. התהליך הזה החל לפני כעשר שנים. אני זוכרת שהגעתי לסטודיו לפיסול רכובה על רוח סערה רוגז ותיסכול. על מה ולמה? ממש לא זוכרת...מאותם אירועים שזמן קיומם נמחה מהעולם והיה כלא היה, לעומת הנצחיות של עבודות אמנות שנולדו בעיקבותיהם. נכנסתי לחדר עם מבט די אבוד, עם שפת גוף של מי שלא יודע מה יוליד הרגע הבא. התנפלתי בחמת זעם כבוש על גוש חימר גדול...ריככתי אותו במכות נמרצות....הבטתי בו רותחת ואמרתי לו שאני הולכת לעשות לו משהו רע... כן כן...כך זה התחיל...בכולנו מסתתרת איזה אלימות שרוצה להתפרץ מדי פעם... חבר מהסדנא התכווץ בפינה ושאל בדחילו ורחימו אם הכל בסדר אצלי...הוא הסתפק בעיני בלבד שנתמלאו בדמע, עוקב בדממה אחר ידי שהובילו אותי ליצור ראש קוף כעור ומפחיד שצימחתי לו קרניים בפדחתו...אפשר היה לגעת בפרוותו ובשיניו החשופות ולהסתכל לו בלבן שלא היה לו בעיניים...השמעתי כמה קולות נהמה מולו... ואז... נטלתי סכין קצבים ארוכת להב חדה ומאיימת (זו שמשום מה היתה לי נוחה לעבודה למורת רוחם של עמיתי בקבוצה) , הנפתי אותה מעל ראשו של הקוף ובמכה אחת חזקה ומדויקת להפליא פילחתי את ראשו לאורכו, בקו האמצע... כן כן...רק כך נרגעתי... (אי שפיות זמנית במינוח של הפליליים). "עכשיו אני אעשה ממך בן אדם. .." לחשתי לו באוזנו הגדולה. וכך היה. אוך אוך...ואחרי כל זה מסתתר אושר גדול כפי ששורר יהודה עמיחי. התחלתי לחשוב תהליך. זה מול זה. עבר מול הווה. כיעור מול יופי. מחוספס מול מוחלק. חיה מול אדם. פרא מול תרבות. (האמנם? ) הפלגתי רחוק עם המחשבות . בהמשך החלטתי לצקת בברונזה פסל זה שהחל בגוש חימר שצפן דרמה בחובו. בתערוכה של "בריאת העולם בדרכי" הצבתי אותו על סטנד בכניסה כאמירה המדמה את תיאורית דרווין והקפצתי בכך כמובן את חמתם של מאמינים רבים בתורה אחרת. הנה התוצאה לפניכם... |
תגובות (54)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ולך תודה שקראת ...רק כך יכולה להעפיל... שמחה מאד שאהבת ואת מעניקה בביקוריך חיים לחיים קודמים שלי:)
(תודה שאיפשרת לי לקרוא)
אני מקנאה באפשרות הזו שלך להוציא מהמצברוח (ולהוציא את המצברוח)
יצירה כזו מרשימה.
אני זוכרת שהגעתי לסטודיו לפיסול רכובה על רוח סערה רוגז ותיסכול.....
חגית היית רכובה זאת תנועה מבורכת שמביאה את
" אוך אוך...ואחרי כל זה מסתתר אושר גדול
כפי ששורר יהודה עמיחי.
Ze אני אוהב ואת
Ze אני מככב
במחשבה ראשונה שעלתה במוחי : "מכה על חטא" .
במחשבה שנייה זה לקח אותי לתהליך של לידה מאולצת...
מעין קבלת מצב שלא מרצון המלווה בכעס עד הרס...
החלטה לנתב את הרגרסיה למישור אחר... פתח נתיב חדש שהוציא ממך גם תובנות...ומכאן ! ההחלטה לשנות הילוך ולהתקדם:"עכשיו אני אעשה ממך בן אדם".
היצירה קבלה ממד אחר והתוצאה...את רגועה... ואנחנו נהנים מהיצירה של יצור-כלאיים.
זה נפלא,ומרגש,
וכשאני שומעת את הדרך אז עוד יותר
יש בי איזו קנאה על היכולת הזו...בהחלט
אם זה המקום שאליו הולך הכעס והתסכול אז טוב שהיה. דרך נהדרת לשחרר מועקות ועוד בסוף להוציא משהו טוב, שאפילו בכיעורו הוא יפה. תודה על השיתוף בכל מובן.
ואהבתי את מה שיצא בסוף.