אנשים שאני אוהבת. אנשים שאני שונאת. מקצועות אהובים. תחביבים. סטנדרטים לחבר. קנייה "שווה". עושק. 

מכירים את האנשים שמקטלגים הכול בקופסאות מסודרות במוח שלהם . כן , מן הסתם, כולנו עושים זאת ולכולנו יש תבניות של התמודדות עם דברים. אנו מגידרים את עצמנו בצורה מסויימת וממנה משקיפים על העולם ונוטלים חלק תוך התאמה לתפקיד שיצרנו בראשנו. אך מה קורה כשהתבנית מתפוררת.. כשמגיעים למצב בו לא יודעים איך לנהוג ..
יש אנשים שצוחקים כשהם נבוכים, יש כאלה המראים סימפטיה וישנה קשת של שלל רגשות בהם אפשר להשתמש .

אני.. אני יותר בקטע של בריחות.. בכל פעם שהסצנה מאבדת את טעמה אני עוברת למשהו חדש .. תמיד יש דרך אחרת ללכת בה תמיד תהיה עוד פנייה ימינה או שמאלה שתוביל אותי לתפקיד חדש.. לבוא לזרוח ולעזוב כשהעגמומיות משתלטת..

הכול טוב ויפה עד שמגיעים לדרך חד סטרית כשאפשר לשנות אך הדבר אומר לחזור אחורה, להסתובב- ואם יש חוק שמכוון את צעדי חיי הוא בשום אופן, בתכלית האיסור לא חוזרים אחורה , פיקששת נדפקת אתה מחוק אצלי , משהו לא בסדר עוברים הלאה - זו דרך קשה אך רק ככה אפשר תמיד להתקדם ולא להתעמק בדברים לא רלוונטים כמו העבר כמו בעיות .

הקטע הוא , שהבעיות שהוטמנו בעבר נשארו שם מאחור , ממתינות לשעת כושר לשוב ולצוף , כל הרגשות המודחקים צפו כשניתנה האפשרות , כשהגעתי לדרך החד סטרית שלי כשזה היה להסתובב או להתמודד .. ואתם יודעים מה דעתי על חזרה אחורה ..

אז החלטתי להתמודד .