0
אני קם בבוקר ומכין כוס קפה שחור, מסתכל במראה, "עוד פעם זה אתה". מצחצח את שיניי במרץ ויורק את המים הלבנים, ההוא ממול עושה את אותו הדבר. הוא מחקה אותי כבר חמישים ושתיים שנים. אני זוכר אותו כבר מזמן, עוד שהייתי ילד קטן, הוא היה חוצפן. במשך שעות הייתי מוציא לו לשון ועושה לו פרצופים מצחיקים, מנסה להפתיע אותו, מתגנב למקלחת מבלי להדליק את האור, לעולם לא הצלחתי, הוא תמיד היה ערני, מעולם לא תפשתי אותו ישן, איש כזה מוזר. בשנים האחרונות קרה לו משהו, התחיל להיות לו שער לבן וקמטים. לא קמטים של צער, קמטים קטנים של חיוכים, כזה מין סבא מכובד. אבל הוא עדיין שובב, חייכתי אליו והוא השיב לי חיוך, הוצאתי לו לשון והוא הוציא לי לשון, ממש חתרן בלתי נלאה. אמרתי לו , "אני אוהב אותך" וסגרתי את האור. ענה לי את אותו הדבר וסגר את האור. עדיין הכול אותו הדבר. |