כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פילוסופוס אנליסיס

    פילוסופיה שימושית, ספרות ושירה עם נגיעות אקטואליות.

    תחבק אותי נעבעך 12

    1 תגובות   יום שבת, 27/10/12, 17:46

    יומן אירועים

     אענה אותך ראשון ראשון, ואחרון אחרון. ליבי נכמר כשאני רואה אותך מתחנחנת. לא צריך לרדת למ"ט שערי טומאה כדי להגיע לגיהינום. גם מעשה אחד יכול להוביל אותך לשם. מה שאני זוכר מאותו חורף עז זה ששפכת עלי טיפות דייסה. ואת המרק הרותח שנפלתי אליו באמצע ויכוח שניהלת עם זילפה עוזרת הבית. תאכלי לא תאכלי. ויכוח מחריש אוזניים כמו קרב תרנגולים, והיא העוזרת איימה עליך שתגיד אותך לאימא שלך, אם לא תאכלי את כל המרק. את בתגובה ירקת לתוך המרק והדפת אותו, ככה נפלתי לתוכו. לא ארחיב את הדיבור על העוזרת שברחה באותו יום מן הבית. היא טענה שאת אלימה וזקוקה לייעוץ דחוף. את טענת שהיא אומללה, כי בעלה עזב אותה עם חמישה ילדים. כל התחינות של אימא שלך לא עזרו אפילו כאשר הציעה לה משכורת שלוש עשרה. זילפה הסכימה לחזור בתנאי שיאשפזו אותך במוסד סגור. הלכנו יחד דרך ארוכה אבל לומר את האמת, הברירה לא הייתה מצויה בכיסי. את גררת אותי ואני נכנעתי לך. את מדברת על אהבה, איזו אהבה?

    הרי השלכת אותי בחנות ארצה כלאחר יד, זרקת אותי כחפץ שאין לו ערך, כמה נפגעתי. ואיך אמרת למוכרת כי אני משעמם נורא, את מעדיפה יומן מצויר עם הרבה צבעים. רק אחרי שהיא אמרה לך שאין יומן כזה הסכמת לקחת אותי, כאילו הייתי ברירת מחדל. כשבאנו הביתה הוצאת אותי משקית הניילון וזרקת אותי על השולחן, כמה מכוער וכמה צפוי ומשעמם אתה. אמרת עלי.

    ממש שפכת את דמי. איך ישנת בלילה מכשפה קטנה שלי, איך נרדמת?

    משדייך הענקת לי חלב? הרי כשהנקת את יבי הבת שלך, בימים הספורים שהקדשת לכך. טפטפת על דפי הלבנים חלב. עד שנדבקו לי הדפים אחד לשני ורק במאמץ רב הפרדת אותם. מאז נשארו לי כתמים עד עצם היום הזה. ואז שוב פיתחת טינה כלפי בלי סיבה, שנאת חינם. קראת לי הגידם בגלל דף אחד שקרעת בחמת זעם.

    אז גמלה בי החלטה לברוח ממך, להימכר אפילו לעבדות. רק לא להיות בחברתך. נפלת אפיים ארצה? על מה את מדברת, בטח על פרופסור הרשטיק שלא רצה לראות אותך בגלל שלימדת את אשתו מילים גסות, כמו כוס. והיא חשבה שזה שם של חתול בעברית. ואיך הוא צלצל לאבא שלך וממש בכה לו בטלפון שאשתו הלכה למכולת וקראה לחתול של גברת שכטר כוס. ומאז בעל המכולת עמרם עיקם את פניו נוכח אשתו של הדוקטור ואפילו סירב למכור לה בהקפה. וארוחת הבוקר של פרופסור הרשטיק נתעכבה.

     אותו רטט שאת מדברת עליו, היה שיטפון של מים. כי החלטת לקרוא בי מעל הכיור ואז נפלתי לתוך המים. כיסית אותי שלא אצטנן, דברים בטלים. אני לא אשכח איך שרת לי את שירו של השפן הקטן –

    השפן הקטן שכח לסגור הדלת, הצטנן המסכן וקבל נזלת...

    איך צחקת, וניסית לחנוק אותי עם הכר. אבל אז טמנת אותי מתחת לכר הפוך שלך וישנת שנת ישרים, שיהיה בך כוח להתעלל בי בהמשך. במיטה לא תינינו אהבים, אלא היה נוח לך לכתוב כשאת במיטה וכמה סומק העלו בלחיי המילים ששרבטת. נכנסת בכל העולם, כאילו אין מחר. כולם טומטומים, רק את מוישה גרוס. ועל בעלך האהוב ירח, שמגיע לו פרס נובל להישרדות. כתבת מילים שאפילו אני הרגיל בך לא העזתי להעלותם על דל לשוני. שלא לדבר על מישמיש, שאותה בכלל הוקעת על עצם קיומה כי היא בקשה הפסקה ביחסים הביסקסואלים. שלחת בה אש וגופרית, המופקרת הזו לא תנקה- אמרת.

    הצעתי לך בזמנו באמת ליטול פסק זמן, זה היה אפילו טוב בשבילך. אבל את זעמת, וזרקת אותי מן החלון. למזלי כבר למחרת השכם בבוקר באת לחפש אותי, ומזלך שלא לקחה אותי הרוח למקום אחר. אולי היה מוטב כך.

    ואז חני, וארגז כלים גדול. מיותר לציין את נחמה שסבלה ממך, כמעט שהצלחת להפריד בין נחמה לחני. לפגוע במרקם היחסים שבנו במשך שנים, רק בגלל יצרים. לא אמרת מילה למוטקה על כך שאת ביסקסואלית. אולי הוא נמשך אליך, בונה עליך מערכת יחסים. רגשותיו היו לך לזרה. בקיצור סחלבי, לא איכפת לך מאף אחד זולתך.  לא אשכח איך הטרחת את עצמך לקנות יומן חדש תחתיי, אבל שכחת שבטהובן היה חירש. היה מצחיק ומשעשע לראות אותך מדברת ללא מענה. כאשר גליתי לך שהוא חרש, יצאת במסע השמצות ואפילו לגלגת על המוסיקה של הגאון הזה וזרקת כמה דיסקים של המוסיקה שלו לפח הזבל. קצפך לא פסח גם עלי, אני זוכר שגם  אותי חישבת לזרוק מהחלון ולהפטר ממני באחד. אבל לא יכולת בלעדיי, את לא יכולה בלעדיי סחלבי. את כל הזמן חוזרת אלי, מתחנחנת ומבקשת מחילה. ענה לי זלמן, אחיתופל יועצי...ועוד מילים של תחנון והתייפייפות. אבל דעי לך כי הקץ קרוב, יום יבוא ואני יוריד את האנטנות ולא אשמע אותך, שלא לדבר על להקשיב.

     היו ימים יפים בינינו, התבדחנו והעברנו צחוקים מכאן לשם. אבל לקרוא לזה סוגים בשושנים יהיה הדבר בבחינת הטעיה. נכון הדבר שיצאתי נגדך כל פעם שאיימת לשבר מערכות יחסים על דברים פעוטים. אם זה נקרא שהחרבתי את יסודות בנייניך כמו דיקרט. אזי שמח אני להיות באותה שורה עם אחד מהוגי הדעות החשובים בעולם. אגב, טיפות הדבש באמת נטפו מעל דפי לא בגלל האהבה, אלא בגלל שאת שפכת את הדבש על השולחן בראש השנה ואני הייתי מונח שם כמו אידיוט.  

     אחר כל הדברים כולם, ספרי לי מה את רוצה. – אמר זלמן.

    תשמע יקירי, בוא נשכח את כל הדברים הרעים ונתרכז בעיקר. מחר יש לי פגישה עם הרב סושה, הוא כנראה רוצה לקנות את הבית בעשרה מיליון דולר.

    מה אתה אומר?

    לא הייתי מהמר שהוא רוצה לשלם את המחיר המלא, הוא כנראה ינסה להוריד אותך מן העץ שעליו טיפסת. ויציע מחיר מופחת, דל קלוריות.

    אז זה רק משא ומתן, טוב אתגבר על העניין. באיזה מחיר שווה לי למכור את הבית?

    אם הוא יציע חמישה מיליון, זה בסדר. הבית לא שווה יותר.

    האמת שהייתי מתפשרת על שבעה או שמונה מיליון, נראה מה יקרה. בכל מקרה תודה לך יועצי היקר. אני אעדכן אותך בהמשך.

    סיסמוגרף

    ירח וסחלבי ישבו בחדר ההמתנה מתוחים משהו. שמשו של סושה יצא מדי פעם להזמין את הממתינים לשיחה עם הרב. היה בחדר ההמתנה שקט מתוח, אמנם אי אפשר היה לחתוך אותו בסכין כי פה ושם שוחחו אנשים זה עם זה, אבל היה אפשר לחוש את אותו שקט. לפתע הבחינה סחלבי באדם שעישן סיגר מחוק אשר ישב בפינה, לא לקח לה הרבה זמן והיא דחפה מרפק בצלעותיו של ירח שנמנם.

    זה לא נחשוש מרשת המרכולים חבשוש? שאלה את ירח.

    וואלה, זה הוא. אני מכיר אותו קצת. פעם הייתי עימו בפגישת עסקים – ענה אותה ירח.

    מה הוא עושה פה, הרי הוא איש שאוכל שפנים ושרצים? הקשתה סחלבי.

    לא יודע, כנראה יש לו עניין עם סושה. אל תשכחי שסושה מחזיק בביצים חלק מן הפוליטיקאים בכנסת ויש בכוחו לשנע מהלכים.

    אני מוכנה להמר על כך שהוא בא בקשר לקידוחי נפט. נחשוש מחזיק ברוב המניות של "כריש" שיש לה שלוש זיכיונות לקידוח נפט וגז. מול עתלית, בשדה הישן של חלץ וליד ראש העין.

    מאיפה את יודעת את כול זה, סחלבי – התפעל ירח.

    מהעיתונות, מרכילות, ומסתם סקרנות. – ענתה סחלבי.

    אני אלך להגיד לו שלום, ללחוץ את ידו של האיש הגדול הזה, נחשוש חבשוש.

    ירח קם ממקומו וניגש לנחשוש, לחץ את ידו וברכו לשלום. נחשוש חייך חיוך מלא שיניים ונזכר בירח שהיה אצלו בפגישה. לאחר חזר ירח וישב ליד סחלבי, ובינתיים נבלע נחשוש לתוך חדרו של סושה מלווה בשמשו הענק שימשי.

    נחשוש ישב מול סושה, הסיגר הענק שאחז בידו החל להתקצר. הוא הציע לסושה סיגר, והאחרון לקח בשמחה סיגר מקופסת הכסף שהושיט לו נחשוש.

    ובכן כבודו. – פתח נחשוש. לשם מה הזמנת אותי אליך?

    ראה נחשוש, על שלושה דברים העולם עומד. על  כסף, על הרוע, ועל נשים. כסף כי אנו מוסבים לחומר, ואין אדם בעולם ויהא הכי רוחני שלא זקוק לחומר. וכמה שיותר. ראית פעם אדם לבוש סחבות בראש המחנה, אלה שעומדים בראש צריכים להשפיע, להוביל, וכסף הוא מכשיר יעיל לכך. רוע, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אפילו טוב לב נובע מרוע, מאינטרס. כל הפוליטיקאים שנחשבים לוחמים בעוולות, עושים זאת למטרת פרסום. אין זה בא מטוב ליבם כי אין דבר כזה אלא מאינטרס לכיסאם בקדנציה הבאה. גם אם יונח לפניהם מקרה אמיתי של עוולה, הם לא ינקפו אצבע אם לא יהיה בזה הד תקשורתי. הם לא יניחו שום כלי נשק כדי לזכות במושב. תחשוב, עשית פעם מעשה טוב? מה הניע אותך, אם לא אינטרס ושיחרב העולם. על כמה יבלות דרכת כדי להגיע לאן הגעת. אל תענה לי תחשוב בעצמך. על נשים כבר נאמר – אישה נאה מרחיבה את דעתו של האדם, תרתי משמע. ככה זה עובד.

    נחשוש חייך, ומשך עוד ענן עשן לתוך ריאותיו, אחר כך סימן לרב להמשיך.

    אתה יכול לקרוא לי סיסמוגרף. – הציע סושה. לך יש מיליונים של דולרים ולי יש מיליונים של חסידים. אם מחשבים את כול המסורתיים והחילוניים שנושאים כל מיני גנים מבית אבא וברבאבא.

    נחשוש נמתח, הוא לא ציפה ליריית פתיחה כזו. בכל זאת הוא חשב שסושה רוצה איזו תרומה לחצרו. אבל כאן העניינים התחילו להיות דינאמיים.

    כמה זה עולה לי? שאל. כדי לחסוך בזמן, ולפנות את אחר הצהרים לתענוגות בלונדון.

    כלום. – ענה אותו סושה ומתח חיוך מלא.

    כלום??? תהה נחשוש. אתה לא רוצה ממני כסף?

    נהפוך הוא. – אמר סושה. אתה תקבל מאיתנו הרבה כסף.

    נחשוש מתח את חיוכו עב השפתיים, ונטל עוד שכאטה מן הסיגר העבה.

    ז"א אני מעין קישוט כזה כאילו, ישראבלוף. – קלט נחשוש את העניין.

    אני כאילו בא להתייעץ אתך על עניינים שאין לך מושג בהם, אתה מקבל כינוי סיסמוגרף, כאילו אתה מייעץ לי היכן לקדוח בכדי להגיע לנפט. כולם שומעים את הקולות, ורואים את המראות ושנינו מרוויחים מזה הון. המניה עולה למעלה, הרבה מעבר לערך האמיתי שלה, עוד לפני שקדחנו קידוח אחד אנחנו בשחקים. לי יש סיסמוגרף ולך יש קישוט של טייקון הבא להשתטח על מפתן ביתך. ואידך זיל גמור.

    בדיוק נחשוש, כך בדיוק יראו הדברים. אלפי מצלמות ותחקירים יופנו אלינו, שיתוף הפעולה הזה יכניס תחת כנפיי אלפי חסידים נוספים, ומיליונים יאזינו למה שאומר הסיסמוגרף. – ניסח סושה.

    למען האמת זה נשמע מעניין מאוד, בעיקר נוכח העובדה שזה לא עולה לי גרוש. תראה אין לי בעיה במקרה דנן לתת לך כסף, זה בסדר מבחינתי. מכמה צלחות אני יכול לאכול ואני בכלל עושה דיאטה. אני מאוד מקווה שאתה לא פונה לאנשי עסקים אחרים וכל זה יישאר בנינו.

    קבל תיקון מר חבשוש, אני לא מבטיח לך בלעדיות, נהפוך הוא. אתה תהיה החצב המבשר את בוא הסתיו. לך זה לא יעלה כלום, אבל לבא אחריך נפשוט את העור. אמנם תהיה היחידי בסדר גודל כזה, מבחינת עושר. השאר יהיו אנשי עסקים יותר צנועים שאוכל לגבור עליהם ביתר קלות. – אמר סושה.

    נחשוש נמתח קמעה וניסה לרדת לסוף דעתו של סושה. זה נראה לו קצת גדול עליו, והוא צריך לחשוב על זה. אם אני מבין נכון, אתה תעשה הון על הגב שלי בדרך עקיפה, סושה. – המהם נחשוש.

    כן, אני אעשה הרבה מאוד כסף בעזרתך, וגם אתה תעשה הרבה מאוד כסף בעזרתי. יד רוחצת יד.

    תראה סושה, אין לי בעיה שיצלמו אותי בא אליך, מתדפק על דלתך. אפילו נוכל לשגר תמונה שלנו בישיבת עבודה, עם כול המפות על השולחן. ושהדמיון של כולם ישלים את החסר. הבעיה תתחיל שאנשי עסקים, קודחים למיניהם, יבואו לבקש המלצות. מה אני עושה אז, אומר להם שזה בלוף?

    אתה לא תגיד כלום, אל תמליץ. זה יהיה יותר נחשק, אפילו תייעץ להם ללכת לאנשי מקצוע אמיתיים. תרץ זאת בגחמה פרטית ותו לא. – פקד סושה.

    ואם בכל זאת יבואו בגלל התשוקה. אני יוצא נקי ויש לי אליבי.- הזליף נחשוש.

    בדיוק כך, כאשר אתה מונע מאישה היא נמשכת.

    גם בענייני נשים אתה מבין, סושה.

    סושה חייך את חיוכו המלא, אז הבחין נחשוש בשיניים מלאות, ובעיניו הכחולות של סושה. בלי הזקן והבגדים הללו הוא היה בחור מושך. חשב חבשוש לעצמו.

    הנה תראה. – הצביע סושה החוצה. נחשוש הביט מהחלון וראה כמה צלמים מחכים בחוץ.

    חייך, נחשוש. מצלמים אותך. – אמר סושה. התוכנית שלנו כבר מתחילה לעבוד.

    נחשוש הזדקף, לחץ את ידו של סושה, סידר את החליפה ומשך מסרק על שערו. מרגע זה ואילך. – חשב לעצמו. אפילו השמים הם לא הגבול. 

     סותבי`ס

    הסיסמוגרף ישב בפנים שלוות ומשך את זקנו. מסרקו באצבעותיו העדינות שנראו כמו אצבעותיה של ברבי. ירח וסחלבי ישבו מולו מתוחים, לא בכל יום מזדמן להם לשבת מול הסיסמוגרף. מן החלון ראתה את נחשוש נבלע במכונית שלו ועדת צלמים מפליאה בו קלוז-אפ מטווח אפס.

    עוד מעט נהפוך לסלב, האלפיון העליון. - לחשה לאוזנו האדומה של ירח.

    נו... גברת סחלבי היקרה, החלטת למכור את הבית?

    סחלבי נמתחה במקומה, שני עופריה קראו תיגר על הכפתור האחרון שהיה לסכר אסואן.

    עשרה מיליון דולר, והבית עם הבריכה שלך. – ירתה סחלבי מהמותן.

    חמישה מיליון דולר, אני קונה. – טען כנגדה.

    זה לא סותבי`ס פה. אתה יודע שהבית שווה הרבה מאוד כסף. אז אנא ממך שלם את המחיר ונעשה עסקה.

    לפתע ירח התעורר. סותבי`ס זה רעיון אדיר אשתי היקרה. – אמר בהתלהבות.

    מה הוא קופץ? – נזדעק הסיסמוגרף.

    אני מתכוון שאפשר למכור את הבית בסותבי`ס נתחיל בעשרה מיליון דולר, ונמכור במאה מיליון. – הציע ירח באוזנה של סחלבי שהתחילה להדליק מבער.

    יש לכם בעיה. – אמר הסיסמוגרף.

    אתם נכנסים לתחום הצר של שוד עתיקות, למלחמה עם הכנסייה היוונית ועם כל העולם. אני בטוח שהמומחים של סותבי`ס ידחו את העניין על הסף.

    אפשר לנסות, סושה. – אמרה סחלבי. חוץ מזה דיווחנו לשלטונות ואפילו קבלנו תעודה כזו שאנו מחזיקים בעתיק שבעתיקות. אתה הרי לא תברח לשום מקום. לא הצלחנו נחזור אליך. הצלחנו, תוכל לראות רק את הגב שלנו.

    בפעם הראשונה הראה הסיסמוגרף סימנים של מתיחות. בתוכו ידע שהרעיון לא הזוי מיסודו, וזה הירחמיאל הזה מעמיד פני חלש, האירוניה של סוקרטס.

    עשרה מיליון דולר זה הרבה מאוד כסף עבור הבית. – אמר סושה בשלוות נפש מעושה. לאחר סימן לשמשו שילך ויביא קצת כיבוד על השולחן היות והישיבה הזו לא תהיה פשוטה כמו שחשב מלכתחילה.

    דווקא עשרה מיליון דולר נראים לי מעט מדי כבודו. – טען ירח לעומתו.

    חמדנות מתישה את האדם וגורמת בסופו של דבר לאובדנו. – אמר סושה.

    חוק חדש צמח באמריקה של התאגידים, טוב לחמוד...אמר גקו בסרט וול-סטריט. לקול מחיאות כפיים סוערות של הקהל. זהו המוטו שליווה הרבה אנשים בעשורים הבאים- הטעימה סחלבי.

    החמדנות עלולה להשאיר אתכם בלי כלום, אנשים קפצו מן הגגות בגלל שהיו חמדנים, נשארו חסרי כול כיוון שרצו עוד ועוד...אתם מבינים המשחק שלכם מסוכן. חוץ מזה, לא משנים אסטרטגיה בגלל איזו שהיא הבלחה שהדליק ירחמיאל. – אמר סושה בעצבנות, וטופף על השולחן באצבעותיו.

    זו לא הבלחה, ירחמיאל צודק. עבור כמה חדרים בסנטרל פארק מערב דורשים 27 מיליון דולר בלי שכיית חמדה כמו שלנו. אני מבטיחה לך עשרה מיליון דולר, מעבר לזה אין לי אחריות. אגב, אתה יכול להשתתף במכירה הפומבית ואולי תזכה. – אמרה סחלבי.

    לא מיותר לציין כי הבית יושב על קרקע גדולה, ואפשר עוד להרחיב ולבנות שם דיסנילנד. אתה מבין סושה זו שאלה של היצע וביקוש. יהיו עוד קונים הפסדת. לא יהיו, לקחת את כול הקופה. – הטעים ירח.

    את בכלל אמרת שהוא לא קשור לבית ,הצורעס הזה. מה הוא מתערב. – הרים סושה את קולו.

    זה היה בעבר סושה, אתה יכול להתייחס לבעלי כאל יועץ סתרים. כמובן שחלק מן הכסף שייך לו, ומכאן יוצא שהוא יכול להתערב. – אמרה סחלבי.

    דווקא לי נשמעו הדברים אחרת, בפעם שעברה. אנשים משתנים וזמנים חולפים.  – מלמל סושה.

    אני לא מבין, באתם עד כאן לספר לי שאתם תציעו את הנכס בסותבי`ס או שבאתם להציע לי את הנכס?

    באנו לפי הבקשה שלך, הצענו לך לקנות בעשרה מיליון, ירח התערב והעלה הצעה שאי אפשר לסרב לה. אתה מבין התנועה והמנוחה היו תמיד, אדם קונה את עולמו בהבזק מחשבה אחד, אדם מפסיד את עולמו בהיסוס קל אחד – טפטפה סחלבי ארס.

    קול באישה ערווה. – זעק סושה. אולי תשאירי אותי עם ירח ואנו כשני גברים נתפור את העסקה.

    אולי תחליט כבר סושה. פעם אתה רוצה את ירח, ופעם אתה רוצה אותי.- זעמה סחלבי.

    נו טוב, אני רואה שבניתם פה קו מז`ינו ואני האחרון שינסה לפרוץ אותו. יהיו עוד הפגנות שהארץ לא ידעה, מלחמה שלך ממש. אף אחד לא יקנה בית כזה. אנשים לא רוצים בעיות. אתם מוכרים בית עם צרות, בית מריבה. כל העולם ידע על כך ואז תהיו בבעיה קשה. קחו חמישה מיליון דולר ורדו מן העץ שטיפסתם עליו. – הציע סושה.

    סחלבי צחקה, היה בצחוקה רעם שהתגלגל לפתחו של בין שיחה. ראשונה נורתה, ועכשיו מתחיל הקרב על הבית. סחלבי לא חששה מסושה, הוא היה בשבילה תחנה מעבר, לא יותר. עכשיו היא תלך חזק על העניין. היא התבוננה לתוך עיניו של סושה ואמרה –

    אתה יכול להפגין כמה שאתה רוצה, אנחנו לא נהיה בבית בכל מקרה. לקחתי בחשבון שאתה תחזור לשיטה של ההפגנות. דווקא אתה עומד לתת לנו פרס גדול של פרסום חינם אין כסף. כל הפגנה תעלה את מחיר הנכס בהרבה כסף. אבל דע לך, אם תפגין אני לא שומרת לך מחיר. אם לא תפגין ותשב בשקט אני שומרת לך מחיר. מה אתה אומר?

    כלום, לכו לכם לדרכם ונראה מה יילד יום. – אמר סושה והורה לשמשו ללוותם החוצה.

    טרם דרכה רגליהם בגרם המדרגות, התחילו הצלמים להסתער עליהם בתצלומי תקריב. ומן השיחים יצא עיתונאי קטן עם זקן אדמדם -

    האם אתם השותפים הסמויים של נחשוש?

    איפה אתם קודחים, והאם תמצאו נפט?

    מה אמר הסיסמוגרף, האם נמצאו עקבות נפט בעתלית?

    מה פתאום שדה חלץ?

    סחלבי לא הייתה מופתעת, היא הנהנה בראשה. כאילו תשובתה חיובית אבל לא אמרה כלום. העיתונאי השתלהב והמשיך לשאול מבלי לחכות לתשובה. -

    כמה המדינה תקבל מכול זה, מה עם התמלוגים שודדי ישראל.

    ירח ניסה לפנות דרך לסחלבי שנמוגה בין עדת הצלמים. אבל הם הדפו אותו והקטן המשיך להמטיר שאלות -

    כמה אחוזים יש לכם ב"כריש"?

    האם אתם תורמים לאגודות מכל הכסף שאתם גורפים?

    מי אתם בכלל? ספרו לעם ישראל.

    סחלבי צחקה, אנחנו? כלום. מי אתה חושב שאתה? - אמרה והדפה מעליה את הפטפטן.

    במכונית היא נרגעה מעט, מבטה בירח היה משעשע. ירח - אמרה. היום אתה כתבת את ההיסטוריה. עלינו כיתה בזכותך.

    ירח חייך, כן גברת טרמפ עלינו אלפיון.

    אשת חיל 

    דבורה בראון, או בשמה הידוע יותר דבובי. הייתה אישה רבת פעלים שלאה הכירה עוד משחר ילדותה. היא ניהלה מעין בית תמחוי, נתנה בסתר. סובבה בכול העולם לשבור רעב לאנשים שידם לא משגת. דבר לא יכול היה לעצור אותה, אם הייתה לה מטרה. פעם אחד בניו ג`רסי היא ישנה בפתח ביתו של אחד הנדיבים, איש עסקים שמדד את זמנו בדקות ממש. חיכתה עד שיצא מהבית לתפילת הבוקר. הגביר כל כך התרשם ממנה שנתן בידה כפליים ממה שבקשה, תרומות לנזקקים. היא פתחה סמוך לביתה מחסן של בגדים לכול הגילאים. והייתה דואגת ללבושם של אלו שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם. נוסף לכך פתחה גמ"ח כדי שאנשים יוכלו לעבור את השבת ואת החג. עליה נאמר – אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה...חלק ממכריה קראו לה הנסיכה, כיוון שהייתה דומה לנסיכה דיאנה. היא הליידי של מאה שערים. היו אנשים שהתביישו במצבם הכלכלי, אזי הייתה דבובי משנסת מותניים והולכת לביתם, לבדוק הכצעקתה. וכאשר הייתה מגלה שחסר להם אוכל, הייתה רצה למכולת השכונתית ומעמיסה על המקרר שלהם כול טוב. גם לאנשים שלא התחברו לדת היא דאגה. לזקנים ולחלשים מרחוב סעדיה הרופא שהוא רחוב סמוך לבתי הונגרין. היא הייתה מסתובבת באזור כמו לביאה, מחפשת לשבור לחם למי שהיה זקוק לכך.

    והתושבים לא היו אדישים לפועלה. היו תורמים לה כספים שתוכל להמשיך  בדרכה. אפילו אלו שמצבם רעוע הביעו את רצונם לתרום. דבובי הייתה ממעיטה לקחת מהם, אבל נתנה להם הרגשה שגם הם הרימו תרומה. בחנויות של מאה שערים היה שמה הולך לפניה, והסוחרים בעיקר מוכרי הדגים והבשר, העופות והירקות. היו מניחים לה ללקט כל אשר תחפוץ. הם סמכו עליה בעיניים עצומות. לא פעם הוציאה אוכל מפיה כדי לתיתו לאדם רעב, חסכה מעצמה שיהיה לה כסף עבור אחרים. אבל לעולם הייתה מהלכת מטופחת, לבושה היטב, ויופייה הרב היה לה לעזר. בעלה איש צדיק היה, יושב אוהלים. היא לא התירה לו לעבוד יום אחד אפילו. אני כאן שוברת שבר, אתה תלמד זה יותר חשוב. וכשהיה בעלה מסתובב ברחוב כולם היו מוקירים לו כבוד. פעם שידכה לאחותה בחור כאשר הגיעה לפרקה, עילוי. כשהוא הבין שמדובר באחותה, נתן את הסכמתו מבלי לראות את הכלה. עצם העובדה שהיא גדלה באותו בית שאת גדלת, כבוד גדול הדבר. החתן המיועד שבא ממשפחה אמידה לא שכח לה את השידוך הזה לעולם. הוא היה רץ אחריה כדי לתת בידה כסף, שתמשיך את פועלה המבורך. אני לא יכול ללכת ללמוד, עד שאני נותן את המעות האלו בידך.- כך היה אומר. ודבובי הייתה מחייכת לעברו, ואומרת לו – זכתה אחותי בבעל כמוך. מי ייתן וירבו כמוך.

    היו גם ימים קשים, שלא לרבים היה כסף מיותר, אבל דבובי לא אמרה נואש. היא פנתה לנדיבים מחוץ לארץ, ובקשה את עזרתם. ללא המלצות וללא מכתבים מיותרים. היא הייתה עומדת מול הגביר נותנת בו מבט מעמיק, עד שהוא היה מבין שזכות גדולה נפלה בחלקו לעמוד ליד צדקת כזו. אזי היה פותח את ארנקו ונותן לה כפי יכולתו. לפעמים כשראתה אדם מהסס בתרומתו הייתה פוסקת כמה ייתן, והוא היה נותן כפסיקתה. לא פעם נותרו בידה כספים רבים שיועדו למטרה מסוימת. כמו חתונה או אירוסין. אזי הייתה פונה לאותם תורמים, ומחזירה להם את הכסף. אלא שגרו בחו"ל היו מקבלים ממנה דרך "ווסטרן יוניון" את הכסף תוך דקות. היא לא שכחה איש, הכול היה רשום בספר החשבונות שלה. לא פעם אמרו לה הנדבנים – תשאירי את הכסף אצלך. אבל היא סירבה. כסף שיועד לחתונה, ישמש את מטרתו בלבד. את יותר טוב מבנק – היו אומרים לה. עם נאמנות כמו שלך, הייתי מפקיד בידך את נשמתי. אסיזה נשמל`ה, כינו אותה זקני השכונה. אומרים - טוב שם משמן טוב... ושמה הלך לפניה בכול אשר תלך.

    לא פעם היו פונים אליה בשידוכים. והיא הייתה רואה בזה שליחות, ומנסה לעשות כל שביכולתה להשיג את השידוך המבוקש. דבובי הייתה גם מגשרת בעניינים משפחתיים. אם נתגלעה מחלוקת במשפחה הייתה נזעקת לפשר בין הניצים. אם הייתה מצליחה להגיע להבנה, מה טוב. אבל אם נהג צד אחד כסרבן, היא נהגה כפוסקת. ולא ניסו אפילו לערער על פסיקתה. היה מקרה מיוחד, ששמה הפך שם נרדף לנביאה. פעם בעודה מבשלת שמעה צעקות של אישה מהדירה ממול. ליבה ניבא לה רעות. היא עזבה הכול, אפילו את השמן הרותח על הכירה ורצה לראות מה קרה. הסתבר שבעל מכה את אשתו, כי האחרונה התרשלה בעבודת הבית. מיד עמדה חוצץ בניהם, קבלה את המכות במקום האישה. עד שזעפו של הבעל חלף. הבעל השפיל מבט, נפל על רגליו והתחנן שתסלח לו. היא הסכימה בתנאי שלא יכה עוד את אשתו, ולא משנה מה תהיה הסיבה. היא חזרה לביתה. הגז נכבה בגלל רוח שנכנסה מן החלון שהשאירה פתוח. מיד חזרה לעבודתה והתקינה ארוחה לבעלה.

    נפשה יצאה להשכין שלום, בין איש לרעהו. בין בעל ואישה. היא בקשה רק טוב שיהיה לכולם. הייתה משכימה עם בוקר ומאזינה לקולות בשכונה כמו מנצח על תזמורת. כל חריג הייתה רושמת לפניה. צעקה של גבר או תחינה של אישה. בכי של תינוק שלא זכה לארוחה, או נאקת קשיש שאין ידו משגת לקנות תנור חימום פשוט. כך הייתה מתחילה את הבוקר שלה. לא קל היה למצוא אישה כמוה ברחובות הצרים של מאה שערים. לכן בעבור התושבים היא הייתה יחידה במינה. עד כדי כך סמכו עליה התושבים, שאם אדם  רצה לצאת לחו"ל ובביתו היה כסף רב או תכשיטים. היה פונה אליה כדי שהיא תשמור על כול רכושו עד שיחזור. ללא קבלות וללא ערבויות. והיא כשומרת חינם לא הקלה ראש בדבר. הייתה בביתה כספת גדולה שאת מפתחותיה הייתה תמיד נושאת עימה לכול אשר תלך. 

    דופקים שעון

    לכן לא ייפלא הדבר שדבורה בראון נבחרה על ידי לאה לתכנן את המפעל בהר החוצבים. המפעל הראשון של קיבורד קואופורשיין. המפעל היה מיועד לייצר את מקלדת קליאו לאזור האסייתי. מטרת המפעל הייתה ליצר מקומות עבודה לציבור החרדי דתי. לכן היה בעל צרכים מיוחדים, ונתבקש תכנון מיוחד שיענה על הצרכים של הציבור הזה.

    לדוגמא – תכננה דבובי שהייתה אדריכלית במקצועה את הפעוטון. אותו פעוטון שפתר לנשים את בעיית הילדים. כל אם תוכל להגיע עם עולליה לעבודתה ומיד עם החתמת הכרטיס תשאיר את הילד בפעוטון, ותתפנה לעבוד. אמנם אותו פעוטון עלה הון רב, אבל עלותו תסובסד על ידי המפעל וגם העובדים יאלצו להפריש חלק ממשכורתם לטובת העניין. תחילה חשבה דבובי להקים את הפעוטון בקומת הכניסה, ממש ליד שעון הנוכחות. אבל לאה רצתה לשמור על קו אחיד של מפעל עתיר ידע, וקבעה את מקומו של הפעוטון בקומת הקרקע. לא מיותר לציין שהמפעל יהיה שומר שבת. המשמרות שם יחולקו לנשים ולגברים, כדי לא ליצור מגע בין שני המינים. דבר מקובל בעדה החרדית. בית כנסת מפואר תוכנן בקומה האחרונה, שישקיף על כביש בגין והאזור של ליפתא, בואך ירושלים.  שמה יוכלו העובדים להתפלל, ואפילו לעבור על הדף היומי. חדר אוכל ענק תוכנן בקומה התחתונה. חדר אוכל בד"צניק למהדרין. דבובי רצתה לבנות מודל של עיר בפני עצמה. היינו המפעל שיספק את כול הצרכים של העובדים. היא תכננה חנויות בתוך המפעל, מרכול ענק שיהיה אפשר לקנות שם במחירים נוחים, טרם יוצאים מהעבודה. זמן הוא כסף. – מימרה אמריקנית עתיקה. חיסכון בזמן זה יותר כסף. משום כך יוכלו הנשים להשקיע את כול מרצם בעבודה ללא צורך בדאגת היום. לאה קראה תיגר על כל מיני דעות קדומות של החברה על הציבור החרדי.  

    אותו ציבור מושמץ על השתמטותו מחובות המדינה, ציבור שלא משרת בצבא, ואינו תורם את חלקו כאזרח שווה זכויות. גרוע מכך, מתבטל וגוזר קופון על חשבון המדינה. מה לא אמרו על הציבור הזה, התקשורת התנפלה על חברי הכנסת החרדים. הסתכלו עליהם בזכוכית מגדלת, כל פעולה שלהם קבלה הד תקשורתי עצום. היושבים בציון ממש  גויסו לשנוא אותם. אפשר לחשוב שכול החילוניים משרתים בצבא. גם שם המצב לא כך, יש הרבה משתמטים שלא מתגייסים כלל לצבא. איפה כול אותם "נפולת של נמושת" שהצבא ממש לא עושה להם את זה. אמנם ביטוח לאומי משלם להם את קצבת הילדים, על פי חוק. מכיוון שיש להם יותר ילדים מאשר במשפחה רגילה, אזי תקבולים אלו גבוהים יותר ממשפחה רגילה. אבל רבים מצאו את מטה לחמם מעבודה, בעיקר מתיווך וביטוח. תרגומים מעברית לאנגלית ולהיפך. יש שם בחצרות, קלדנים וקצרנים שלא רואים ממטר את הקולגות שלהם מאחורי הגדר. אחרים משמשים את חצרות הרבנים כשליחים בחו"ל למען הקהילה שלהם. ועושים חיל. אבל הלשונות לא הפסיקו לרכל. עד שבאה לאה והרימה את הכפפה. ליצור מקומות עבודה לאותו ציבור, ולתת להם את התנאים לעבודה.

    לדוגמא- הפרדה בין גברים ונשים, פתרון לילדים הרכים שעדיין היו בבית, וזקוקים לאם מניקה. שעות עבודה גמישות והסעות נפרדות לעובדים. שינוע שיבטיח שהעובדים יגיעו בזמן לעבודה ולא יתברברו בדרך. דבורה בראון האדריכלית של המפעל,  תכננה את סביבת העבודה כך שתתאים לעובדים ותפצה אותם על שעות העבודה הרבות. היא הציעה את הפעוטון. כדי שהנשים יוכלו לעבוד בראש שקט. ולא יהיה עול על גבי העובדים. לכן הפעוטון היה מן רעיון גאוני כזה, שפתר את בעיות הנשים.

    לגבי הגברים, בית הכנסת יהווה פתרון טוב ויעיל. שמה יוכלו להתפלל וגם לעסוק בדף היומי. יהיה רב, שיקרא רב המפעל, הוא ישמש גם כיועץ לכול אותם עובדים. דבובי חיפשה רב שיהיה גם פסיכולוג, כדי שהידע הרחב שלו ישמש פלטפורמה לכול בעיה שהעובד ייתקל בה. בדרך כלל קבלה לאה את הרעיונות של דבובי,  אבל היא ירדה לפרטים הקטנים ביותר.

    למשל- באיזו קומה יהיה הפעוטון. דבובי טענה שעדיף לו לפעוטון להיות בקומת הכניסה, כדי שעם החתמת הכרטיס תוכל האם להתחיל בעבודתה. לאה לא רצתה את הפעוטון בכניסה לבניין אלא בקומה תחתונה כדי לשמור על קו אחיד של מפעל עתיר ידע. חדר האוכל המיועד יהיה כשר למהדרין, יהיו שם כשרויות של הרב רובין, יורה דעת, בית יוסף ועוד. יהיו שם כמה עמדות של בופה, כך שכול עובד יוכל לבחור את הכשרות שהוא רוצה. גם המטבח יהיה מחולק לכמה מטבחים קטנים יותר, שמה יוכלו הטבחים להפליא את כישוריהם על פי הכשרות עליו הם אמונים. זה היה קצת מורכב, כל ההכשרים הללו. לכן רב המפעל המיועד - הרב ד"ר יוסף שלום. חשב לסגור ממש את המטבחים, כדי שהאוכל חלילה לא יתערבב, צעד כזה היה כמובן מקטין את שטח המטבח הכללי והיה צורך להקצות עוד שטח שלא היה בנמצא. לכן החליטו לסמוך על משגיח הכשרות, שהוא עצמו יפקח על הנעשה במטבח.

    יהיה שילוט מתאים ולא תהיה סיבה להתבלבל – פסקה דבובי.

    אנחנו בני אדם שיודעים להבדיל בין טוב ורע, חזקה עלינו שנבדיל בין אלה ולבין הללו. על שאר קומות המפעל, שיאכלסו את פסי הייצור יפקחו כבר מומחים אמריקאים שמייקל נרקיס יטיס מחו"ל בבוא העת. הם יקבלו את התכנון של דבובי, ועל פי ההרמוניקה הם יבנו את הפלטפורמה שלהם. לצורך עניין זה הייתה צריכה דבובי לנסוע לחו"ל ולשבת עם המומחים של מייקל נרקיס. רעיון נוסף שהעלתה דבובי היה להפוך את חדר האוכל לאולם הרצאות.  אם וכאשר יגיע למפעל מייקל נרקיס, או אייל. או כל מרצה בכיר שיבוא לתת לעובדים הרצאה. לכן היה אפשר במיידי להפוך את חדר האוכל לחדר הרצאות. לסלק את כול השולחנות למרפסת הענקית, שהייתה קבועה שם. ולהכשירו לאולם הרצאות. עם במה ומיקרופון.         

    נחמה

     בין כסה לעשור נפחה מינדלה את נשמתה במכולת של שאול. בידה האחת אחזה ספגטי, ובידה השנייה קופסת שימורים של מלפפון במלח. לאה הוזעקה על ידי האחיין שלה, אריה הצעיר שקצת בגר ודבר איתה כמו גבר אמיתי. הוא בישר לה את בשורת איוב, ברוח שקטה ובוטחת. לאה נזדעקה, בקשה קצת פרטים על נסיבות המוות. אריה סיפר לה כי סבתא יצאה לקניות ולא חזרה. היא שאלה על אבא שלה. אריה אמר – שסבא לא מרגיש כל כך טוב. הוא קבל את האובדן באופן די קשה, וכמעט שהוא עצמו התעלף. שורל`ה לא יכלה לדבר, לכן הניחה את מלאכת הבשורה לאריה. הוא ישב על הטלפון והודיע לכל המשפחה על האובדן. המונים החלו לפקוד את הבית של לייב אריה, והוא ישב על כיסא בפינת האוכל וחיכה לה, ללאה. הוא הרגיש כיפתח שהקריב קורבן אדם עבור ניצחונו. למען האיחוד עם ביתו האהובה, שאותה אהב ונאלץ לקרוע עליה קריעה. איך הוא הסתכל בפניה עכשיו, בילדה הקטנה שלו. שהאמינה בדרך שלה. וכי מי הוא שיחלוק עליה, איש תמים. שנתן לאמונתו להעבירו אותו על דעתו. כסיל שכמותו, אשר קרע קריעה על בתו מבלי לחשוב פעמיים. ומה יצא לו מזה? כבוד גדול. האם נחשב כגיבור היוצא למלחמה. לקחת בשבי את הבת האבודה ישר לזרועותיו. הרי כולם עכשיו מאחורי גבו וודאי אומרים מילים קשות כאבן, על ערלות ליבו. לאה הלכה והתעצמה, מילדה קטנה הפכה להיות טייקון המזיז את לוחות כדור הארץ. אם מדברים על צדק, אזי מהו צדק?

    אם מדובר כאן על אמונה, מהי אותה אמונה?

    כול השנים ניסה להוכיח את צדקתו, אבל לא הוכיח כלום. כל חייו הלך אחרי אמונתו, ולאן היא הובילה אותו? לשום מקום.

    הרי הקריב את בתו על מזבח הפנאטיות שלו. אף פעם אסור להיות קיצוני. הוא למד את זה על בשרו. הוא חשש שיסתכלו עליו עקום אם לא יקרע קריעה על בתו האהובה. אבל עכשיו היא הבקיעה את גול הזהב, וכולם מצפים ממנו לתפור את קריעתו. הוא רייב אריה טעה בהבחנתו, הוא הליצן בקרקס הזה. איך נתן להד הציבורי לגבור עליו, יצר הרע. בא הוא במחשכים וטווה את רעיונותיו האוויליים ממש מול העיניים, ולפתי לא נותר אלא לאמץ את אותם רעיונות אוויליים. איך מגשרים עכשיו בין הפערים, עבר כמעט עשור. והנה בא הגורל להראות לו מה זה אבל אמיתי, הוא התאבל על החי. אבל עכשיו יודה באמת, שהחי הוא חי, והוא בורח מן המת, כמו שאמר ניטשה. לאה חיה, בריאה ושלמה והיא תבוא כי הוא לא יוכל לעצור בעדה, וטוב שכך. אולי טוב יעשה אם יכבוש את פניו בקרקע, יתפלש בעפר רגליה. ייתכן שאז היא תסלח לו. כי אין די בזה לתפור את הקריעה, זו הרי בדיחה. כי נפש האדם היא זו שנקרעה ואת הקריעה הזו אלף חייטים לא יתפרו.

    והיאך יכפר על שנים שהתעלם מבתו האהובה, היא תמאן להאמין לו שהיה בוכה בלי בושה, על שולחן האוכל. בכל פעם שהיה נזכר בה. ומתי הוא לא נזכר בה?

    היא הייתה פצע מדמם בליבו, שלא היה לו מרפא. איך מקבלים אותה אחרי כל כך הרבה שנים של נתק, וכעס. קריעה זה לא עניין של מה בכך, זו פעולה חריפה בעלת השלכות לכול החיים. והנה עכשיו יוצאת נפשו לבתו שבכל רגע תפציע מן הדלת, כמו השמש ואולי תסלח לו. מי הוא שחשב את עצמו. האם האדם הוא עץ אצל נגר, או ברזל את מסגר. שבו היוצר עושה בו כרצונו. ודאי שלא, אדם הוא יצור תבוני, בעל מאוויים וחלומות, ומי הוא שקם לרצוח את חלומותיה של בתו, מי שמו לשר ולשופט. הרי אם היה בא במשפט, היו שואלים אותו –

    איזה מעשה נורא עשה בחייו. הוא היה מצביע על לאה החיה. ואומר –

    קמתי את חלומותיה לרצוח. אין אומר ואין דברים אשר יכולים לשמש לו לנחמה. למה חיכה בכלל לרגע כזה, כאשר אשתו מתה ואין לו על מי לסמוך אלא עליה בשמים. כי מינדלה הייתה עמוד האש לפני המחנה, היא זו שהתריעה בפניו שלא יעשה מעשים אשר יצטער עליהם. אבל הוא עקשן הלך בדרך חתחתים, עמד בראש המחנה להוקיע את העולם החילוני, הזר והמנוכר. אבל עתה הוא אינו בטוח בכך, גם שם יש אנשים טובים וחסודים, ואין אומר הדבר שהוא טוב מהם או הם טובים ממנו, כל אחד על פי מעשיו. הנה בתו, עשתה בחייה הקצרים הרבה יותר ממה שהוא עשה כל חייו. המציל נפש אחד בישראל, כאילו הציל עולם שלם. כבר נאמר. ולאה האהובה שינתה את הגלובוס, והוכיחה לו, לרייב אריה. כי גם חילוניים מסוגלים להזיז דברים. עתה היא עומדת בראש המחנה לא זה שכנגדו, אלא המחנה שלו. באה היא לזקוף את קומתם של החרדים, להוכיח לכולם כי הם מסוגלים להרבה יותר, שאין האישה החרדית עומדת במטבח או רק יולדת ילדים. היא גם יכולה לעבוד, ולפרנס את עצמה. מה רע בזה. אדם נמדד במעשיו ומשקלה של לאה הוא בזהב, בזמן כה קצר הצליחה במעשי ידיה. הוא כל חייו חשב לעשות לביתו ולא הצליח. לעתים היה חוזר הביתה ויודע כי לא הצליח ממש לפרנס את משפחתו, באותו יום. איזה גבר הוא? אבל למזלו, מינדלה הייתה אישה צנועה לא בקשה הרבה וכך חינכה את הילדות שלו. הן הצליחו  מעל ומעבר, שורל`ה בנתה בית בישראל, בית מפואר. ולאה חצתה אוקיינוסים והגשימה את חלומותיה. אמנם היא לא נשואה עדיין, אבל יבוא יום בו תינשא לבחיר ליבה. כרגע זה לא העיקר, בוש ונכלם הוא במעשיו. זה לא היה מגיע ללאה, אפילו אם לא הייתה מגיעה לכלום.

    לכל אדם יש את הזכות לבור לו את דרך חייו, ואין שום זכות מוסרית לאחר להגיד לו מה לעשות או לאלץ אותו לעשות דברים בניגוד לדעתו. והוא, לייב אריה ניסה לשנות את זרימתה של לאה, הוא עצמו גופו ניסה להפריע לה לצמוח ולפרוח. למרות זאת היא הצליחה ולא בגללו. זאת כולם יודעים, אין מה להסתיר. מצידו שייחרב העולם כבר עכשיו. או לפחות אחרי שיחבק את לאה, בתו האהובה. כי אין הוא יכול יותר, הציפייה היא גיהינום עלי אדמות, הוא ימות כשהיא תופיע כאשר יראה את פניה הזוהרות, את חיוכה המקסים. שיניה שיני שנהב, ושכולה אין בהן. עיניה כחולות כמו ים עמוק, כמו האוקיינוסים שהיא חוצה. וליבה אדום מדם הרימון.

    פתאום הוא שמע רחש, כאילו אלפי שפתיים זמזמו, כמו בכוורת דבורים. הוא נעמד על רגליו, אבל רגליו לא נשאוהו. הוא נאחז בכיסא ועמד פתח הבית ואז השמש עמדה מלכת. הוא עמד מולה מסונוור מזוהרה, נקרע מבפנים ומחכה שתגיד משהו.

    אוי אבא לא...היה המשפט שהוא שמע בקושי.

    הוא הושיט את ידיו וחש את בתו בכל רמ"ח אבריו. הוא לא יכול היה לעצור את ים הדמעות.

    בתי...בתי...אמר. כמה חסרת לי.

    לאה בכתה, ואחזה באביה. כאילו היה קרש בלב ים. זה לא משנה מי אתה, וכמה כסף יש לך, ומה עשית. יש רגעים שאין משמעות לכלום, כול שרוצה האדם זה להרגיש אהבה ולתת בחזרה. לאה הרגישה כי כשלו רגליה, והיא ישבה על כיסא העץ החום בפינת האוכל ליד אביה. היא בכתה בחיקו כמו ילדה קטנה, והוא החזיק בה וגונן עליה. זהו רגע שאין דבר שישווה לו, שהרגש עולה אל-על ומהשמים זולגת דמעה אחת של נחמה.               

     

    דרג את התוכן:

      פוסטים אחרונים

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/1/14 19:24:
      ***********

      ארכיון

      פרופיל

      מולוקו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין