנת ארועים אומנותיים כמו ארועי גלריה או כל מיני ארועי תרבות ומשחקים ברחבי ירושלים. אני רוצה לחזור למקום הזה שבו אני פועלת למען היצירה ולא כאקט של אנטי. בירושלים, בכל דבר שתנסה לעשות גם אם זה הדבר הכי חיובי וכיפי שיש, זה תמיד הופך להיות פרובוקציה ואז מגיעות קריאות גסות מכל כיוון. זה נמאס".  

     

     

    לקריאה נוספת:

     

    הבלוג של שרית השקס

    http://activearts.org/myblog/

     

    הכתבה במקומון "זמן ירושלים" שהתפרסמה בעקבות אקט המחאה של שרית השקס

    http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/407/989.html?hp=54&cat=869&loc=6

     

    כתבה במאקו על התאבדותו ישראל קרול ז"ל

    http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture/Article-7fa114ccbe06a31006.htm

     

    כתבה של יאיר אטינגר על תופעת הכדורים הפסיכיאטריים במגזר החרדי

    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1680685

     

    כתבה נוספת של יאיר אטינגר על תופעת הכדורים הפסיכיאטריים במגזר החרדי

    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1689825

     

    האתר של ישראל חופשית

    http://bfree.org.il/

     

    הערה:


    *הכותרת "היו שלום, ותודה על הדגים" לקוחה מתוך שם של ספר מאת אדמס דאגלס. שרית השקס השתמשה במשפט הזה בסוף התגובה שהיא כתבה ב"סטטוסים מצייצים" לכל אלה שקיללו אותה.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/13 08:47:
      החיים בחברה החילונית לא קלים. החברה הדתית נותנת גב, תמיכה, תחושת חמימות - שלא קיימים בחברה החילונית, בה כל אחד חי בקונכיה משלו, וצריך להתמודד לבד.
        23/1/13 20:34:

      הפוסט הזה מרתק. קראתי רק חצי, כי אין לי עכשיו זמן לקריאה מעמיקה, והפוסט בהחלט ראוי לקריאה כזו. אני לא יודעת האם אני מסיכמה איתך בכל הנוגע לשבירת הסטטוס קוו והפרדת הדת מהמדינה. אני גם לא יודעת עד כמה זה חכם ונכון להלחם בכפיה הדתית ע"י הורדת חולצה והליכה בחצי עירום במצעד השרמוטות. אבל אני יכולה להגיד לך שאני מאוד מבינה את השקס ואת האקט הנואש שלה. לאחרונה גם אני, כאחת שנסעה המון בתחבורה הציבורית בירושלים, הרגשתי שאני מתחייבת בנפשי כאשר יצאתי מהבית עם מחשוף. חטפתי לא מעט מבטים רעים מכל מיני דוסים מתחסדים. היה גם אחד שהגדיל לעשות והסתיר את פניו עם עיתון, כדי לא לראות את התועבה (ונדמה לי שאז בכלל אפילו לא היה מחשוף). אינני מסכימה עם אסתר רבקה, שהגיבה כאן לפני. הם, החרדים, לא מכבדים אותנו אז גם לנו אין מה לכבד אותם. הם לא ראויים לכבוד.

        3/11/12 09:13:
      לך*
        29/10/12 00:30:

      צטט: אסתר רבקה 2012-10-25 08:27:56

      אני חושבת שכל סקטור צריך לכבד ערכיו של סקטור אחר.אין צורך בפרובוקציה ובמעשים הפגנתיים
      לא מסכים איתך. כאשר סקטור אחד כופה את האמונות שלו על סקטור אחר יש צורך בהרבה פרובוקציות ומעשים הפגנתיים. 

       

        29/10/12 00:25:

      צטט: .Josefin 2012-10-25 12:10:25

      סיקרן אותי לדעת איך לאחר אזכרה של אדם הקרוב לליבה אשר שלח יד בנפשו יומיים קודם לכן, היא מרגישה צורך לרקוד ולהתפשט במסיבת רחוב? זאת לא נראית לי התנהגות נורמטיבית.

      תקראי שוב את כל הנסיבות של מותו של ידיד שלה ואולי תביני מאיפה הכעס הגיע.   

       

        29/10/12 00:20:

      צטט: שלוםיוסף 2012-10-25 11:06:22

      הניסיון להציג את המעשה האידיוטי של בחורה בשעה שהיא אף מודה שהייתה מעורערת בעקבות המקרה האישי כמעשה הירואי וככזה שיש להעריץ אותו . הוא נבוב וטיפשי לא פחות מהמעשה עצמו . מדובר בחב"ד , בערך קבוצת הדת הכי לא כפייתית והכי "חברותית" לחילוני המצוי . להציג את האמונה שלהם ושל דתיים בכלל לכל נושא הפרדת הריקודים כהדרת נשים זה פשוט מראה על חוסר בסיסי של הבנה . זו אמונתם של האנשים וזו דרך חייהם , מי היא הלזו שתכפה את התערטלותה הנפשית והפיסית עליהם ? זכותם בדיוק כמו זכותה. וההתרסה המגוחכת הזו פשוט מראה על עליבות נפשה. שהכפייה שלה היא זו המשתלטת על הצד השני ולא להפך. בקיצור ממתי נהפכה האמונה הדתית ללא לגיטימית גם כאשר אינה פוגעת באף אחד ? כל זבת חוטם יכולה לבעוט במוסר הפנימי של האחר ללא דין וחשבון. היא זו שצריכה לעשות חשבון פנימי ולא הם. ואגב אומנם הציטוט הוא מתוך ספרו של דאגלס אדמס "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" אולם הוא נאמר על ידי דולפינים בשעה שהם ברחו כמו עכברים מכדור הארץ שניה לפני שהגיע ההודעה על השמדתו. אז במטותא , אז הגישת "ולאחרי המבול" שמאזכרת פה המרואיינת כנראה מאפיינת אותה ולא באמת אכפת לה משינוי אמיתי אלא רק מפרובוקציות . אז טה טה...

       

      היי, תודה על התגובה וסליחה על התגובה המאוחרת. קודם כל, אתה קורא לחב"ד הקבוצה הכי לא כפייתית והכי חברותית לחילוני המצוי. כן, זה המסווה שבו הם משתמשים. הם רוצים שתחשוב שהם קולים, שהם מגניבים כמוך. ברור שהם רוצים שאתה זה שתחליט לחזור בתשובה. הם לא יכריחו אותך. הם רק יציעו לך, הם רק יפתחו לך את הדלת או את הספר, הם רק יקפצו עלייך בכל מקום בעולם ברגע שהם יזהו אותך כיהודי. אין לי בעיה עם חסידות חב"ד אבל יש לי בעיה עם שלוחי חב"ד. הם עובדים בתעשייה שמטרתה הסופית היא להחזיר חילונים בתשובה. דבר שני, זאת לא הייתה הפרדה כמו בחתונה דתית בין רוקדים ורוקדות אלא הדרת נשים באמצע הרחוב. דבר שלישי, אתה מתייחס למעשה של גברת השקס מבלי להבין שזאת מחאה. זכותה להביא מחאה על כך שמשתלטים לה על העיר. היא אפילו לא הורידה את החזייה. זה לא היה כזה פרובוקטיבי כמו שאנשים כמוך רוצים לחשוב. דבר אחרון, זה שהיא אמרה שהיא רוצה לקחת הפסקה מהארץ זה לא מייד סיבה לקפוץ בראש ולהכריז עלייה כנפולת של נמושות. היא נלחמת כבר שנים ואם היא רוצה לקחת הפסקה אז יש לה את כל הסיבות. היא לא כמו אלה שעוזבים את הארץ מבלי שהם ניסו לשנות משהו. 

        26/10/12 09:02:
      התעצבתי למקרא הקטע דלעיל. צריך לסייע לחוזרים בשאלה בעניינים שונים המתחייבים מפעולתם. זו יכולה להיות אגודה וולונטארית. איננו מעוניינים שהממשל יתערב באמונות התושבים. אנו עדים לתופעות של אנשים שהיו פעם דתיים ועכשיו בזים למי שנשארו דתיים. אין זו דרך נאותה. זו המרה של גישה קנאית בגישה קנאית אחרת. אני חונכתי על פי "איש באמונתו יחיה", שהסביר לי אבי ז"ל ,וכך אני חושבת צריך לנהוג בחיי יום-יום.
        25/10/12 12:10:

      סיקרן אותי לדעת איך לאחר אזכרה של אדם הקרוב לליבה אשר שלח יד בנפשו יומיים קודם לכן, היא מרגישה צורך לרקוד ולהתפשט במסיבת רחוב? זאת לא נראית לי התנהגות נורמטיבית.

       

        25/10/12 12:05:

      צטט: שלוםיוסף 2012-10-25 11:06:22

      הניסיון להציג את המעשה האידיוטי של בחורה בשעה שהיא אף מודה שהייתה מעורערת בעקבות המקרה האישי כמעשה הירואי וככזה שיש להעריץ אותו . הוא נבוב וטיפשי לא פחות מהמעשה עצמו . מדובר בחב"ד , בערך קבוצת הדת הכי לא כפייתית והכי "חברותית" לחילוני המצוי . להציג את האמונה שלהם ושל דתיים בכלל לכל נושא הפרדת הריקודים כהדרת נשים זה פשוט מראה על חוסר בסיסי של הבנה . זו אמונתם של האנשים וזו דרך חייהם , מי היא הלזו שתכפה את התערטלותה הנפשית והפיסית עליהם ? זכותם בדיוק כמו זכותה. וההתרסה המגוחכת הזו פשוט מראה על עליבות נפשה. שהכפייה שלה היא זו המשתלטת על הצד השני ולא להפך. בקיצור ממתי נהפכה האמונה הדתית ללא לגיטימית גם כאשר אינה פוגעת באף אחד ? כל זבת חוטם יכולה לבעוט במוסר הפנימי של האחר ללא דין וחשבון. היא זו שצריכה לעשות חשבון פנימי ולא הם .

       

       

      מסכימה עם הנכתב לעיל.

       

        25/10/12 11:11:
      ואגב , אומנם הציטוט הוא מתוך ספרו של דאגלס אדמס "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" אולם הוא נאמר על ידי דולפינים בשעה שהם ברחו כמו עכברים מכדור הארץ שניה לפני שהגיע ההודעה על השמדתו. אז במטותא , אז הגישת "ולאחרי המבול" שמאזכרת פה המרואיינת כנראה מאפיינת אותה ולא באמת אכפת לה משינוי אמיתי אלא רק מפרובוקציות . אז טה טה...
        25/10/12 11:06:
      הניסיון להציג את המעשה האידיוטי של בחורה בשעה שהיא אף מודה שהייתה מעורערת בעקבות המקרה האישי כמעשה הירואי וככזה שיש להעריץ אותו . הוא נבוב וטיפשי לא פחות מהמעשה עצמו . מדובר בחב"ד , בערך קבוצת הדת הכי לא כפייתית והכי "חברותית" לחילוני המצוי . להציג את האמונה שלהם ושל דתיים בכלל לכל נושא הפרדת הריקודים כהדרת נשים זה פשוט מראה על חוסר בסיסי של הבנה . זו אמונתם של האנשים וזו דרך חייהם , מי היא הלזו שתכפה את התערטלותה הנפשית והפיסית עליהם ? זכותם בדיוק כמו זכותה. וההתרסה המגוחכת הזו פשוט מראה על עליבות נפשה. שהכפייה שלה היא זו המשתלטת על הצד השני ולא להפך. בקיצור ממתי נהפכה האמונה הדתית ללא לגיטימית גם כאשר אינה פוגעת באף אחד ? כל זבת חוטם יכולה לבעוט במוסר הפנימי של האחר ללא דין וחשבון. היא זו שצריכה לעשות חשבון פנימי ולא הם .
        25/10/12 08:45:

      פוסט חשוב וממשיך את הנסיונות של כמה מאיתנו להלחם בתופעות הנבזיות של היחס לחוזרים בשאלה, בעיית התמיכה בהם ובדידותם הקשה, החרדים לא מכבדים סקטורים אחרים בניגוד לעובדה שהחילונים מעולם ולעולם לא התערבו בחייהם. אתר מאוד מומלץ עם סיפורים של יוצאים בשאלה אך עם הרבה טיפים איך להסתדר ולמי לפנות כשיוצאים מהעולם החרדי.

        25/10/12 08:27:
      אני חושבת שכל סקטור צריך לכבד ערכיו של סקטור אחר.אין צורך בפרובוקציה ובמעשים הפגנתיים

      ארכיון

      פרופיל

      זר באירופה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין