כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    בר-מינן מוחלט !!

    32 תגובות   יום שישי , 26/10/12, 07:31

    כאשר נעצר השוטר אלווין דולי בחשד לרצח ראש עיריית לונג-ביץ' ובפציעתו הקשה של שומר ראשו, לא היסס איגוד השוטרים של מדינת ניו-יורק ופנה מניה וביה אל הפרקליט הפלילי הטוב ביותר שהיה בנמצא: סמואל ליבוביץ.

     

    לסמואל ליבוביץ היו תמיד יחסים מתוחים עם שוטרי ניו-יורק, ולא ניתן להאשים אותם כלל: הללו היו עסוקים, תמורת משכורת לא גבוהה במיוחד ותוך סיכון חייהם, בהדרת רגליהם של פושעים מרחובות העיר, ולו רק לראותם פוסעים אדנות שוב על אותן המדרכות ממש, לאחר שליבוביץ טרח כה רבות בשמירה על זכויותיהם האזרחיות כחשודים בדבר עבירה כזאת או אחרת...

     

    כאשר מסכמים את פעילותו של ליבוביץ כפרקליט פלילי, במיוחד על רקע התקופה (שנות ה-30 עד סוף שנות ה-50, במאה הקודמת) אי אפשר שלא להתפעל מביצועיו: מתוך 140 נאשמים אותם ייצג, אשר עמדו להיפרד בחוסר-רצון מופגן מחייהם, עלה בידו של ליבוביץ לעזור ל-139 מהם לשמור על אותו איחוד מקודש בין גוף לנפש..., אגב – הנאשם הבודד שליבוביץ לא הצליח למנוע ממנו להריח, עמוקות, את ריח השקדים המרים (ציאניד...), פשוט שיקר לליבוביץ ובעצם חפר את קברו במו ידיו...  

     

    אין תמה אפוא, במיוחד לא אחרי שליבוביץ הצליח לחלץ באופן מזהיר את השוטר פיטר בראון מהאשמה כוזבת של סחיטה ואיומים, שאיגוד השוטרים פנה אל ליבוביץ לייצג את אלווין דולי.

     

    אך שלא כמו במקרהו של בראון, שחף היה מכול פשע, דולי היה אשם כהוגן. לאף לא אחד מהנוגעים בפרשה היה בכך ספק. אלא שליבוביץ, שהיה מתנגד נחרץ לעונש המוות, טרח להגן על דולי מפני צדקנותו של הצדק עצמו...

     

    כול הראיות, כול העדויות, כול הנסיבות – כול אלו ועוד, עמדו בפני ליבוביץ כחומה בצורה ובלתי-עבירה, בבואו להגן על חייו של דולי.

     

    "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", אמרו חז"ל, ואני משער שיהדותו של ליבוביץ ובקיאותו במאמרי חז"ל, הביאוהו לכדי ניהול הגנה יוצאת-דופן, כזאת אשר אמורה הייתה להציל את חייו של דולי.

     

    ליבוביץ הבין שעליו להציג בפני המושבעים סיפור נוסף, שהרי הסיפור שאותו תציג התביעה יהיה, סיפור הפשע. ליבוביץ תיכנן להציג בפני המושבעים את סיפורו של..., הפושע.

     

    סיפור הפשע

     

    ביום בהיר אחד, ארב אלווין דולי, שוטר-מקוף במשטרת לונג-ביץ' שבמדינת לונג איילנד, מחוץ לביתו של ראש העיר. כאשר יצא ראש העיר מביתו, מלווה ע"י שומר ראשו, התייצב לפניו דולי ובלי דין ודברים ארוך במיוחד שלף את אקדח הוובלי שלו וירה 5 יריות קטלניות. ראש העיר נהרג בו במקום (בר-מינן מוחלט, כפי שתיאר זאת עיתונאי מקומי...), שומר הראש התקשה לשלוף את אקדחו, מחמת רבדים רבים של לבוש (היה יום קר...) ודולי ירה בו 2 כדורים אשר פצעוהו קשה.

     

    העיתון "ניו יורק גו'רנל אמריקן" יצא בכותרת צעקנית:

    "ראש עיריית לונג ביץ' נרצח בידי שוטר",

    ובהמשך הכתבה נכתב, כך:

    "סיפור מר וארוך בפוליטיקה המשטרתית הסבוכה של לונג ביץ', הגיע היום לסיומו הטראגי כשראש העירייה לואיס פ. אדוארדס, 47, נורה למוות בידי שוטר ממורמר. כשראש העירייה יצא מביתו שברחוב ביץ' 15 מערב, מלווה בשומר ראשו, בלש המשטרה ג'יימס הוראן, הופיע מולם לפתע השוטר אלווין דולי, באקדח שלוף. לא היה להם סיכוי.

    חמש יריות פילחו את גופם, הרגו את אדוארדס ופצעו אנושות את הבלש. כעבור שניות, אשתו של ראש העירייה ושכנים מבועתים מיהרו אל הרחוב. דולי עמד מעל הגופה כשעשן מיתמר מאקדחו, וקרא: יריתי בבן-זנונים וגם בהוראן הלקקן, ואני מקווה שהם ימותו!".

     

    עוד באותו היום, הוסיפו עיתונים נוספים לסקר את הפרשה: ה"לונג איילנד אינדיפנדנט" וה"נסאו דיילי ריוויו סטאר" הביאו לקוראיהם את סיפור המעשה תוך שהם מלבים ומשלהבים את האווירה נגד דולי. כאשר מביאים את דולי להארכת מעצר, ממתינים המוני אדם מחוץ לבית המשפט והאינדיפנדנט מתאר בלשון ציורית את רצונו של ההמון לבצע לינץ', בדולי.

     

    למעשה, הקרב על חייו של דולי, כמעט והוכרע ע"י התקשורת העוינת. ליבוביץ, פרקליטו הממונה של דולי, לא יכול היה לבקש אווירה עוינת מזאת אשר חלחלה לבטח גם אל חבר המושבעים...

     

    המשפט

     

    נאום הפתיחה של התביעה היה מלאכת מחשבת. התובע פירט, אחת לאחת, את הראיות ואת העדים. את השתלשלות האירועים וטווה את הכול לכלל סיפור-מעשה מזוויע אשר בוצע בכוונה תחילה שהעונש עליו, אחד: מוות.

     

    ליבוביץ ויתר על נאום הפתיחה...

     

    אל מול חבר המושבעים הציבה התביעה לוחות שעם גדולים, עליהם הודבקו צילומים מוגדלים של זירת הפשע: גופתו המעוותת של ראש העיר שהיה..., "בר-מינן מוחלט" וצילום של הבלש הוראן כשהוא שעון אל עץ והבעת כאב עצומה נסוכה על פניו.

     

    ליבוביץ לא התנגד לכך... 

     

    כאשר התביעה החלה להעלות את עדיה, ישב ליבוביץ ליד שולחן ההגנה, כאשר דולי ישוב לידו, שליו.

     

    הוא לא הפריע ולו פעם אחת לעדי התביעה לשאת את דבריהם. את חלק מעדי התביעה הוא לא טרח כלל לשאול ולו שאלה אחת ולחלק מהם הפנה שאלות קלילות, רק כדי להזכיר למושבעים שהוא, פה..., עדיין.

     

    לאור התנהלותו של ליבוביץ בימים בהם העלתה התביעה את עדיה, הביעו העיתונאים המקומיים פליאה, ובעיקר לאור העובדה שמייד עם הקראת כתב האישום הודיע דולי בקול נרגש שהוא מודה בעובדות אך אינו מודה באשמה.

     

    לעומת העיתונאים המקומיים, העיתונאים שהגיעו מניו-יורק צחקקו בינם לבין עצמם באומרם לעמיתיהם המקומיים להתכונן היטב לבאות: ליבוביץ עוד לא הוציא ולו ארנב אחד מכובעו...

     

    סיפורו של הפושע

     

    התביעה סיימה. ליבוביץ קם ממקומו וסימן לאחד מעוזריו, בידו. הלה הכניס אל האולם לוח שעם ענק ועליו צילום מדהים:

    דולי ובידו האקדח המעשן, ועל פניו של דולי חרוט מבט מוטרף.

     

    לימים סיפר ליבוביץ שהתמזל מזלו וצלם הזדמן למקום האירוע. ועוד יותר מכך: הצלם לא איבד את עשתונותיו והצליח לצלם את דולי, שניות ספורות לאחר שירה את היריות הקטלניות. ליבוביץ הציב את לוח השעם, כשעליו מצולמת דמותו של דולי במימדיו המדוייקים.

     

    אה כן, דולי היה איש גדול, איש גדול מאוד!!!

     

    מיותר לציין שהתביעה לא יכולה הייתה להתנגד להצבת צילום זה...

     

    בשלב זה החל ליבוביץ להעלות את עדיו. הוא העלה את אימו של דולי, את חבריו מבית הספר, את עמיתיו השוטרים, את מפקדו ואחרונה – את אשתו של דולי.

     

    במלאכת אריגה עדינה ורגישה החל ליבוביץ לפרוס את סיפורו של דולי:

    דולי נולד כתינוק גדול, 5 ק"ג. הוא היה ילד מגודל ושמן בעל איברים רופסים. הישגיו בבית הספר היו נמוכים וחברת הילדים נידתה אותו כמעט לחלוטין. אך בדולי היה ניצוץ: בשלב מסויים של התבגרותו, החליט שאת גורלו הוא יכתוב בעצמו. הוא החל מטפח את גופו במשטר אימונים מפרך ועד מהירה הפך גופו לשיר הלל לשרירים. הוא נבחר לשחק בנבחרת הפוטבול של בית ספר התיכון והצטיין במשחק ההגנה. דמותו הדובית החלה להתחבב על הנערים והם החלו מקרבים אותו אליהם ואל בילוייהם. בטחונו העצמי החל מתחזק ודיבורו המהוסס השתנה לגמרי: מקול צווחני-משהו, לקול בס עמוק, איטי ושקט, כזה אשר גורם לשומע אותו להקשיב לו הקשב היטב.

     

    דולי התגייס למשטרה והחל את דרכו בה כשוטר מקוף. הוא לא היה שוטר מצטיין ומימדיו הפיזיים מעולם לא עמדו למבחן. אקדח הוובלי שלו מעולם לא יצא מנרתיקו, במהלך שירותו. שבע שנים לאחר שהתגייס נבחר דולי ע"י חבריו השוטרים לנשיא הקרן לרווחת השוטרים. דולי עשה חיל במשטרה: אזרחים החלו לזהותו והעניקו לו כבוד על שום שאזור המקוף שלו הפך להיות בטוח יותר ושקט יותר.

    חבריו השוטרים נעזרו בו בכול עניין ודבר והוא ייצג אותם נאמנה בפני מפקדיהם. כאשר נקנו מספר אופנועים לשירות המשטרה, נבחר דולי להיות אחד מהאופנוענים אשר יאיישו אותם.

    דולי, הענק העדין, פגש נערה נאה והתאהב בה. היא החזירה לו אהבה. השניים נישאו והביאו לעולם 2 ילדים. אשתו של דולי מצאה עבודה כפקידה במשרדי העירייה.

    לדולי היו ידיים טובות והוא היה מרבה לתקן דברים עבור כול מי שרק היה צריך עזרה. אך הימים היפים הללו עמדו לחלוף כלא היו...

     

    כנשיא הקרן לרווחת השוטרים, הייתה לדולי שליטה על מקור כספי גדול. בהתקרב הבחירות המוניציפאליות, הזמין ראש העיר, אדוארדס, את דולי לפגישה. בפגישה רמז ראש העיר לדולי שהוא מצפה לתרומה כספית נאה מהקרן ובתמורה הוא יילחץ לשדרג את מעמדו של דולי, במשטרה. דולי סירב, ובצדק. מכאן ואילך תלך הקריירה של דולי ותדרדר, כמו גם חייו...

     

    בבחירות המוניציפאליות נבחר שוב אדוארדס, אך ביתרון דחוק למדי. הוא לא שכח לדולי את סירובו. במסווה של תהליך הבראה וחסכון, הוריד ראש העיר את התקן לאופנועי שיטור, ב-2. אחד מהם, דולי. דולי עבר לשרת שוב, כשוטר מקוף. ניתן לו אזור רצועת חוף שוממה, מצפון לעיר. דולי חש כמו בגלות...

     

    אך דולי שתק ובלע את הגלולה המרה.

     

    אך ראש העיר לא הסתפק בכך. הוא פיטר את אשתו של דולי בטענה שהיא אינה יעילה דיה. כאשר קיבלה את מכתב הפיטורים הלכה אשתו של דולי אל משרדו של ראש העיר. הוא קיבל אותה בנימוס. היא התחננה לפניו שלא יפטר אותה. אדוארדס חייך בסרקסטיות והציע לה הצעה מגונה. היא כמעט ופרצה בבכי, כאשר סירבה לו. כאשר פנתה לצאת ממשרדו, זרק אדוארדס לעבר גבה הצעה: שתלך לה ותעסוק במקצוע העתיק בעולם..., היא יצאה ממשרדו כאשר היא ממררת בבכי. כאשר שב בעלה בשעת בוקר מאוד מוקדמת מסיור במקוף שלו, היא המתינה לו ערה, וסיפרה לו...

     

    משם יצא דולי אל מסע ההרג.

     

    ליבוביץ המשיך והעלה עדים נוספים אשר העידו על הטיפוס המטאורי של ראש העיר אל מעמדו, כאשר בעצם הוא הוצנח אל התפקיד, מבחוץ. מכול העדויות עלה ריח של שחיתות בהתנהלותו של אדוארדס.

    עדים נוספים הוסיפו וסיפרו על מעמדו המיוחד של הוראן, שומר הראש שנפצע. הלה היה שליחו של ראש העיר לצורך "תפקידים" מיוחדים, בהם: גיוס תרומות למסעות הבחירות. רוב התרומות הגיעו רק לאחר מערכת סבוכה של איומים, או כדמי לא-יחרץ.

    הוראן לא התבייש להלשין על חבריו למשטרה, ולספר עליהם בדותות גסות ולו רק כדי לנשוא חן בעיניו של אדוארדס.

     

    ליבוביץ לא בחל בדבר, בבואו להשחיר את דמותם של אדוארדס והוראן. ככול שעברו הימים ועדים נוספים המשיכו והעידו על השניים, הלכה דעת הקהל המקומית והשתנתה מקצה לקצה. בעצם, זה להאמין שדולי הוא, הקורבן...

     

    ליבוביץ מספר את סיפורו של דולי, אט אט. וככול שהוא מספר עוד ועוד פרטים הוא שותל בליבם של המושבעים את הטענה שדולי לא היה מצוי במצב של בחירה מודעת בעת הירי ולכן אחריותו, מופחתת. דולי, אליבא ד'ליבוביץ, לא בחר לירות בנסיבות הללו, הוא נולד לירות בהן.

     

    ליבוביץ, בטענת "השור הזועם" (והצילום המוגדל שמראה זאת...) ובטענת ה"דחף לאוו-בר-כיבוש", העמיד את המושבעים במצב מדהים שבו כול אחד ואחת מהם כמו אמרו לעצמם:

    במקומו של דולי, גם אני הייתי יורה בבן זנונים הזה ובלקקן שלו...

     

    ליבוביץ ומסכת טיעוניו הביאה את המושבעים, כמו גם את דעת הקהל להאמין שנעשה כאן "צדק פואטי", וכי עליהם למחול לפושע אשר הוציא אל הפועל את העונש, לחוטא אחר, גדול ממנו – בהרבה!

     

    בשלב זה, הבינה התביעה כי דולי עוד עלול לצאת ללא עונש..., במהלך מהיר, ועל דעתו של ליבוביץ, שינתה התביעה את כתב האישום מ"רצח בכוונה תחילה, מדרגה ראשונה" ל"הריגה מדרגה ראשונה". המושבעים מצאו את דולי אשם באישום מופחת זה והשופט גזר על דולי 15 שנות מאסר (מהן בפועל ריצה 9 שנים).

     

    ---------------------------------------------------------- 

     

    הויכוח סביב ההלימה בין חטא לעונש, ממשיך בשלו. כמו גם ההכרה (או אי הכרה) באותו דחף לאוו בר-כיבוש. כי יאמרו המתנגדים שלאדם ניתנת תמיד זכות בחירה, וכאשר הוא כושל הוא בעצם מתרץ את כישלונו בהתגברות הדחף.

    כך או כך, דרכו של ליבוביץ במשפטו של דולי, נבעה מאופיו של השיפוט המוקדם של דולי ע"י דעת הקהל, וכדי למצוא הלימה נאותה בין חטאו של דולי לבין עונשו הייתה מוטלת על ליבוביץ מטלה כבידה במיוחד, כפי שכתבתי בהתחלה: למנוע מדולי את עונשה של היד הצדקנית והארוכה, של הצדק עצמו... (בעברית יפה = הגנה בפני הצדק).

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/12 08:51:
      קריאה טובה.
        10/11/12 16:23:
      כאילו ישבתי מול המרקע וראיתי את ההתנהלות. מתח חכמה ומוסר השכל בסופה...
        2/11/12 17:04:
      מתי הספר?
        1/11/12 00:45:
      לא ויתרתי וקראתי. תודה על סיםור מאלף. למדנו על דחף שאינו בר כיבוש בשנה הראשונה או השנייה למשפטים, אך אני לא זוכרת את פרטי המשפט.
        30/10/12 21:27:
      אתה כותב פניני שפה אמיתיות, לא מתורבתות. בנושא הדחף והחטא, נראה כי אין להצדיק את אובדן השליטה או לסלוח לה כי כל מה שמתפרץ מתוכנו כשדים איומים יש להשליך כפסולת ואבק. סיפור המשפט מעיד על תבונה רבה ועל עונש מתחייב.
        30/10/12 21:07:
      מסופר יפה וקולח, משהו מניחוחו של Damon Runyon עולה מן הכתוב.
        29/10/12 15:04:
      תודה לך בועז שהעלית שוב את המאבק האין סופי בין היצר לבין הצורך והנכונות לעשות את הדבר הנכון שאינם תמיד חד משמעיים...
        27/10/12 20:07:
      פרקליט על
        27/10/12 17:02:
      כמה חיים הפחת בבר מינן אחד..[ כיאה ללייבו...]
        27/10/12 10:44:
      קראתי... תודה שהעשרת אותנו בקצת ידע על "חוק וסדר":) כנאמר באחת התגובות בפוסט הזה שבת שלום בועז:))
        27/10/12 10:30:
      אשוב.
        27/10/12 08:30:
      לא הכרתי את הסיפור הזה שנים קראתי על ליבוביץ , ופשוט נהנתי מפועלו תודה שי
        27/10/12 00:49:
      קיבלת כוכב על המאמץ. שבת שלום.
        27/10/12 00:03:

      איך שכתבת. ממש אפשר לראות את כל הפרטים, את התמונה ובעיקר את האיש הגדול והפרצוף המוטרף. תודה!

        26/10/12 22:17:

      הזכרת לי את הסדרה המופתית "חוק וסדר".

      וגם קצת את "ברנשים וחתיכות" (רק בלי חתיכות הפעם, אלא אם חושבים על מה שנשאר מראש העיר מופתע...).

        26/10/12 20:40:
      כוכב על ההשקעה, העניין...
        26/10/12 17:52:
      היכולות הבלתי נדלות שלך מרתקות ומסקרנות תמיד בועז היקר והחביב . כמו בחיים הכל עניין של הצע וביקוש תובע ונתבע ללא קשר לצודק או שלא
        26/10/12 17:12:
      מרתק לקרוא אותך... שבת שלום...
        26/10/12 17:05:
      תענוג איך שאתה מביא סיפור.
        26/10/12 16:10:
      שעור בדמוקרטיה, בחוכמה אנושית ובטוויה של סיפור. חבל שאי אפשר להתכרבל עם המחשב. קר גם בבייג'ינג וליבוביץ לא פה בשביל להיאבק עבור בני האדם על מועד תחילת ההסקה...
        26/10/12 14:05:
      בועז - קראתי גם בנשימה אחת! תודה....ושבת מחבקת וטובה
        26/10/12 11:44:

      סיפור כזה אפשרי רק עם מושבעים וזה צידו הטוב של השיטה.

       

      מאידך, הוא מייצר גם אבסורדים.

       

      לאור רמתם של שופטי ישראל, לא בטוח שלא כדי להרהר בה.

       

      ולאור רמתם של אזרחי ישראל, כדאי להפסיק מייד, הרי זה עוד יותר קטסטרופה.

       

      יכולת וסגנון הכתיבה שלך ראויים לפורום משופר מזה שבו קראתי אותך.

      נקרא בנשימה אחת. יופי של בניית מתח.
        26/10/12 10:07:
      * יפה סוף שבוע נפלא שבת שלום

      Abe Lincoln may have freed all men, but Sam Colt made them equal...

       

      אפילו שזה היה וובלי במקרה זה...  יש משהו כובש-לב בפשטות הפראית של המערב הפרוע...

        26/10/12 09:37:
      קראתי בשקיקה למרות האורך, אתה יודע להביא סיפורים מעניינים בצורה מאוד מעניינת. תודה! ושבת שלום :))
        26/10/12 09:26:
      סליחה בועז, אנילא טוב ב"ארוכים" - נראה לי שאחכה לספר...
        26/10/12 09:07:
      תודה על השיתוף המעניין.....
        26/10/12 08:09:
      תודה ששיתפת בסיפור מעניין ומרתק סופשבוע מואר באהבה צחיתוש
        26/10/12 08:02:
      מרתק
      הקש ששבר את גב הגמל לכל אחד יש את נקודת השבר- לפניה הכל רגיל - ואחריה - הכל משתנה... צריך לזכור זאת תמיד, כל הצדקנים - ולי זה לא יקרה. הכל תלוי בסיטואציה.
      "הגנה בפני הצדק", גם צדק מסתבר הוא יחסי. מאחורי המילה היפה הזאת מושכים בחוטים שני קצוות: יושר והונאה. באמצעות היושר הביא ליבוביץ את סיפורו של השוטר ורעייתו. באמצעות ההונאה הביאה התביעה את דרכו של ראש העיר לידיעת הציבור. דרך של שחיתות וצביעות. הכוח מסתבר נמצא בידי מי שמכיר את המצפון האנושי ויכול לו. תודה בועז על סיפור לא שגרתי מהעולם.

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי