כמו צב

אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת בֵּיתִי עַל הַגַּב

וְהוּא לֹא כָּבֵד, גַּם לֹא קַל,

הָעִקָּר שֶׁהוּא כָּאן –

מַרְגִּיעַ, קַיָּם.

אַתְּ יוֹדַעַת אִמָּא

נִדְרְשׁוּ לִי שָׁנִים רַבּוֹת

לָדַעַת שֶׁהִתְרַגַּלְתִּי, שֶׁהֵבַנְתִּי

שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא נִתָּן.

בְּבֵיתִי זֶה חֲדָרִים הַרְבֵּה,

חֶלְקָם נְעוּלִים חֶלְקָם אֲרוּזִים יָפֶה.

אַט אַט פָּתַחְתִּי בּוֹ חַלּוֹנוֹת

כָּךְ לִרְוָחָה, לְאוֹר הַיּוֹם.

נָעִים לְשׁוֹטֵט בַּחֲדָרִים

לָגַעַת בְּזִכרוֹנוֹת הַמֶּשִׁי והַיּוּטָה -

כֻּלָּם קְלוּעִים כְּרֶשֶׁת דַּיָגִים.

אַף שֶׁלֹּא אֶת כֻּלָּם אַתְּ מַכִּירָה,

עכשיו

אֲנִי בּוֹנָה לְבֵיתִי קוֹמָה שְׁנִיָּה.

©יוכי פ.