כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהגנה למאבק2

    תרבות אלטרנטיבית: מחאה, קומיקס, מוזיקה, ועוד. עידכונים, ביקורות, המלצות.

    הבלוג התל-אביבי של יואב לרמן

    ארכיון

    למכירה: שלטי הפגנות אהובים

    0 תגובות   יום שישי , 26/10/12, 17:39

    בעקבות פניה מפתיעה מאספן אמנות (שיישאר אנונימי), אני מציע למכירה בחנות במרמלדה גם כמה משלטי ההפגנות האהובים עלי.

     

    כולם עבודת יד, חתומים, ומגיעים מודבקים על קאפה ומקל מטאטא, ממש כמו בהפגנה:

     

    ''

    שלט שיצרתי לראשונה כנראה ב-2007 או 2008 להפגנה השנתית נגד הכיבוש ביוני בת"א.

    באותה הפגנה צעדתי לצד הח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי מחד"ש, שלא אהבה את השלט שלי וצעקה עלי "תסתלק מפה! זאת לא ההפגנה שלך!" אמרתי לה: "תמר, קצת הומור בשמאל?" ענתה: "לי אין הומור".

    בהמשך נשאתי את השלט גם בעוד הפגנות, למשל בירושלים (צילום: ליאור בן אליהו מסולידריות שייח ג'ראח), שם עצר אותי תיכוניסט פלסטיני צעיר ושאל אותי מה כתוב. תרגמתי לו (שוחחנו באנגלית), והוא דרש עוד הסברים. הוא שאל איזה פתרון עדיף בעיני, מדינה אחת או שתי מדינות. עניתי שלא משנה לי, כל עוד יסתיים הכיבוש וכולם יהנו מחירות ואזרחות מלאה במקום מושבם. הוא אהב את התשובה. היום אנחנו חברים בטוויטר.

     

     

    ''


    שלט שיצרתי ב-2010 במיוחד להפגנה בבת-ים, שהתארגנה נגד קמפיין שלטים שנתלו בעיר, המזהירים מפני ערבים מיפו שמתחברים לצעירות יהודיות.

     


    ''

     

     

    ''

     

    שלט שיצרתי לאחת ההפגנות הראשונות של המחאה החברתית, 25 ביולי 2011.

    צילום: אורן זיו, Activestills.org

    אחת התגובות בפייסבוק, שחר דיוויס: "עם האגרוף שלך מונף זה נראה כמו הצעה לפיסטינג גומלין".

     

    ''


    שלט שיצרתי להפגנה ב-3 באוקטובר 2011, להפגנה מול עיריית ת"א במחאה נגד חולדאי ששלח פקחים ושוטרים לפנות מאהלים באלימות רבה ותוך החרמת ציוד רב של משפחות חסרות בית בדרום ת"א.

     

     

    למרות התדמית שאני עושה לעצמי, אני לא באמת מגיע לכל הפגנה. זה בלתי אפשרי - יש אחת כמעט כל יום, למרות שעל רובן רק קבוצה קטנה של שמאלני הארד קור שומעים. אני גם לא כל שבוע בבילעין - אני נוסע להפגין בשטחים אולי פעם בחודשיים שלושה, וגם אז משתדל לגוון ולהיות כל פעם בכפר אחר.

     

    אני גם לא תמיד מגיע עם שלט - לא תמיד יש לי רעיון לסלוגן מוצלח. בדרך כלל אני מעדיף לא לבוא עם שלט בכלל מאשר לבוא עם שלט שאומר את המובן מאליו - משלט כזה קל להתעלם. אני משתדל למצוא משהו עם הומור, או משהו שיכול להפתיע. מצד אחד, זה כיף לקבל טפיחות על השכם ואגודלים מורמים כשאני מגיע עם שלט מוצלח, מצד שני זה מבאס נורא כשמאוכזבים ממני כשהשלט חלש או שאני לא נושא שלט בכלל.

     

    הפגנות יכולות להיות עניין מאוד מייאש, דווקא למי שמקפידים להגיע להרבה הפגנות - התחושה הזאת שמפגינים ומפגינים ושום דבר לא משתנה, התחושה הזאת שזה חסר תוחלת, שזה מרגיש כמו אוננות.

     

    אז כן - אני מניח שיש בזה מימד של סיפוק עצמי - כשאני חוזר מהפגנה המצפון שלי שקט יותר לכמה שעות, ואני יכול ללכת לישון בתחושה שעשיתי משהו, שגם אם לא יגרום לשינוי מהותי או מיידי, לפחות לא שתקתי לנוכח עוולות שהממשלה שלי גורמת לאזרחיה ו\או נתיניה.

     

    יש לי חבר שמבוגר ממני בעשור. הוא כל הזמן צוחק עלי ואומר לי: בגילך הייתי פעיל כמוך, אפילו הרבה יותר, והיום אני ציני ונמאס לי מכל השמאל. 

    אני כבר הייתי ציני מאוד כלפי השמאל בגיל 18.

     

    מי יודע, אולי זה יקרה לי שוב. גם עכשיו אני מתייאש בערך פעמיים ביום, ומתחיל לדבר על הגירה פעמיים בשבוע.

    קל מאוד להתייאש, קשה הרבה יותר לשמור על תקווה לעתיד טוב יותר.

    אבל כל עוד אני כאן, אמשיך ללכת להפגנות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אמיתי סנדי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      עדכוני הטוויטר שלי

      אקטיב סטילז - צילומים מהשטח

      בלוג אדום ירוק - דב חנין

      פוסטים אחרונים ב"מהגנה למאבק"

      תכנים שלי ברשת