0

2 תגובות   יום שבת, 27/10/12, 19:22

אנחנו ביחד כבר כמעט שנתיים,

 

מתוכן גרים יחד שנה וחצי,

 

ומתוך זה, כבר שנה של בלאגן, בעיקר מצדי.. בגלל מצבי הרוח שלי, בגלל הדכאונות, המתחים, נסיונות ההתאבדות.. או בקיצור חוסר היציבות שלי..

 

ובתוך כל זה היו לנו רגעים קסומים, נפלאים, מדהימים!! כשטוב - אז מדהים! אהבנו בטירוף, רצינו חשקנו..

 

ואני - אני כל כך אוהבת אותו ומעריכה אותו. אדם כל כך יקר ומדהים.

 

הוא עזר לי כל כך הרבה - עזר לי להרים את עצמי מחובות עצומים לבנק, גרם לי להתעורר ולקחת את עצמי לטיפול אצל פסיכולוג.. הוא תמיד היה שם ותמך ורצה ואהב..

 

אבל אני לא תמיד הייתי שם בשבילו.. הייתי כל כך עסוקה בעצמי שלא ראיתי שאני זאת שרק מקבלת ומקבלת ומקבלת.. נתתי מעצמי, אבל לא מספיק רגשית.. כמו שהוא קרה לזה "טיפול קוסמטי מסביב": נקיונות, בישולים, קניות... אבל לא באמת הייתי שם להקשיב לו כשהיה צריך, לא תמכתי מספיק, לא הראיתי לו אהבה עד שהגעתי לסוף..

 

לא הבנתי את כל זה עד שהיה מאוחר מדי..

 

וכל זה הצטבר אצלו.. בערימות אינסופיות..

 

אני עכשיו כבר חצי שנה בערך בטיפול, שלמה יותר עם עצמי, רגועה, עם עבודה מדהימה.. אבל אצלו.. הכל התפרץ.. עכשיו הוא זה שמדוכא וחסר חשק.. לא מעוניין בכלום.. כבר שנה, כן?

 

והוא רצה לעזוב מספר פעמים, ואני התחננתי שישאר, מבטיחה שיהיה טוב.. והוא נשאר בכל פעם..

 

אני השתפרתי. אבל מאוחר מדי.

 

הוא עכשיו רוצה לעזוב, וזה אמיתי. זה כבר לא משנה מה עשיתי למען שיפור, הוא אומר שאני במקום ממש טוב כרגע ולא מגיע לי את זה..

 

אני רוצה שהוא ישאר, אמרתי לו, בוא נעבור את זה יחד.

 

אבל שוב, מאוחר מדי.

 

הוא טוען שהוא כבר איבד את כל מה שהיה טוב, שהוא מסתכל עליי ואין לו חשק. הוא לא מסוגל לחבק או לנשק, לא מסוגל סתם לדבר איתי או אפילו סתם להיסתכל לכיוון שלי. הכל כבה. 

 

וזה כואב.. זה כל כך כואב..

 

אנחנו עדיין באותה הדירה אבל לא מדברים אחד עם השני, הוא עומד לעזוב ואין שום דבר שאני יכולה לעשות..

 

ניסיתי לדבר איתו, ניסיתי לכתוב לו, אני רוצה לעזור לו לעבור את כל הרע הזה, בדיוק כמו שהוא היה שם ותמך ועזר. הוא לא רוצה שום דבר ממני יותר.

 

ואני כל כך אוהבת אותו וכל כך כואב לי שהבאתי עליו את המצב הזה.

 

אם לפני כן הוא היה אומר שהוא לא מסוגל יותר ורגע אחד אחרי הייתי רואה ניצוץ של תקווה ואהבה מצדו, היום אני כבר לא רואה כלום..

 

לא מסוגלת להרפות. אוהבת אותו כל כך. 

 

הרי היינו כל כך טובים ביחד, כל כך מאושרים ומאוהבים. הכרנו אחד את השני כל כך טוב, כל הרגל קטן כל פסיק.. והוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, וזה לא מעניין אותי שאני עדיין צעירה ואתגבר..

 

דיברנו על עתיד שלנו, על שאיפות, על תכניות.. על אהבה שלא נגמרת..

 

אני לא רוצה להרפות, אני רוצה אותו.. לא מסוגלת ולא רוצה..

 

ואני כאן.. מחכה..

דרג את התוכן: